(לביקורו בארץ)
בין אנשי המדע, החוקרים והסופרים הרבים מן הגולה שבאו אלינו בקיץ זה כדי להשתתף בועידות, פגישות וכנוסים בינלאומיים פולטת אישיותו של פרופ' ש.ק. מירסקי, מראשי הסתדרות העברית בארצות הברית ומרצה בישיבת יצחק אלחנן בניו יורק, המבקר כעת בארץ כציר הקונגרס העולמי.
יליד ירושלים, חניך ישיבותיה ומתלמידיו של הגרא"ה קוק זצ"ל רכש "בין החומות" ידיעותיו העמוקות והרחבות בכל מקצועות תורה וספרות ישראל וספג לתוכו אהבה ומסירות ללא גבול לציון, עמו וקניניו הרוחניים. אהבה זו באה לגלויה וביטויה לא רק במסותיו ומאמריו הפובליציסטיים המרובים המתפרסמים בעשרות קבצים ועתונים אלא גם במחקריו התורניים-מדעיים והיא המניעה אותו למפעליו הגדולים להפצת תרבות עברית וקשירת קשרים רוחניים בין ישובי הגולה והמולדת.
באין יכולת למנות כאן מפעליו הגדולים במשך למעלה משלושים שנות פעולותיו בשדה הספרות, המחקר, הוראה וצבוריות נסתפק כאן בציון עבודתו הספרותית בשנים האחרונות לבד.
בשנת תשי"א פורסם ספרו "בין שקיעה לזריחה" (ניו יורק, הוצאת "סירא") מתוארים בו השתלשלות הסנהדרין לישיבה בירידתה לבבל ותולדות אישי המעבר בדרך שובה למקומה בציון. רבים מפרקי הספר מהוים מונוגרפיות מצוינות על גדולי תורה שפעלו במרכזיה השונים של הגולה, בין הדמויות המתוארות: הגאונים רב סעדיה ורב האי, רש"י, רבי מנחם המאירי, פרק זה הוא הביאוגרפיה המקיפה ביותר שהופיעה עד כה של גאון זה שחי לפני שבע מאות שנה בפרובנס ורוב ספריו נדפסו רק במשך חמישים השנה האחרונות, רבי יואל סירקיס בעל הב"ח, הגר"א מוילנה, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ואחרים. בפרקים האחרונים של הספר דנים בהתחדשות מרכז העם בארץ נתנות בין היתר הערכה על חייו ומפעליו של הרב קוק זצ"ל – רבו של הדור הראשון לגאולה, ומסה גדולה על חדוש החוק העברי במדינתנו המחודשת. כל הספר, שנכתב בסגנונו המבריק והבהיר המיוחד לפרופ' מירסקי שופע חידושים מדעיים והשקפות ורעיונות מקוריים רבים ומבין שורותיו מפעפעים ועולים כסופיו העמוקים של המחבר לראות בהתחדלותה האמיתית של הממלכתיות בישראל.
לפני שנתים הופיע "ארץ וימים" (ירושלים תשי"ג) הכולל זכרונות, רשמי מסע בחלקי עולם שונים ותאור אישים. בספר גם פרק על ז'בוטינסקי: "יודע את הגולה ומורד בה". השפעתו של ז'בוטינסקי על המחבר עולה גם בפרק אחר: ו"אין זו אגדה" – שהוא מסה על יוסף טרומפלדור: "מלאות עוד אזני אותן שלוש מלים צרפתיות שצרמו וצרבו אותנו עם צאתן מפיו המפיק זיקים של זאב ז'בוטינסקי כשהספיד את יוסף טרומפלדור בחצר בית העם בירושלים: ז' מע בא (אני נכנע) כל אותו הלילה והיום שלאחריו שוטטתי בחוצות ירושלים כמוכרע ומוכנע תחת סבל מעשה הגבורה של אחד גדול שמעולם לא ראיתי ולא הכרתי". במלים אלה מתחילה מסתו על הגבור הגדם מתל-חי.
מיותר להוסיף כי הוא נמנה על מעריציו הגדולים של ז'בוטינסקי. סח לי פרופסור מירסקי שכשעמד בקיץ תש"ט בניו יורק טבול דמעות על יד ארונו של ז'בוטינסקי והיה קורא בספר תהלים, מובן מאליו שהפרק שרק היה "לדוד, ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב ואצבעותי למלחמה, הרגיש בעומק נשמתו כי לא "סתם" תהלים הוא קורא, אלא תהליו של דוד מלך ישראל מלך משורר ולוחם.
