אסופה חדשה של שירים דתיים מאת הרב האי גאון יצא לאור לאחרונה בישראל בהוצאת ישראל יצחק חסידה.
הרב האי היה אחרון הגאונים הבבליים, אשר במשך תקופה של כחמש מאות שנה שימשו כמנהיגים רוחניים של יהדות בבל והוכרו כסמכויות הרבנות הגבוהות ביותר על ידי יהודים בכל העולם שפנו אליהם לייעוץ והדרכה.
הוא היה צאצא לבית המלוכה של דוד, בנו של הרב שרירא, הגאון מפומבדיתא וחתנו של הרב שמואל בן חופני, הגאון מסורא. בעוד אביו עדיין היה בחיים, הוא ירש אותו כגאון מפומבדיתה ושימש בתפקיד זה ארבעים שנה עד מותו בשנת 1038 בגיל הנערץ של תשעים ותשע.
הוא היה נערץ בכל העולם היהודי ולמרגלותיו ישבו תלמידים ממדינות רבות.
שמואל הנגיד, המדינאי הספרדי-יהודי הגדול, התלמוד והמשורר, התכתב עם הרב האי ותמך באופן חופשי בישיבתו. לאחר מותו של האי גאון הוא התאבל עליו באלגיה ארוכה. שלמה אבן גבירול, המשורר העברי הגדול, קונן את מותו של הרב האי במספר שירים. הרב האי, שהיה בקי גם בספרות ערבית, כתב תשובות רבות, פירושים לתלמוד וחיבורים משפטיים, אך רק חלק מהם שרדו.
הוא היה גם משורר. שיר דידקטי ארוך שלו, "מוסר השכל", ופיוט, הנאמר על ידי הספרדים בליל יום כיפור, ידועים זה מכבר. בימינו התגלו ופורסמו שירים נוספים שלו.
ספרה האחרון של חסידה מציג לנו עוד אוסף חדש של פיוטים מאת הרב האי. בהקדמתו מספר לנו חסידה על גילוי הפיוטים הללו. לפני מספר שנים ביקרו אותו זוג מבוגרים. הם היו עולים מפרס. הם הביאו איתם כתב יד ישן, שהיה ברשות המשפחה במשך דורות רבים. המשפחה התגוררה במקור בבוכרה ומשם עברה לפרס.
"הספר הזה היה אחד מהרכוש הכי יקר שלנו", אמר האיש. כשהחליט לעזוב לארץ הקודש, ביקש מאמו הזקנה לתת לו את הספר. הוא חשש שבגלל מצבם של היהודים בפרס הספר עלול ללכת לאיבוד. לאחר הפצרות ארוכות הסכימה האם להפקיד בידיו את כתב היד. בארץ הוא הקפיד מאוד על הספר, אבל עכשיו היה זקן, לא ידע הרבה על תוכן כתב היד, ובניו לא הלכו בדרכיו — אז החליטו הוא ואשתו לנסוע לירושלים לתת את הכרך לחוקרים בעיר הקודש. הם ימצאו בו תורה וחכמה וכך יתוגמלו המאמצים של המשפחה לשמר את הספר.
חסידה בחנה את כתב היד ומיד הבין שהוא אכן ישן מאוד. הוא ביקש לעניין מוסד ירושלמי ברכישתו אך נכשל. הוא לא היה מוכן לתת להזדמנות כזו לחלוף, לווה כסף וקנה את הספר. הוא התמסר ללימוד כתב היד שהכיל שני ספרים: המדרש על התהילים ולקט מדרשים, רבים מהם לא ידועים עד כה, והערות על ספרי ויקרא, במדבר ודברים. בראש כל פרשה היה שיר המשבח את ה' ורומז לתוכן הפרשה. הפסוקים של כל שיר התחילו במילים שהאותיות הראשונות שלהן היו בהתאמה, אלף, בית גימל, דלת וכו'. ארבעת הפסוקים האחרונים של כל שיר התחילו במילים שהאותיות הראשונות שלהן היו, בהתאמה, היי אלף, יו"ד, יו"ד. ארבע האותיות הללו יצרו את השם האי.
חסידה משוכנעת שמחבר השירים הללו היה לא אחר מאשר הרב האי גאון. כתב היד נמצא כעת ברשות ספריית האוניברסיטה הלאומית והעברית. בעת העברת הכרך למוסד זה, שמר לעצמו חסידה את הזכות לפרסם את השירים. הספר "הרב האי גאון פרשיות לפרשיות התורה" הוא פרי מחקריו. הוא השמיע והעיר את הפיוטים. בהקדמה הוא מתאר את כתב היד, שנכתב בשנת 1329 ודן בכמה היבטים של השירים.
עסקתי קצת בגילוי הפיוטים, שכן הוא מדגים שוב אילו אוצרות ספרותיים גדולים הביאו לישראל עולים מארצות המזרח, שרבים מהם מעולם לא הבינו את הערך הבלתי יסולא בפז inestimable value של הספרים שהם ירשו מאבותיהם. עם זאת, זה גם לא סוד שיחידים כמו גם קהילות מתוך בורות גרידא הותירו מאחור בארצות מוצאם כמויות יקרות מפז שאבדו כעת לעמנו. ישראל יצחק חסידה הוא סופר עברי ידוע, כמה מספריו היו רבי מכר. אלה כוללים אנציקלופדיה בשלושה כרכים על דברי הלכה, "דמויות המקרא כפי שנראו בעיני חכמינו" ואוסף גדול של הערות חסידיות על התלמוד. לפני מספר שנים גילה שירים ליטורגיים לא ידועים עד כה של נחמנידס. בהקדמה לכרך החדש הוא אומר את אמונתו שהזכות על פרסום שירים אלו וכן שירים של מחברים אחרים סייעה לו בגילוי הפיוטים של הרב האי גאון.
