1
ראש חודש טבת שחל בשבת מוציאים שלושה ספרי תורה. בראשון קוראים פרשת השבוע, בשני בשל ראש חודש ובשלישי בשל חנוכה.
ואם שינו הסדר. טעו והתחילו לקרות בספר השני של חנוכה, פוסק הרמ"א שיפסיקו ויתחילו לקרות בשל ראש חודש.
פסק זה מקורו בתשובה של רבי גרשום בר' שלמה המובאת באבודרהם. ראיתו מירושלמי האומר שמי שקדם להניח תפילין של ראש לתפילין של יד לא יצא ויניח אותם שנית כסדרן. משוה הוא סדר הקריאה לסדר הנחת תפילין. בשניהם שינוי בסדר מעכב אפילו בדיעבד.
היו גאוני בתראי שחפשו אותו מאמר בירושלים, חפשו ולא מצאו. כותב בעל ה"טורי זהב": "והוא תמוה הפלא ופלא. האי גמרא שהוא מביא לענין תפילין ליתא בשום דוכתא בתלמוד". ועוד: "וכן כתב לי הרב נפתלי כץ ז"ל בתשובה רק שהוא בא לפלפל בפירוש הגמרא שמביא האבודרהם. ואמרתי לו שאין זה כלל גמרא כמו שכתבתי למעלה ואמר אנא סמכתי עליו וסברתי שהיא בגמרא אבל באמת אינו כלל בגמרא. (טו"ז או"ח סימן תרפ"ה).
ימים רבים היה רבי אפרים זלמן מרגליות מצטער על אותם דברים של "הטורי זהב" היתכן? באבודרהם מובאת תשובה המזכירה את הירושלמי" "דקתני התם: כל המצות מעכבות, בעי ר' ירמיה אפילו הקדים תפלה של ראש לתפלה של יד א"ל אף אנא סבר כן, ומדקתני מעכבות משמע שאם הניחם כן לא יצא וצריך להניחם כסדר מצותן". והרמ"א מסתמך על אותה תשובה ובסופו של דבר ירושלמי זה לא היה ולא נברא? אי אפשר הדבר. הלך רבי אפרים זלמן מרגליות לחפש את המאמר. יגע ומצא. (ראה תשובתו לר"י ברלין בשו"ת "בית אפרים" ובהקדמתו לספר "מעשה רוקח" שיצא ע"י רבי חיים הירשפרונג בסאניק תרע"ב).
וזו לשון הירושלמי בסוף מסכת מעשר שני (פרק ה, הלכה ה').
רב אחי בר פפי בעי קמי ר' זעירא אפילו הקדים תפילין של ראש לשל יד א"ל אף אנא סבר כן.
ומענין שאחד הראשונים שגם כן דן בשאלה אם קדימת הנחת תפילין של ראש מעכבת מביא בהמשך דבריו אותו ירושלמי ואומר במפורש שהוא במסכת מעשר שני. אך בעל ה"טורי זהב" ורבי נפתלי כץ בודאי לא ראו את דבריו באשר ספרו נדפס רק בשנים האחרונות.
כוונתנו לספר "ערוגת הבושם" לר' אברהם בן עזריאל מזקני ביהם. מחברו היה חי לפני למעלה משש מאות שנה והיה תלמידם של גאוני דורו. בספרו שהוא פירוש לפיוטים מזכיר דעות ופסקי הגאונים, בעלי התוספות ורבותיו ודברי מדקדק ספרד ומקובלי אשכנז ומפלפל בהם.
ספר זה היה נמצא בכתב יד עד לפני שנים אחדות כאשר חברת "מקיצי נרדמים" הדפיסה שני חלקים ממנו. (חלק א, תרצ"ט, חלק ב, תש"ז, ירושלים).
בחלק השני (עמוד 79) דן המחבר בשאלת קדימת תפילין של ראש לשל יד. הוא בעצמו סבור שמי שעשה כן מצות הנחת תפילין קיים אך מצות הנחת כסדרם לא קיים. בהמשך הדברים הוא מביא הירושלמי שהזכרנו למעלה ואומר במפורש שהוא נמצא בסוף מעשר שני. (דרך אגב: המהדיר של "ערוגת הבושם" אפרים א. אורבך שעטר את הספר הערות ומראי מקומות מעיר באותו מקום: "לא מצאתי בין הראשונים מישהו הדן בשאלה זו" – אך אנחנו כבר הראנו שכבר עמד בזה בעל התשובה באבודרהם).
2
בדורות הראשונים היה נהוג בימי החנוכה להשתעשע בבתים פרטיים ובישיבות בדברי חדודים.
על מנהג זה מספר ר' יוסף ב"ר משה מעיר מינסטר תלמיד המהר"י איסרליין בעל "תרומת הדשן" בספרו "לקט יושר" בו קבץ על מה ששמע וראה אצל רבו.
הוא מספר שרבו "עשה בחנוכה קטפות" (קטפות – כתבות. ראה בתשבי ערך "כתבות" שם כותב ר' אליהו בחור: בימים קדמונים היו בעלי צחיות ומושלי משלים כותבים דבריהם על פתחי בתי הנדיבים או ברחובות הומיות בסתר כדי שלא יוודע מי הוא הכותב וכן המנהג עוד היום ברומא ואותן הדברים נקראים כתבות. – בעל הלקט היושר כותב "כי קבלה בידו מרבות שצריך לכתוב קטפות ולא כתבות").
הוא מביא שם כמה דוגמאות לכתבות. נצטט אחת, מאת רבו. "המוליך או המביא גט ממדינת הים צריך אחד לצרף אליו כדי שיהא מקויים". פרוש החידה: תוציא ערך אותיות המלה "גט" מערך אותיות אשר במלת "הים" וישאר לך מספר נרות חנוכה (עם השמשים) חסר אחד. צריך על כן לצרף עוד אחד לקבל מספרם השלם.
מאת ט. פרשל מתוך "המודיע" כ"ט כסלו תשט"ו