דובאסר, רוסיה, ב' באדר תרנ"ט (1899) – ניו יורק. כ"ו באלול תשכ"ז (1967)
בן ר' משה צבי ואסתר שפרינצה
כבן חמש היה כשהוריו עלו עם ילדיהם לארץ. נתחנך במוסדות תורה בירושלים. בן שש-עשרה הוסמך להוראה. בשנת תרע"ח כאשר הצבא הבריטי עמד בשערי ירושלים הוגלה על ידי התורכים לדמשק. אחרי כיבושה של דמשק חזר לעיר הקודש. עמד בבחינות בבית המדרש למורים וקיבל תעודת מורה. לימד בבית הספר תחכמוני בירושלים. למד בבית הספר למשפטים שנפתח על ידי הממשלה הבריטית בשנת 1920 בירושלים. בשנת תרפ"ד קיבל דיפלומה. היה מראשוני חבריה של "חברת המשפט העברי".
נשא לאשה את שולמית בת ר' יוחנן דוד סלומון (תר"פ).
בשנת תרפ"ז בא לארצות הברית. סמוך לבואו הצטרף לחבר המורים של ישיבת רבי יצחק אלחנן. לימד תלמוד בבית המדרש למורים של הישיבה. כאשר נוסד ישיבה קוליג' שימש בו תחילת מרצה ולאחר מכן פרופיסור. עם ייסוד בית הספר למוסמכים על שם רבל נתמנה פרופיסור לספרות רבנית.
באותו זמן למד באוניברסיטת ניו-יורק. שם קיבל את התואר האקדמי הראשון. באוניברסיטת קולומביה זכה בתואר השני ובשנת 1954 הוכתר על ידה בתואר דוקטור.
בשבתות הגיד שיעור בתלמוד בבית הכנסת "ישראל הצעיר" בבורו פארק ברוקלין. בשנת תרצ"ח הנהיג שם את "הדף היומי". כעבור כמה שנים, כאשר משתתפי שיעורו חגגו את הסיום הראשון של הש"ס מסרו לו ראשי בית הכנסת כתב-רבנות וביקשוהו לשמש להם רב. הוא שרת את הקהילה הזאת למעלה מארבעים שנה עד מותו (דברים שאמר בסיומים נדפסו בספר סיומי המסכתות במשנה ובתלמוד הבבלי – ספר הדרנים שהוצא לאור על ידי קהילתו, ניו-יורק, תשכ"ב).
שנים רבות שימש גם כיושב ראש ועד החינוך של בית הספר לבנות "שולמית".
ייסד (תש"ד) וערך את תלפיות, רבעון לענייני הלכה, אגדה ומוסר היהדות. כתב העת הוצא על ידי המוסד בו הורה, אשר הרחיב אז את תחומיו ומאז 1945 היה נודע כישיבה-אוניברסיטה. בשנת תשי"ב ייסד בניו-יורק ובירושלים את המכון "סורא", שמתפקידו היה לקשור קשרי מדע ומחקר בין אמריקה וישראל. ערך את סורא, ספר השנה של המכון, ממנו הופיעו ארבעה כרכים (תשי"ד – תשכ"ד). בשנת תשט"ז ייסד בישיבה-אוניברסיטה את "מכון ישראל" בסיועה של המחלקה לתרבות וחינוך תורניים בגולה של הסוכנות היהודית.
היה מראשי ההסתדרות העברית באמריקה, נשיא האקדמיה העברית שליד ההסתדרות העברית ועורך פרקים, בטאון האקדמיה (יצאו ד' קבצים, תשט"ז – תשכ"ו). כן היה ממארגני הכינוס הראשון של הברית העברית העולמית שהתקיים בשנת תשי"ב בירושלים.
היה עושה נפשות לציונות הדתית בכתב ובעל פה. בצעירותו היה חבר ב"המזרחי הצעיר" בירושלים. לאחר בואו לאמריקה היה פעיל במזרחי ובהפועל המזרחי. היה חבר הוועד האדמינסטראטיבי ויושב ראש הוועדה להוצאת ספרים של המזרחי. היה ממיסדי ירחון הפועל המזרחי "דהי הורייזון" וערך אותו בשתי השני הראשונות לקיומו (תרצ"ח – תרצ"ט).
השתתף בקונגרס הציוני הכ"א שהתקיים בג'ינבה כציר מטעם המזרחי-הפועל המזרחי בקנדה.
פעמים רבות הוזמן להרצאות על ידי הפועל המזרחי בקנדה, באחת מן הוועידות השנתיות נבחר לנשיא-הכבוד של הפועל המזרחי בקנדה, אף על פי שמעולם לא היה תושב קנדה.
