פרשת זכור
דומה שאין לך דבר קשה לאדם מלהיות אסיר תודה למי שגמל לו טובה ואין קל לו מלשנוא מי שעולל לו רעה.
בעלי המוסר אומרים כי לכך לא צותה התורה על אהבת הורים את בניהם כי אהבה זו איננה צריכה זירוז טבועה היא בנשמה, בדם. צותה התורה על זכירת מחיית עמלק – לא רק על זכירה בלב כי אם אף על הזכרה בפה מלא – האם איבה לאויב שעליו הועד שהוא שונא עד סוף הדורות צריכה חיזוק עד כדי כך?
אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם. דורנו ראה, ולא אחר, עד היכן יכולה להגיע שכחת ומחילת האכזריות האיומה ביותר, שלא היתה כדוגמתה בכל הדורות.
בוא וראה כמה הקפידו גדולי ישראל שעל עולמם היה למוד התורה שדרכיה דרכי נועם ושלום, על מצוה זו של שמירת שנאה ונטירה לעמלק באשר ידעו יסוד ושורש הדברים.
רבי נתן אדלר היה מקפיד שמשרתת ביתו תאזין לקריאת פרשת "זכור".
ותלמידו ה"חתם סופר" היה תוהה בשל מה צוו על קריאת "פרשת זכור" פעם אחת בשנה, ודאי באשר זכירה פעם בי"ב חודש הוא סיג לשכחה, נקטינן "אבדה משתכחת בי"ב חדשים" וכן "על המת נגזרה גזרה שבתוך י"ב חודש ישתכח". אם כן מה דינה של זכירת עמלק בשנה מעוברת שהיא בת י"ג חדשים. בשל זה היה ה"חתם סופר" מתכוון בשנה מעוברת לצאת ידי חובת זכירת מחיית עמלק בקריאת פרשת "כי תצא" (מהר"ם שיק על תרי"ג מצות, מצוה תר"ה, לא תעשה שס"ה).
עד כדי כך הקפידו גדולי ישראל על קיום מצות זכירת מחיית עמלק. כל כך עמוקה היתה שנאתם לעם זה הצורר ישראל מעת היותו לעם. ומדת שנאתו של אדם את עמלק היא מדת אהבתו את עמו שנאת עמלק ואהבת ישראל שתים שהן אחת הן.
*
ספקה של חברון
ברבים מערי יארץ ישראל היו קוראים המגילה גם בט"ו מספק אם מוקפת חומה היו מימי יהושע בן נון. חברון עיר האבות היתה אחת מהן.
הרש"ש מטיל ספק בספקה של חברון. לפי דעתו לא היתה חברון מוקפת חומה כי היא היתה עיר מקלט. "לפי עניות דעתי" הוא כותב בהגהותיו למסכת מגילה "מוכח שחברון לא היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון מדהיתה עיר מקלט וכדפריך הגמרא מכות על קדש ע"ש" כוונתו לקושיית הגמרא שקדש לא היתה יכולה להיות עיר מקלט כי עליה אומר הכתוב כי היתה עיר מבצר ותנינן "אין עושין ערים אלו לא טירין קטנים ולא כרכים גדולים אלא בינונים" ("בלי חומה" רש"י ערכין לג:).
קדמו בשאלה זו הרדב"ז בתשובותיו המוסיף על טענה זו שניה. שנינו במסכת ערכין: "מוקפות חומה מימות יהושע בן נון כגון קצרה הישנה של צפורי, חקרה של גוש חלב יודפת הישנה, וגמלא וחדיד ואונו, ירושלים וכן כיוצא בהן". ואם חברון, עיר האבות, מוקפת חומה היתה – ההיתה המשנה פוסחת עליה בהזכירה ערים פחות חשובות ממנה?
אך יש להעיר על דברי שניהם כי מצאנו במפורש עיר מקלט שהיתה מוקפת חומה.
מובא במסכת מכות בירושלמי: עד שלא הפרישו שכם בהר אפרים לא היתה קולטת, הפרישו קרית יערים תחתיה עד שכבשו את שכם. עד שלא הפרישו קדש בגליל לא היתה קולטת הפרישו גמלא תחתיה עד שכבשו את קדש" (ירושלמי מכות פרק ב').
גמלא זו הנזכרת בירושלמי ששמשה עיר מקלט באופן זמני הוא גמלא הנזכרת במשנה ערכין שהיתה מוקפת חומה. (בברייתא בערכין מוכח שלא היו שתי גמלא בגליל).
*
מוקפת-חומה בחו"ל
כותב ה"של"ה": יש בחוצה לארץ כרכים גדולים וישנם ערים גדולות בצורות ויש להסתפק בהם אולי היו מוקפות חומה בימי יהושע בן נון ע"כ ראוי ליחיד אשר יראת אלקים בלבו להחמיר על עצמו ולקרות המגילה ממגילה כשרה גם בליל ט"ו וביום ט"ו, רק קורא בלא ברכה".
גם בחוץ לארץ היו קהלות שמספק היו קורין גם בשושן פורים. נזכיר ערים אחדות שבהן היו קורים גם בט"ו באדר בדורות האחרונים.
בגדד (דוד סאלימן ששון בספרו "מסע בבל"). פראג (הרב ר' אלעזר פלקלס כותב בספרו "תשובה מאהבה" (חלק א, תשובה ר"י) שבפראג נוהגים רבים לקרוא את המגילה בט"ו ואף הוא נהג כך מיום עמדו על דעתו. אך רוב בני העיר וביניהם חכמים נמנעים מזה). טמשבאר בהונגריה (מפי הרב י. ז. כהנא). ארביל בתנורה מסינה, כולן בקורדיסטאן (ד"ר א. בראוואר, יהודי קורדיסטאן, ירושלים תש"ח). בלך באפגאניסטאן (מ. גול. ב"ידע עם" ניסן תש"ח). סלוניקי, מנחליצה בפלך לובלין בפולין ואיספאהאן בפרס (צ. הרכבי, "קול תורה" אדר תשי"א).
מאת: ט. פרשל מתוך "המודיע" י"ד אדר תשט"ו.