קרוב"ץ לפורים
פורים בשחרית אומרים קרוב"ץ בשמונה עשרה של השליח צבור בין כל ברכה וברכה. על ברכת צמח דוד אין פיוט והטעם הפשוט כי רבי אליעזר הקליר מחבר הפיוט היה בן ארץ ישראל ובארץ ישראל היו ברכות "בונה ירושלים" ו"צמח דוד" נחשבים כאחת.
בספר "אור הצפון" מובא עוד טעם. בפורים מספרים גדולת מרדכי שהיה ממשפחת שאול בן קיש, ולכן אין מן הראוי להאריך בשבחים על דוד ששנאה היתה קיימת בינו ובין שאול.
שושן פורים בחברון
בכמה עיירות בארץ ישראל נוהגים שושן פורים מספר אם מוקפות חומה היו בימי יהושע בן נון. גם בחברון, כל זמן שהיה קיים בתוכה ישוב יהודי היו קוראים המגילה מספר גם בט"ו באדר.
כדאי לציין שלפי דעת הרש"ש אין ספק כי חברון לא היתה מוקפת חומה בימי כבוש הארץ וראיתו תלמוד ערוך במסכת מכות.
הנה דברי הרש"ש בהגהותיו למסכת מגילה דף ה. ע"ב:
שמעתי מחכם אחד איש ירושלים אשר בחברון קורין גם כן בב' הימים דמספקא להו אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. ולפי עניות דעתי מוכח דלא היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון מדהיתה עיר מקלט וכדפריך הגמרא מכות על קדש ע"ש".
בנשימה אחת
"וצריך הקורא לקרות עשרת בני המן ועשרת בנשימה אחת כדי להודיע לכל העם שכולם נתלו ונהרגו כאחד" (רמב"ם, הלכות מגילה פ"ב הלכה י"ב).
ה"חיי אדם" קורא תגר על המנהג כשמגיע הקורא לעשרת בני המן קוראים כל הקהל את כל עשרת בני המן.
הרגאצ'ובי שמדרכו היה למצוא מקורות למנהגים מוכיח בראיות רבות כי רק עצם הדיבורים יכולים לצאת בשמיעה מאחר אבל לא אופני הדיבורים, ולכן א"י לצאת הקריאה בנשימה אחת של "עשרת בני המן" על ידי שמיעה מפי בעל הקורא והצבור צריכים לקרוא אותו ביחד.
מטעם זה הוא מצדיק גם מנהג הסופרים לכתוב "עשרת בני המן באותיות גדולות, מנהג שהגר"א תמה עליו בהגהותיו על השולחן ערוך, כי לפי תוספות ברכות (מו:) כותבים כל דבר שהצבור אומרים באותיות גדולות. (ראה רש"י זוין "אישים ושיטות").
משלוח מנות
שאל חכם אחד את הרב צבי הירש חיות, רבה של זולקובא למה אין מברכים על משלוח מנות. מתחילה עלה על דעתו להשוות מצות משלוח מנות למצות צדקה שאין מברכים עליה (לפי דברי הרשב"א בתשובה) כי אין הנותן בטוח שהעני יקבל נדבתו. אך הוא חזר מדעה זו באשר "איפכא מבואר באו"ח סימן תרצ"ה סעיף ד' דאפילו לא רצה לקבל מ"מ המשלח יצא ידי מצוה" (לשון המר"ץ חיות בחדושיו למגילה).
אחר כך השיב שהברכה על משלוח מנות כלולה בברכת שעשה נסים על קריאת המגילה דרק מכוח הנס נתחייבנו במצוה זו. (ראה בחדושיו שם).
נראה שהתירוץ הראשון מספיק כי באורח חיים בסימן שהזכיר מבואר להפך. "ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבל או מחל לא יצא".
רצוי לרוב אחיו
"כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו".
האבן עזרא מפרש "ורצוי לרוב אחיו" "כי אין יכולת באדם לרצות הכל בעבור קנאת האחים".
היתה זו משאלת לבם של גדולי הדורות לזכות להיות רצויים לאחיהם.
היו גדולים באיטליה שהוסיפו אחרי שמותיהם את האותיות יר"א (רבנו עובדיה ברטנורא חתם את עצמו עובדיה יר"א) יש מפרשים אותיות אלו "יהי רצוי אחיו". פרוש אחר "ירחמהו אלוקים" או "ירא אלקים".
אזני המן
הרבה טעמים נתנו לאכילת אזני-המן בפורים, חושבים שכובע בצורת עוגות אלו היה לובש המן.
אפשר הדבר שהמלה "המן-טאש" היא שבוש מ"מאהן-טאש" (עוגות ממולאות שומשמין). (אוצר המנהגים).
מאת ט. בן משה מתוך "המודיע" י"ב אדר ב' תשי"ד