בשנת תש"ט הוזמן מטעם המזרחי במכסיקו לפתיחת המגבית של "קרן ארץ ישראל של המזרחי".
בקיץ תשי"א הוזמן על ידי הפועל המזרחי בא"י להרצות בכמה ערים בארץ (ההרצאה שנשא בבית הפועל המזרחי בתל אביב פורסמה בשם דת ומדינה על ידי הפועל המזרחי באמריקה, נ. י. תשי"א).
השתתף בבטאוני התנועה וגם בחוברות מיוחדות שהוצאו על ידה, תרם מאמר לחוברת בשפת יידיש על הרב שמואל מוהליבר, שפורסמה בתרצ"ח, וכתב חוברת באנגלית בת כ-80 עמודים על ירושלים כמרכז דתי. (שתי החוברות האלה פורסמו על ידי הסתדרות המזרחי בארה"ב). מלבד עשייתו למען הציונות הדתית במסגרות השונות של התנועה קידם ערכים דתיים לאומיים – בתוכם תחיית המשפט העברי שהיתה קרובה מאוד ללבו – בפעילותו העניפה ורבת-הפנים בתור רב ומורה, ועסקן ציבורי. דעותיו הדתיות-לאומיות באו על ביטויין גם בספריו ומחקריו בתחומים שונים.
היה סופר וחוקר פורה מאוד. חיבר כמה וכמה ספרים והשתתף בעתונים, כתבי עת וקבצים שונים. מלבד הפירסומים למעלה שנערכו על ידו, ערך את "מוסדות התורה באירופה בבנינם ובחורבנם" (ניו יורק, תשט"ו. הוא תרם לקובץ מאמר בן למעלה משמונים עמודים על ישיבת וולוז'ין) ו"אישיים ודמויות בחכמת ישראל באירופה המזרחית לפני שקיעתה" (שם, תשי"ט).
ההדיר מכתב-יד כתבי ראשונים: חיבור התשובה לרבנו מנחם ב"ר שלמה המאירי (עם הרב אברהם סופר, תשי"א); פירוש ר' יהודה ב"ר בנימין ענו על הרי"ף מסכת פסחים (תשט"ו) ועל הרי"ף מסכת יומא (בספר היובל לי. אלפנביין, תשכ"ג); פירוש ר' יהונתן הכהןמלוניל על המשנה והרי"ף מסכתות מגילה ומועד קטן (תשט"ז); ושאילתות דרב אחאי עם שני פירושים קדמונים מכ"י עם חילופי גירסאות וביאורים והערות (חמישה כרכים, תשכ"ב – תשל"ז). בכרך האחרון שיצא אחרי מותו, דברי הקדמה מאת בנו הרב ד"ר דוד מירסקי ע"ה.
הוא ביקש גם להוציא מהדורה חדשה של שבלי הלקט לרבנו צדקיה ב"ר אברהם הרופא. הוא הספיק לפרסם רק חלק אחד (תשכ"ו) בו מבוא מקיף ושתי הערוגות הראשונות (ענין תפילה וענין שבת). בספר שיצא לזכרו (תשל"א) נתפרסמה הערוגה השלישית (סדר ברכות).
כן פירסם בין היתר: בין שקיעה לזריחה – השתלשלות הסנהדרין לישיבה בירידתה לבבל ותולדות אישי מעבר בדרך שובה למקומה (תשי"א. הספר זכה בפרס "קרן למד"); ארץ וימים – אישים, דמויות ומקומות (תשי"ג), והרצאות על ההווי במדינת ישראל (תשכ"ב). תרס כמה ערכים על אישים לאנציקלופדיה בריטניקה, בתוכם על הראי"ה קוק, עליו כתב גם "ב"יוניוורסל ג'ויש אנסייקלופדיה".
הירצה בכינוסים לתורה שבעל פה מטעם מוסד הרב קוק. זכה בפרס הרב קוק של עיריית תל אביב. בשנת תשכ"ד הוזמן על ידי הנשיא ש. ז. שזר להיות אורחו.
ספר יובל לכבודו, בעריכת ד"ר שמעון ברנשטיין וד"ר גרשון א. חורגין, הופיע בניו-יורק בשנת תשי"ח. ספר זכרון, בעריכת גרשון אפפעל, פורסם שם בתשל"א.
הובא לקבורה בבית שמש.
מקורות: י. ברגר, הדואר ט' מרחשון, תשכ"ח ; ביבליוגרפיות ערוכות בידי ט. פרשל וא. סטריקוסקי בספר היובל ובספר הזכרון. בספר הזכרון גם "מגילת חיי", כתובה בידי עצמו, ומאמרי הערכה.
