חוקרים וסופרים עמלו למצוא פשר לדבר למה קראו חז"ל לחג השבועות – עצרת. דעות שונות נאמרו בזה, וראויים לתשומת-לב מיוחדת דברי קלמן שולמן ב"הצפירה" (שנה ו', 1879, גליון 25), אשר קצת מהם נביא בזה:
מגמת פני היא להראות דבר נפלא, כי באמת קראה גם התורה את חג השבועות בשם עצרת…ואם יפלא בעיניך, קורא יקר, איך נעלם מעיני החכמים… דבר כזה המפורש בתורה, אוסיפך להפליא עוד בגלותי את אזנך כי לא רק פעם אחת אך שלוש פעמים נקרא בתורה חג השבועות בשם עצרת, הטה נא אזנך ושמע, כתוב בתורה (דברים ט, י): "ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים וגו' ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל", וכתוב עוד (שם י, ד): "ויכתוב על הלוחות וגו' אשר דבר ה' אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל", וכתוב עוד (שם יח, טז)" "ככל אשר שאלת מעם ה' אלוקיך בחורב ביום הקהל". הנך רואה כי חג השבועות זמן מתן תורתנו נקרא שלוש פעמים בשם יום הקהל, ודבר שפתים אך למותר הוא להודיע כי קהל ועצרת שמות נרדפים הם והוראה אחת לשניהם…
בסוף רשימתו כותב קלמן שולמן: "אקוה כי דברי אלה ייטיבו בעיני מטיבי ראות ומודים על האמת, ואם לא קדמני אחר בדבר הזה, ישמח לבי כי אנכי הייתי הראשון למצוא דבר אמת אודות שם עצרת אשר נתנו חז"ל לחג השבועות".
והננו להעיר, כי היה מי שקדם לשולמן בהסבר זה של השם עצרת לחג השבועות- והוא רק יעקב צבי מקלנבורג, בעל "הכתב והקבלה".
והרי קצת דברים מתוך פירושו לדברים ט, י:
בג' מקומות קראה התורה את יום מתן תורה בשם יום הקהל… ונקרא יום זה יום הקהל, לפי שבו נקהלה כל עדת בנ"י בפעם ראשונה, אשר מזה אמר (ואתחנן ד, י) "יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב באמור ה' אלי הקהל לי את העם". והנה רבותינו חכמי המשנה והתלמוד שבכל המקומות קראו את חג השבועות בשם עצרת… והיה נראה לומר שסמכו רז"ל בקריאת שם עצרת על מה שמצאנו בתורה שנקרא יום מתן תורתנו בשלושה מקומות בשם יום הקהל, ומזה הרשו להם רז"ל לקרוא את יום זה בשם עצרת, שהוא גם כן לשון קהלה ואסיפה…
אך עם זה יש להוסיף שאפשר שדברי קלמן שולמן הופיעו בדפוס לפני דברי רבי יעקב צבי מקלנבורג, ר' יעקב צבי מקלנבורג נפטר בשנת תרכ"ה. המהדורה הראשונה של פירושו לתורה הופיעה בשנת תקצ"ט, בימי חייו הופיעו עוד שתי מהדורות עם הוספות. בשעת תר"ם הוציא ר' אברהם ברלינר הוצאה רביעית עם הוספות מעזבון המחבר, הדברים המובאים למעלה אינם נמצאים במהדורה הראשונה, הם מובאים במהדורה הרביעית שהופיעה, כאמור, בשנת תר"ם ז. א. כשנה לאחר שנדפסה רשימתו של קלמן שולמן ב"הצפירה". לא היו לנגד עיני מהדורה ב' ומהדורה ג' של "הכתב והקבלה" ואינני יודע אם הדברים על השם עצרת מצויים כבר בתוכן.
"גויל אלו רקיעי…"
ב"הדואר" (י"ב כסלו תשל"ד) יחדתי את הדיבור על המליצה "אם יהיו כל השמים יריעות וכל האילנות קולמוסין וכו' ". שהיא מוטיב חוזר בספרויותיהם של עמים רבים על לשונותיהם השונות. אצלנו הוא נמצא כבר בתלמוד ובמדרש, ויש חוקרים הסבורים שהמוטיב נפוץ בין עמי אירופה בעקבות הפיוט "אקדמות מילין".
במאמרי הזכרתי החוקרים השונים שכתבו על מוטיב זה והזכירו דברים מתוך הספרות העברית. אחרון המחקרים שהזכרתי היה מאמרו של א. מ. הברמן "צירופים פיוטיים החוזרים ונשנים בפי משוררים שונים" ("אוצר יהודי ספרד", ספר ט, ירושלים תשכ"ו)[א] ובו אוסף עשיר של הבאות מן הספרות העברית. שעה שכתבי את רשימתי לא ידעתי כי ד"ר אלכסנדר שייבר שת נוספות על מאמרו של הברמן ("אוצר יהודי ספרד", ספר י, תשכ"ז-תשכ"ח). כאשר הכניס הברמן את המאמר הנ"ל באסופתו "עיונים בשירה ובפיוט" (ירושלים תשל"ב) הוסיף לו דברים משירי תימן קדומים, שעליהם העיר אותו י. רצהבי, וגם ציין לדבריו של שייבר.
בהזדמנות זו ברצוני לציין עוד כמה מקורות למוטיב זה והדומים לו בספרות העברית.
הרש"ל כותב בהקדמתו ל"ים של שלמה" לבבא קמא:
"…אם כל רקיעי השמים גוילים וכל הימים דיו לא יספיקו לכדי פרשה אחת עם כל הספיקות שיפולו בה ומה שיחודש ויוצא ממנה…"
ורבי חיים אבן עטר כותב בהקדמתו לספר "חפץ ה' ", חידושים על מסכתות:
"אשר אם אמרתי אספרה כמה הרפתקי דעדו עלי… אם יהיו הימים דיו וכו' ".
ועוד הבאה, שיש בה מעין דברים שב"נשמת", ר' מאיר אלדבי כותב בסוף ספרו "שבילי אמונה": "אילו פי שירה כים מלא, ולשוני כהמון גליו תעלה, ושפתותי שבח כמרחבי הרקיע, אין אנו מספיקים להודות ולהביע, הטובות אשר בוראי השביעני…".
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" גליון כ"ח תשל"ה
[א] לרגל כתיבת רשימה זו עיינתי שוב במאמרו הנ"ל של א. מ. הברמן ונוכחתי לדעת כי הוא דן בו, כיד הבקיאות הטובה עליו, גם בשימוש המליצי ב"מרה" ו"מתקה" שמות תחנות מסעי ישראל במדבר. (ועיין בספרו "עיונים בשירה ובפיוט", בו באים הדברים בהרחבה). אני כתבתי על נושא זה ב"הדואר" (ו' בטבת שנה זו), ואז נשכח ממני כי כבר עסק בעניין זה א. מ. הברמן, ועמו הסליחה.