דמויות גדולות ביהדות: הפרופסור אברהם גלאנטי. חייו ופעלו הספרותי ההיסטורי והמדעי. מאת אברהם אלמליח, ירושלים, תשי"ד.
רבים הספרים שנכתבו על חלקם של יהודי אירופה בתנועות הלאומיות השונות, אך טרם נתן לנו ספר המוסר על השתתפותם הרבה של יהודי המזרח התיכון בתנועות הלאומיות במדינותיהם. טרם נכתב ספר על רפאל צניע העתונאי השנון, אחד המיסדים של התנועה הלואמית במצרים. אחרי שהוגלה על ידי הקדיבה הוציא ביחד עם השייך אחמוד עבדן ועם ג'מאל א-דין אל אפג'ני את העתון ההיתולי-הבקורתי "אל אריה אל ותיקה (הברית החזקה). עתון זה שנדפס בפריס והופץ בסתר במצרים היה כלי זין מסוכן בידי הלאומנים המצרים. טרם נכתב על חלקם של עתונאים וסופרים יהודים בתנועות הלאומיות בעירק אחרי מלחמת העולם הראשונה על חלקם בתנועת התורכים הצעירים בממלכה העותומנית.
אברהם גלאנטי, לו מוקדש ספרו החדש של אברהם אלמליח, היא אישיות נודעה בחיים המדיניים התורכיים. בימי נעוריו השתתף בעתונים מהפכניים. היה חבר פעיל ב"תורכים הצעירים" בשנת 1908 שמש מתווך בין ארגון זה ובין האימם של תימן. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה חבר מערכת העתון "קוריה תורק" וסופרם של עתוני אחרים, בהם הביע תחת עינה הפקוחה של הצנזורה של ממלכות ההסכמה את התנגדות ארצו המבותרת ומנוצחת לתנאים שאלו אמרו להטיל עלילה. בשנת 1943 כשנערכו בחירות בתורכיה נבחר ציר ל"אספה הלאומית הגדולה".
אך לא בשל שרותו את ארצו יזכר שמו של אברהם גלאנטי בתולדות ישראל, ולא לזה בלבד מוקדש ספרו של אלמליח כי אם לפעילותו רבת הצדדים למען עמו.
נינם ונכדם של רבנים גדולים ומקובלים שדורות רבים הרביצו תורה בישראל והיו מנהיגי עדות וקהילות, הלך בעקבות אבותיו והעמיד את כשרונותיו, מרצו וזמנו לרשות עמו. יסד בית ספר יהודי ברודוס, בו הורה בעצמו וכעתונאי הוציא לאור את הדו-שבועון האיספניולי "לה בארה" (המטה) בו נלחם נגד סדרי הקהלות, שהיו נגועים בשחיתות שהקיפה את הממלכה העותמנית השוקעת והיה עורכם וסופרם של עתונים יהודים אחרים. בהם הגן בכל עת על זכויות עמו. אך רוב זמנו היה נתון לעבודות מחקר בשדה הפילולוגיה ובתולדות ישראל.
הקהלות היהודיות במדינות הממלכה העותומנית לשעבר נחשבות על העתיקות בגולה. בימי שלטון ביצנץ הנוצרית סבלו מרדיפות קשות ונדלדלו, עם כבוש איסטנבול בידי מחמת השני ופתיחת שערי ממלכת התורכים לרווחה לגולי ספרד מתחילה תקופה חדשה למען יהדות המזרח התיכון. מעטים מאד הם ההסטוריונים שהקימה לנו היהדות הספרדית ורק אלה לבד מסוגלים למסור לנו תאור נאמן של גדולתן וחורבנן של עדות הממלכה העותומנית על יצירותיהן התרבותיות וחייהן הכלכליים והפליטיים. הגדול בהם היה ר' שלמה רוזאנס ז"ל, מחבר היצירה המונומנטלית על תולדות יהודי תוגרמה. הפרופסור אברהם גלאנטי הוא מבין היחידים בדורנו העוסקים בחקר יהודי תורכיה, שמואל קרויס כבר העיר לנכון, שספריו ומאמריו משלימים את עדותו של רוזאנס. בעוד שהאחרון שואב את רוב החומר ההסטורי שלו מתוך הספרות הרבנית, שאלות ותשובות, פירושים וספרי דרוש, ורק מעט מאד מספרים כלליים וספורי נוסעים הדנים במדינות האימפריה העותומנית, משתמש גלאנטי בתעודות ומסמכים הגנוזים בארכיונים וספריות ממשלתיות. עבודות המחקר של גלאנטי; הכתובות לרוב בצרפתית ותורכית, משתרעות על שטחים שונים ממאמרים ומחקרים של אישים וקהלות בודדות, על יוסף הנשיא, על שבתי צבי, האנוסים בפרס וכתה יהודית בארמניה, בתי כנסת באיסטנבול ועוד עד ספריו הגדולים על תולדות היהודים באיזמיר אנוליה ואיסטנבול.
