זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, מונה אל"מ מרדכי גור, שפיקד על חטיבת הצנחנים עם שחרור העיר העתיקה בירושלים, ליועץ הצבאי של המשלחת הישראלית במושב המיוחד של עצרת האו"ם.
פגשתי אותו זמן לא רב לאחר הגעתו לניו יורק. במהלך שיחה ממושכת תיאר את הסתערות העיר העתיקה ואת הקרבות שקדמו לה. פרוץ המלחמה הישראלית-ערבית השלישית מצא את גור וצנחניו מוכנים להצנח "איפשהו". אולם ההפגזה הירדנית על ירושלים אילצה את המטה הכללי לשנות את תוכניותיו.
ביום שני, היום הראשון למלחמה, בשעה שתיים בצהריים, נצטווה גור להמשיך עם חייליו לירושלים. 12 שעות לאחר מכן, בשעה שתיים בבוקר יום שלישי, יצאה החטיבה לפעולה, תקפה את שייח' ג'ראח ורובעים ערביים נוספים בצפון ירושלים. זה היה אזור בנוי ומבוצר והלחימה הייתה עזה. הצנחנים לחמו בגבורה וספגו אבדות קשות. לאחר שבע שעות של קרב נכבש חלקה הצפוני של מזרח ירושלים.
השלב השני של הקרב על ירושלים החל בשעה 8:30 בבוקר יום רביעי. הצנחנים חידשו את המתקפה. המטרה המיידית הייתה לכידת הגבהים במזרח העיר. עם כיבושם היה אמור להסתיים כיתור העיר העתיקה. עמדות בדרום תפסו קודם לכן חטיבת חי"ר ירושלים.
הר הזיתים
רמת אוגוסט ויקטוריה הותקפו משני צדדים. גדוד אחד, נתמך בעשרה טנקים שהתקדמו דרך הר הצופים. מהעמק עלה גדוד נוסף שנתמך בשישה טנקים. הגדוד השלישי של החטיבה קיבל פקודה להמשיך בינתיים לאורך חומות העיר העתיקה.
בשעה 9:30 השיגה החטיבה את מטרתה המיידית. היא כבשה את אוגוסט ויקטוריה, הכפר הערבי א-טור, הר הזיתים וצומת עזריה, שדרכו עובר כביש ירושלים-יריחו.
הכוחות התארגנו מחדש לקראת הירידה והקרב האחרון. גור היה עם חייליו בצומת עזריה, אך המתין עם הוצאת פקודת הקרב עד שהגיע להר הזיתים ממנו ניתן היה לצפות על כל העיר העתיקה. זה היה צו היסטורי. היא הורתה לכוחות היהודים לשחרר את עיר דוד, להגשים את החלום והתקווה של הדורות.
הצנחנים נתפסו בהתלהבות. ירושלים! ירושלים! התקיפה החלה. אש כבדה הופנתה בעמדות הלגיון הערבי. כל הגדודים נעו לעבר שער האריות. אוטובוס בוער מול הכניסה החזיק טנקים. הצנחנים זינקו קדימה, נמחצו דרך השער וזרמו לתוך העיר.
שלושת הגדודים פרצו לכיוונים שונים. בשני מקומות היו קרבות יד ביד. קצינים ואנשים נפצעו. עד 12:30 לפנות בוקר נוקה העיר מצלפים וכיסי התנגדות. כל ירושלים הייתה בידיים יהודיות. כאשר אל"מ גור תיאר את הלחימה בירושלים, והמחיש את יצירותיו על ידי שרטוט של השטח המובגר, הוא לא הזכיר את העובדה, שדווחה במלואה בעיתונות הישראלית, שהוא והנהג שלו היו הראשונים להסתער לתוך הישן. עִיר. רכוב בחצי מסלול, עקף את חייליו, עודד אותם בקריאה: "תהיו צנחנים גאים", ונסע דרך השער. כשהגיע לאזור המקדש, נכנעים ערבים מסרו לו את העיר.
שירות הודיה
חלק מחייליו הקדימו אותו לכותל. בין הראשונים שהגיעו לשם היה הרב שלמה גורן, הכומר הראשי של צבא ההגנה לישראל. נשא עמו שופר וספר תורה. לאחר תקיעת השופר התקיימה טקס הודיה. כשהגיע אל"מ גור לכותל, טקס התפילה כבר החל.
מספר שבועות לאחר השיחה שלי עם אל"מ גור, ראיינתי את הרב שלמה גורן בביתו בתל אביב. הוא סיפר לאשתי ולי על חוויותיו במלחמת ששת הימים. הוא גם סיפר את הסיפור המדהים של שיחותיו כמה שנים קודם לכן עם אל"מ גור, שבהן חזה האחרון שהוא יהיה מפקד על הכוחות שישחררו את העיר העתיקה. זה קרה בשנת 1961. הרב שלמה גורן ביקר בבסיס צבאי בצפון הארץ. בשיחה עם גור, שהיה מפקד הבסיס, העיר הרב גורן: "אהיה בין החיילים הראשונים להתפלל בכותל המערבי".
