ויאמר משה אל הד' למה הרעת לעבדך (במדבר י"א, י"א). – מאמר זה קשה. איך יאמר נאמן בית ה' עשית רע עמדי… לכן נראה לי לפרש מלת הרעת מן "עתה תרעה את עמי" (שמואל ב', ה', ב'), "לרעות את עמי" (שם ז', ז'), ועניינו ממשלה והנהגה, והמכוון "למה הרעת לעבדך", למה שמת את עבדך לרועה ולמנהיג על העם הזה ("הכתב והקבלה" לר' יעקב צבי מקלנבורג, ועיין ב"תורת משה" לר' משה אלשיך).
עד אשר יצא מאפכם (שם שם, כ'). – כלומר, שלא תוכלו (אפילו) להריח בו… וידוע כי זה דרך התאוות הגשמיות למתמיד בהן שיבוא לתעבן במהרה (דון יצחק אברבנאל).
ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו (שם שם, כ"ח). – מבחוריו. הנכון בעיניי, שפירושו של מבחוריו הוא מהמובחרים לשרת את משה, כי גם משרתים אחרים היו לו (ר' אברהם אבן עזרא).
ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים (שם שם, ל"ד). – מן הראוי היה לקרוא [את] המקום קברות המתאווים, כיוון שהאנשים המתאווים נקברו שם ולא התאווה, אך יאמר, כי שארית ישראל אשר ראו בעיניהם כמה נענשו העם המתאווים, כי בשביל תאוותם לקברות יובלו, שם פחדו פחד, וביטלו מהם כל תאווה פן יארע להם כמותם. באופן שבאותו רקע היו שני קברות: התאווה עצמה שנקברה ונאבדה מתוך הקהל ורחקו ממנה, והיה זה לפי ששם קברו את העם המתאווים, והמה ראו וחשו לעצמם ("בינה לעתים" לר' עזריה פיגו, דרוש ח').
פרשת שלח לך
ארץ אוכלת יושביה היא (שם י"ג, ל"ב). – ואף על פי שהעם היושבים בה חזקים, אין זה בשביל שבח הארץ, אלא הוא מפני שלא ישארו בה זולתי החזקים, שהם חזקי המזג והשאר מתים בה מפני רוע האוויר (ר' עובדיה ספורנו, ועיין ברמב"ן).
ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם (שם שם, ל"ג). – אמר רבי מנחם מנדל מקוצק: את הטענה "ונהיה בעינינו כחגבים" אפשר להבין, ברם הדברים "וכן היינו בעיניהם" הם בכלל חטאות המרגלים, כי מה מהם יהלוך מה הם בעיני זולתם ("אמת מקוצק תצמח").
ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה כתרומת גורן כי תרימו אותה (שם ט"ו, כ'). – משורשי המצווה לפי שחיותו של אדם במזונות ורוב העולם יחיו בלחם, רצה המקום לזכותנו במצווה תמידית בלחמנו, כדי שתנוח ברכה בו על-ידי המצווה ונקבל בה זכות בנפשנו, ונמצאת העיסה מזון לגוף ומזון לנפש, גם למען יחיו בו משרתי השם העוסקין תמיד בעבודתו, והם הכהנים, מבלי יגיעה כלל, שאילו בתרומת הגורן יש להם עמל להעביר התבואה בכברה ולטחון אותה, אבל כאן יבוא [לחם] חוקם להם מבלי צער של כלום ("ספר החינוך").
הדואר
א' סיון תשכ"ז