גלאנטי, שהוא היום למעלה משמונה שנה, ממשיך עדיין ביצירתו המדעית שלא הפסיקה גם בימים ההם היה ראשו ורובו שקוע בעבודה צבורית, גם בהיותו חבר הפרלמנט התורכי ופעיל בועדותיו, היה מבקר מדי יום ביומו בספריה בית המחוקקים ואוסף חומר למען עבודתו המדעית.
לפני ארבע שנים פרסם מחקר על הלטיניזציה של האלף בית העברי. כידוע החליף קמל אתתורק את הכתב הערבי שהיה נהוג בתורכיה בכתב הלטיני, לרפורמה זו קדם דיון סוער בין אנשי המדע בתורכיה. גלאנטי, שזמן מה שמש פרופסור להסטוריה עתיקה של עמי המזרח באוניברסיטת איסטנבול, היה בין המתנגדים לשנוי. בעקבות הרפורמה של הכתיב בתורכיה הציע זאב ז'בוטינסקי את הלטיניזציה של האלף בית העברי. ז'בוטינסקי לא הסתפק בהצעתו ונגש לבצועה. אחרי זמן קצר הוציא ביחד עם איתמר בן אב"י עתון באותיות לטיניות וזה האחרון גם פרסם ביוגרפיה של אביו. אליעזר בן יהודה, בכתב המוצע. הצעתו של ז'בוטינסקי לא נתקבלה. ההתנגדות נבעה בעיקר מההכרה כי הלטיניזציה של הכתב שלנו תגרום לנתוקנו המוחלט ממסורתנו ומספרותנו בת אלפים שנה. מחקרו של גלאנטי "חלוף האותיות העבריות בלטיניות – פרושו התפוררות השפה העברית" מתריע על הסכנה הכרוכה בהחלפת הכתב. בין היתר מוסר גלאנטי על פגישה שהיתה לו בזמן שנדונה הלטיניזציה של הכתב התורכי עם הטושי אשידה. שגריר יפאן בתורכיה. הלה ספר לו, כי לפני כמה עשרות שנים קמה ביפן תנועה להחליף את הכתב היפני הקשה באותיות לטיניות, על כל ילד יפני ללמוד 48 הברות נוסף על כ-2000 סמני מלים. למרות זאת דחה המורשון היפני את הצעת השנויים, כי ראה בזה משום ניתוק שלשלת הדורות. היום משתמשים ביפן במכונות כתיבה, הגדולות כפלים מן הרגיל, שבהן נמצאים 48 סימני הברות ועוד 200 אידיאגרמות השכיחות ביותר. פרופסור גלאנטי מסיק כי בכל שפה יש קשייים, אך בן האומה מתגבר ברצון בקלות עליהם.
ספרו של אלמליח הופיע עוד לפני שנים בשפה הצרפתית והוצא לאור בחסות הקהלה היהודית באיסטנבול שגאותה על הפרופסור גלאנטי. המהדורה שיצאה כעת ולה תוספת מרובה והקדמה מאת י. בן צבי תתקבל בברכה על ידי כל אלה שחקר תולדות ישראל יקרו להםץ ויש לקוות שדמותו האצילה של אברהם גלאנטי, שאלמליח (שהוא בעצמו הנהו אחד החוקרים הדגולים של היהדות הספרדית) השכיל לתאר אותו ביד אמן תעורר צעירים מבני העדות הספרדיות לחקר קהלותיהם. עם קיבוץ הגלויות הולכות ומתחסלות קהלות המזרח התיכון. מסיבות הזמן גרמו שעולי ארצות חלק עולם זה באים אלינו בלי מטענם הרוחני, ירושת דורות. על חוקרים ספרדיים מוטל התפקיד להציל אוצר זה למען תרבותינו הלאומית.
מתוך "חרות" ט"ו תמוז תשי"ד 7.16.1954