א.
קהילת גירונה בקטלוניה אשר קיומה מתועד מן המאה העשירית עד גירוש היהודים מספרד בשנת 1492 הית המרכז גדול לתורה. ישבו בה תלמידי חכמים, מקובלים ומשוררים עבריים.
בניה הנודעים ביותר של קהילה זו היו רבי משה בן נחמן (רמב"ן) ורבי יונה גירונדי:
רבי משה בן נחמן, מגדולי הרבנים בספרד, נולד בגירונה בשנת 1194. הוא היה רב העדה ועסק ברפואה. הוא נטל חלק גדול בפולמוס מסביב לספרי הרמב"ם שפרץ בזמנו. באגרת פיוטית ורבת רושם ששלח לרבני צרפת הגן על בן מיימון.
מלך ארגון כמה על הרמב"ן להתווכח עם מומר, והוא נחל נצחון בויכוח שהתקיים בברצלונה במאמר המלך וראשי הכנסי"ה לאחר שתיאר את הויכוח בכתה האשימוהו הדומיקנים שהוא גידף את דת הנוצרים. והרב הזקן היה נאלץ לעזוב את המדינה שתי השנים האחרונות של חייו חי בארץ ישראל שם נפטר בשעת 1270.
באגרת שכתב מירושלים לבנו נחמן תיאר הרמב"ן את השממה והעזובה הגדולה בארץ. "כל המקודש מחבירו חרב יותר מחבירו. ירושלים יותר חריבה מן הכל. וארץ יהודה יותר מן הגליל". בירושלים היו אז רק כמה יהודים. ביזמתו של הרמב"ן הוקם בית כנסת וחודש הישוב היהודי בעיר הקודש.
הרמב"ן חיבר ספרים רבים, כולל שאלות ותשובות ופירושים לתלמוד. חיבורו הנודע ביותר הוא פירושו הגדול לתורה, המשקף את דעותיו על ה', על התורה, על ישראל ועל העולם.
זה פירוש רחב ומפורט לכל סיפורי התורה ולכל מצוותיה, נפלאים הם דברי הרמב"ן בסוף פרשת האזינו בה מדגיש כי דברי השירה הזאת נתקיימו בנו: "ואילו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן. היה ראוי להאמין בה מפני שנתקיימו כל דבריו עד הנה. לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלוקים, מפני נביאו, הנאמן בכל ביתו, אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו, עליו השלום".
בן דורו ובין דודו של הרמב"ן היה רבינו יוהד ב"ר אברהם גירונדי. הוא נולד וגדל בגירונה. למד בצרפת ובפרובנס והרביץ תורה בברצלונה ובטולידו.
אף הוא חיבר ספרים רבים, בתוכם פירושים לתלמוד, ספרי המוסר שכתב היו לנחלת כל שכבות העם. הם נתחבבו מאד על בני האומה ונדפסו הרבה פעמים.
רבינו יונה נפטר כשבע שנים לפני הרמב"ן, והלה נשא עליו קינה בה אמר בין היתר:
הרב יונה אבי מדות הוא יחיד בטהרות.
הוי חסידות הוי ענוה הוי פרישות ואזהרות
הוי משנה וגמרא, הוי מקרא ומסורות
הוי תלמוד ותוספות, הוי קושיות וסברות
הוי לארון קוננו בו לוחות הדברות
אהה למזבח נקרע בו בטלו כפרות
אחת היא לי נחמה, יום אובל לקברות
אחזה בצדק פניך תזהיר כזוהר המאורות.
יליד גירונה היה גם רבי זרחיה הלוי (רז"ה). בן המאה הי"ב. מחבר ספר "המאורות" הוא השגות על הלכות רבי יצחק אלפסי, ספרים אחרים ופיוטים הוא למד וחי בפרובנס.
ב.
כשעה נוסעים ברכבת מברצלונה לגירונה השוכנת צפונית מן הבירה הקטלונית. מיד עם בואי לעיר ביקרתי במוזיאון הפרובינציאלי. מוצגות שם כמה וכמה מצבות – קברים יהודיות. הן שריד מבית העלמין היהודי שהיה קיים בגבעה הסמוכה לעיר והנקראת עדיין "הר היהודים".
כתובות המצבות – לא כולן נשתמרו בשלמותן – הן בדרך כלל קצות. הן כוללות שם הנפטר, תאריך הפטירה וברכת המתים, כגון: זכרונות לברכה, תהי נפשו צרורה בצרור החיים, יבוא שלום ינוח על משכבו ויעמוד לגורלו לקץ הימין.
במוזיאון מוצג גם לוח הקדשה מאבן. בעל כתובת ארוכה המורכבת מתשעה פסוקים מן התנ"ך, היא מתחילה בפסוק מישעיהו (ב, ה): "בית יעקב לכו ונלכה באור ד'" ובפסוק מתהלים (סב, ט): "בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם אלוקים מחסה לנו סלה". בשורות האחרונות כתוב: נבנה בנין זה ב…. לבריאת עולם. "נשבעה בטוב ביתך קדש היכלך". (תהלים סה, ה).
הלוח לא נשתמר בשלמות וחסר לנו התאריך של הקמת הבנין בו היה קבוע הלוח.
הבנין היה בית כנסת בגירונה, שנבנה במאה הי"ג או במאה הי"ד. חוקר ספרדי הצביע על אתר ב"קאיה דה לה פורזה". הסימטה הראשית בשכונה היהודית לשעבר של העיר. שם היה נמצא לפי דעתו, בית הכנסת.
כעשרה רגעים הליכה מן המוזיאון הפרובינציאלי אל השכונה היהודית לשעבר. בדרך אתה עובר את בית המרחץ הערבי הקדום, אשר בודאי השתמשו בו היהודים אשר היו גרים בסביבה זו. השכונה היהודית לשעבר משתרעת על שטח משופע, וכמה מן המשעולים הצרים העולים מן "קאיה דה לה פורזה" הם תלולים מאד. זה מאות בשנים שאין יהודים בגירונה אך תושבי העיר יודעים כי אזור זה של החלק העתיק של העיר היה פעם ה"קאל". המלה "קאל" באה מן המלה העברית "קהל". והוא היה שם השכונות היהודיות בקטלוניה.
Montjuich בו היה קיים פעם בית העלמין היהודי הוא כבעה גדולה, היום מקימים שם שכונת מגורים חדשה ומודרנית. חברת הבנייה מקיימת שרות אוטובוסים מן העיר על הגבעה וחזרה.
למותר להוסיף כי נסעתי לגבעה הנושאת את שם עמנו. שומר אני על כרטיס האוטובוס. עליו מודפס "הר היהודים", כמזכרת לביקורי בגירונה.
מאת: טוביה פרשל מתוך "ישראל שלנו" י"ב אדר תש"מ.