פרופ' מירסקי הוא גם עורך הרבעון "תלפיות" היוצא בארצות הברית, במה דתית-לאומית תורנית-מדעית זו המוצאת לאור על ידי ישיבה אוניברסיטה בניו-יורק, שמה לה למטרה לפרסם כתבי יד עבריים שהיו גנוזים עד כה ולדון בבעיות תורניות לאחר המציאות הארצישראלית ועל ידי כך לתרום הלחיאת החוק העברי כגורם מכריע ומשפיע בעיצוב סדר השלטון בישראל ואופי חוקתה. במשך שבע שנות הופעתו רכז הרבעון סביבו מגדולי הרבנים וטובי החוקרים וקנה לו מהלכים בחוגים רחבים בארץ ובגולה. בין מאמריו המרובים של העורך נזכיר כאן רק סדרת מחקריו: "מקורות ההלכה במדרשים". דגם הרבעון הוא "מגדל דוד" והוא מעיד על רוחו ושאיפתו של עורכו. הלואי שיצליח להאציל מרוחו זו על יתר המשתתפים ב"תלפיות". כי לצערנו, עלינו לקבוע כי חלק גדול, או אפילו רובם, של המאמרים המתפרסמים בו היו יכולים להופיע, במה שנוגע לרוחם, בכל במה תורנית או מדינית אחרת. אך אין בהם מאפיינים במה שדגם "מגדל דוד" מתנוסס עליה וששמה לה למטרה להחיות את החוק העברי כ"חוק מלכות" אין הם מצויינים בגישה הממלכתית שתקופתנו דורשת מכל חוקר תולדות ישראל ומכל רב העוסק במשפטי עמו לאמיתה של תורה. תקומת מדינת ישראל בדם גבורים ולוחמים היתה צריכה לגלות לכל חוקר ורב בישראל תולדות עמו ומשפטיו באספקלריא חדשה לגמרי. במשפטי האומה מיסודם של תנאים ואמוראים שקועים ומפכים געגועים עמוקים להחזרת מלכות בית דוד, אך באפלת הגולה לא ראינו את האור הגנוז בתוכם. חוקי האומה נהפכו ל"כלי גולה", וקיום. פרופ' מירסקי מצטט באחד ממאמריו דברי הגרא"ה קוק זצ"ל: "כל ישן יתחדש וכל חדש יתקדש" ראויים הדברים למי שאמרם. כל חייו נשא הרב קוק נפשו ולבבו לראות בהתחדש המלוכה בישראל – אך לאיש הזה שרבים מעלים היום, במלואת עשרים שנה להסתלקותו, את זכרו, יורשים ותלמידים אמיתיים מעטים מאד. פרופ' מירסקי מעריץ ז'בוטינסקי ותלמיד הגרא"ה קוק נושא עדיין בנשמתו נצוץ מאש רבו הגדול, ועל כן רבה תקותנו שעוד יהפוך את "תלפיות" לבמה המטיפה לממלכתיות אמיתית בישראל!
לפני שנה הוציא פרופ' מירסקי את הכרך הראשון של השנתון "סורא" הצריך לשמש גשר בין רבנים וחוקרים בארץ ובארצות הברית. "סורא" היה שם הישיבה בבבל שבנגוד לפומבדיתא עמדה תחת השפעתה של ארץ ישראל. שם השנתון בא לסמל השפעתו הרוחנית של ציון על הגולה הגדולה ביותר של זמננו, ארצות הברית, והצורך לפתח ולטפח בתוכה חיים תרבותיים עבריים. אולם גם כאן הננו עדים לחזיון המעצים שהבמה אינה מחדשת דבר ואין בה מאמרים המאפיינים את האכסניא רוב המאמרים היו יכולים להתפרסם בירחונים ורבעונים תורניים או מדעיים אחרים ואין בהם להצדיק קיום במה נפרדת המתימרת להוות גשר בין ציון והגולה – אולם כפי ששמענו יהיו פני הכרך השני, שיופיע בקרוב, אחרים לגמרי.
לבסוף נזכיר שפרט למחקריו המרובים פרסם פרופ' מירסקי בשנים האחרונות שורה של כתבי יד, הקדים להם מבואות ועטר אותם בהערות והארות מאלפות, ביניהם יש לציין: קטעים מספר ה"שאילתות" של רב אחאי גאון, (מהדורה חדשה של כל הספר המבוססת על כתבי יד רבים תוצא בקרוב על ידו) חבור התשובה להמאירי (בהשתתפות הרב א. סופר), חידושי רבי יהודה ענן על מסכת פסחים ופנקס בית הכנסת הישן דק"ק פוזנא*.
פרופ' מירסקי מנצל את יnי שהייתו בישראל להרחבת הוצאת הספרים "סורא" שהוא עומד בראשה. נאחל לו הצלחה בכל פעולותיו והמשך עבודתו המדעית הפוריה ברוח הרב אברהם יצחק הכהן קוק וזאב ז'בוטינסקי, חוזי מלכות ישראל.
מתוך "חרות" ט"ו אלול תשט"ו
* פנקס בית הכנסת הישן דק"ק פוזנא הוא מענין ביותר. מסופר בו בין היתר על התגוננות יהודי הגטו מפני התנפלות של האספסוף. שלושה ימים ושלושה לילות עמדו היהודים במערכה והדפו מתקיפיהם המזויינים. הדבר קרה בשנת תמ"ח (1648). כדאי לצטט כאן שורות אחדות מן הפנקס: "ויתלקטו להם באסיפה אחת, ריקים ופוחזים ובעלי מלאכות לכמה אלפים… ודעתם ורצונם היו לכלות שונאי ישראל גוף וממון עד שנעשה מלחמה עצומה, מחנה מול מחנה, האויבים ולהבדיל היהודים, דבר שלא היה בא לעולם, שהשם ברחמיו נתן לנו כח לעמוד בקשרי מלחמה שלושה ימים ושלושה לילות, ובכל פעם שבאו לרחובותינו בשלופי חרב, גמרו היהודים ורדפו אותם עד על השוק…