"אם אתה רוצה להיות בין הראשונים בכותל, מוטב שתהיו חברים איתי, כי אני אפקד על הכוחות שישחררו את העיר העתיקה", הכריז גור.
בשיחה נכחו כמה קצינים בכירים. בזמנו חילופי המילים האלה כנראה נראו להם קצת לא מציאותיים. במאי 1967, כאשר איום המלחמה במזרח התיכון התנשא, היה הרב גורן בשליחות רשמית באוסטרליה. הוא קיצר את ביקורו ומיהר לחזור לישראל. שבוע לפני פרוץ המלחמה הוא חזר למפקדתו. בשבת שלאחר מכן היה במחנה צבאי בנגב. רבים מהחיילים היו מדוכדכים. הם היו רחוקים מאהוביהם במשך ימים רבים ולא ידעו מה צופן להם העתיד. הערבים סגרו שורות ואיומים שלהם גברו מיום ליום.
הרב גורן חש ביטחון. הוא היה בטוח שהצבא הישראלי ינצח את המצרים. יתרה מכך, זיקתו של חוסיין לנאצר פתחה הזדמנות לשחרור העיר העתיקה.
הר סיני
בנאום בפני החיילים הביע בגלוי את הרשעותיו: "השבוע נסיים אותם. עד השבת הבאה נהיה בכותל המערבי בירושלים. בשבועות הקרובים אעלה להר סיני".
רבים תהו על מילים נועזות כאלה. אחרים כעסו על מה שלדעתם היו הצהרות חסרות אחריות.
ביום שני התחילו פעולות האיבה. הרב גורן עם הכוחות, עולה מחזית אחת לאחרת. בלילה הראשון של המלחמה הגיע לירושלים. קרבות בעיר ובסביבתה פוטרו והוא התמלא בתקווה שעיר דוד תשוב בקרוב לידי יהודים.
"אתם עושים היסטוריה! מה שקורה בסיני זה כלום לעומת זה", אמר לאלוף עוזי מרקיס, מפקד מרכז ישראל.
ביום שלישי בבוקר, היום השני למלחמה, ליווה הרב גורן את הכוחות שתקפו את עזה. נשא עמו ספר תורה. הלחימה הייתה קשה. פגז ערבי פגע ברכבו של הרב. גורן קפץ עם ספר תורה מהמכונית ותפס מחסה. נהגו נפגע ונפצע באורח קשה.
לפני עלות השחר התדפק על דלתו של חותנו, רבי דוד כהן, הנזיר. הוא ביקש ממנו את השופר שלו. הוא איבד את שופר משלו שהשמיע בהר סיני במהלך מסע סיני של 1956 יום קודם לכן, במהלך ההתקפה על עזה. כמה שעות לאחר מכן, כשהצנחנים הסתערו לעיר העתיקה, היה איתם הרב גורן נושא ספר תורה. הוא היה בין הראשונים שהגיעו לאזור המקדש ולכותל המערבי.
הוא תקע בשופר וקרא כרוז שהסתיים בברכת שהחיינו, "בשם כל ישראל בארצנו בגולה אני אומר בשמחה מרוממה: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך ה'. היקום, ששמר אותנו בחיים ושמר עלינו ואיפשר לנו להגיע לעונה הזו "השנה בירושלים הבנויה מחדש".
בזמן שכדורי צלפים שורקים בעיר העתיקה, ערך הרב גורן תפילה בחומה. קרא הלל בהודיה ואמר קדיש וקרא יזכור על המתים בקרב.
מקומות קדושים
הרב גורן גם זכה באותו יום להשתתף בשחרור בית לחם וחברון והמקומות הקדושים. בחג השבועות עלה, כפי שחזה את הר סיני. הוא הראה לאשתי ולי כרוז שקרא לאחר ההסתערות על העיר העתיקה. בתחתית הכרוז הוסיף בידו אל"מ מרדכי גור, מפקד הצנחנים.
"לפני שש שנים התחייבתי בפניך שיחד ניכנס לירושלים. היום מילאתי את הבטחותי. מעולם לא הייתי מרוצה והתרגשתי יותר מהגשמת הבטחה. הר הבית שוחרר. התפללת בכותל ואני עמדתי לצידך. שנזכה לשמור על ירושלים לָנֶצַח!"
מים רבים זרמו במורד הירדן מאז ששת ימי הזוהר של יוני 1967.
אל"מ מרדכי גור, מפקד הצנחנים שהסתערו על העיר העתיקה עלה להיות מפקד צבא ההגנה לישראל. לאחר פרישתו מהצבא, הוא נכנס לפוליטיקה, וייצג את העבודה בכנסת ובממשלה. הרב שלמה גורן, הכומר הראשי הוותיק של צבא ההגנה לישראל, נבחר לרב הראשי של תל אביב בשנת 1971. בשנים 1972 עד 1983 היה הרב הראשי לישראל.
