גדול חוקרי התלמוד נענה בהתלהבות ובהכנעה
"לא היית צריך לקרוא לי כלל" אמר פרופ' ש. ליברמן לדוד אפשטיין, מפעילי הצה"ר בניו-יורק שטלפן אליו לבקשו שיצטרף ל"ועד להעברת עצמות זאב ז'בוטינסקי למולדת".
"אך…", גמגם אפשטיין שטרם עמד על כוונת המענה.
"לא, לא היית צריך לפנות אלי כלל" נשמע שנית הקול מעבר לקו. ולאחר הפסקה קצרה המשיך: "היית צריך לצרף את שמי מבלי לשאול את דעתי.
"מבלי לשאול?"
"בהחלט – מבלי לשאול את דעתי. הרי ז'בוטינסקי מגבורי האומה שבכל הדורות היה", השיב פרופ' ליברמן.
פרופ' שאול ליברמן, ראש בית המדרש לרבנים בסמינר ע"ש שכטר בניו-יורק, הוא גדול חוקרי התלמוד של הדור. הוא יושב סגור ומסוגר בחדר לימודו ואינו זו ממשנתו רוב שעות היום והלילה. מרוחק הוא ת"ק פרסה מן החיים הצבוריים הרועשים וחי רק למשנתו ולמפעלים ולמוסדות המדעיים והחינוכיים אליהם הוא קשור הוא אינו מופיע במסיבות, לא בא לאספות. הופעותיו היחידות בקהל – הן ספריו ומחקריו הנפלאים.
הפעם יצא מגדרו.
בדחילו ורחימו הנני עומד בפניו תמיד. כמה ימים לאחר הצטרפותו לועד ז'בוטינסקי התיצבתי בפניו ומורא ראש בית"ר בדמי. באתי להביע לו רגשי תודה. לא על הצטרפותו – על כך אין נותנים תודה – אלא על הצורה בה הצטרף.
"האם לא כך הדבר", אמר "האומנם יש צורך לשאול דעתו של אדם מישראל אם ברצונו לתת יד להעברת עצמות ז'בוטינסקי לארץ, עליה נלחם כל חייו, עליה מסר את נפשו, וממנה לא נהנה כלום?"
"הרי לא נהנה כלום מן הארץ", חזר והדגיש.
"לא נהנה כלום מן הארץ. כמה נכונים הדברים", הרהרתי בלבי, כקצין בגדוד העברי הגיע אליה. לאחר מכן סיכן את עצמו בבואי לעזרת יהודי העיר העתיקה. נעצר ונדון למאסר. וכעבור רק כמה שנים גלת מן הארץ. אחת עשרה שנה גלה בחייו עשרים וארבע שנה גלה במותו".
"לא הייתי שום פעם איש מפלגה", המשיך פרופ' ליברמן. "לא הייתי מעולם רביזיוניסט ברם שמע ז'בוטינסקי הגיע אלי עוד בצעירותי ברוסיה, ומאז עקבתי אחרי כל מעשיו. בהגיעי בשנת תרפ"ז לירושלים, התהלבו עוד בפי תושבי הבירה שבחי מעשיו הגדולים: הגנתו על יהודי העיר, מעצרו, עכו! ז'בוטינסקי היה מן המנהיגים המקיימים בעצמם את שהם תובעים מאחרים".
אחרי שלושים וחמש שנות גלות שב ז'בוטינסקי למולדת. לאדמה – אותה אהב, למענה נלחם ואשר צבע רגביה פקד לתלמידיו לשאת על מדיהם. יהדות ארצות הברית בתוכה מת, תצדיע לו בדרכו האחרונה לציון. פרופ' ליברמן יהיה מראשי הועד שייצג יהדות אמריקה על כל שכבותיה. הוא נענה לתפקיד זה בהתלהבות ובהכנעת.
5/28/1964