עיר דוד
שני הגברים – הרב גורן ומרדכי גור – דיברו במספר הזדמנויות על תפקידם באירועי יוני 1967. גור אף כתב ספר המתאר את לכידת העיר העתיקה. עם זאת, שני הגברים מעולם לא סיפרו על העימות הדרמטי שלהם במהלך הלילה שלפני התקפת הצנחנים על עיר דוד.
בשנה שעברה לרגל 25 שנה לשחרור העיר העתיקה, שבר הרב גורן את שתיקתו. בתחילת הקיץ שעבר, בביקורו הקצר אצל ארה"ב, תיאר לי הרב גורן את מה שהתרחש בלילה מהשישי עד השביעי ביוני 1967. לאחר שהירדנים החלו להפגיז את ירושלים ביום הראשון של מלחמת ישראל-ערבית השלישית, ממשלת ישראל דנה בכדאיות לכבוש את העיר העתיקה.
הממשלה היססה לעשות זאת. הייתה אפשרות ברורה שבמהלך הלחימה עלול להיגרם נזק למקומות הקדושים. זה ללא ספק יעורר זעקה בכל העולם. מעצמות המערב והמזרח, המוסלמים והותיקן יגנו את ה"תוקפנות" של ישראל. ישראל ע
לולה אף להיאלץ להסיג את חייליה. בנסיבות העניין החליטה הממשלה לאטום את העיר העתיקה, אך לא לתקוף אותה.
במהלך הלחימה של שני ושלישי כבש צבא ההגנה לישראל חלקים נרחבים ממזרח ירושלים. צנחנים של אל"מ גור היו אמורים להשלים את כיתור העיר העתיקה ביום רביעי בבוקר. זה היה המצב שלשום בלילה כשהרב גורן, שהגיע מחזית עזה, הגיע למפקדת הצנחנים במוזיאון רוקפלר במזרח ירושלים.
הר הבית
כאשר נודע לרב גורן על החלטת הממשלה לא לכבוש את העיר העתיקה, הוא היה מחוץ לעצמו.beside himself כוחות יהודים חונים לפני חומות ירושלים ואינם מורשים להיכנס לעיר דוד? אם לא עכשיו. מתי?
מתי שוב תהיה הזדמנות לשחרר את הר הבית והכותל? אי-פעולה כעת יגרום לטרגדיה לדורותיה!
הרב גורן שוחח על המצב עם אל"מ גור. בייאוש אמר למפקד הצנחנים, לבטל את החלטת הממשלה. "הורה לחיילים שלך לתקוף את העיר העתיקה."
גור ענה שהוא לא יכול לעשות זאת.
"ההיסטוריה תגנה אותנו על כך שפחדנו מהעמים", טען הרב. אתה בעצמך תתחרט על כך שלא הובלת את חייליך לעיר דוד, שלא הרווחת את כותרת? 'משחרר ירושלים'. אתה מפחד מהכלא? אני לא! על שחרור ירושלים שווה להיכנס לכלא".
גור התמיד בסירובו להתעלם מהחלטת הממשלה.
"אינני יכול לפעול ללא פקודות מהממונים עלי", הכריז. "אני הממונה עליך! הדרגה הצבאית שלי גבוהה משלך", ירה גורן בחזרה.
"אני נותן לך את הפקודה!" הם התווכחו במשך שעות. גורן התחנן ודרש.
בלהט הוויכוח השיב אל"מ גור: "מה אתה רוצה ממני? לחץ על הממשלה!"
הרב גורן השתתק. דבריו של גור היו הגיוניים. כעת חשב גורן לפנות לאנשים ש
יכולים להשפיע על ראש הממשלה אשכול לשנות את עמדתו. היה חיים משה שפירא, מנהיג המפלגה הדתית ושר הפנים. הוא זכה להערכה רבה על ידי אשכול.
שִׁחרוּר
השעה הייתה אחרי חצות כשהגיע הרב גורן למעונו של שפירא. שר הפנים הסביר לו את הנימוקים להחלטת הממשלה, אך הרב לא שמע עליהם. זה היה עכשיו או לעולם לא! יש לשחרר את ירושלים!
לאחר שיחה ארוכה הביע שפירא את הסכמתו עם גורן והבטיח לפעול בהתאם.
משפירא מיהר גורן לביתו של ד"ר יעקב הרצוג, מנכ"ל משרד ראש הממשלה. הוא הצליח לשכנע אותו לעודד את שחרור העיר העתיקה לפנות בוקר הורתה הממשלה לתקוף את העיר העתיקה. צוין כי החלטת הממשלה נבעה על ידי B.B.C. דו"ח הקריאה של האו"ם להפסקת אש. ה
דיווח שנשמע על ידי מנחם מתחיל לפני עלות השחר והועבר על ידו לאשכול ומשה דיין, שר הביטחון הבהיר לכל כי אין זמן להפסיד, שזה אכן עכשיו או לעולם לא!
אולם אין ספק ששיחותיו של הרב גורן במהלך הלילה עם שתי דמויות מפתח תרמו להחלטה.
