1.
תופעה ידועה בתולדות הדפוס, דורות ראשונים של דפסים היו משתמשים בחיתוכי עץ של ציורים לענינים שונים. חיתוך-עץ שהוכן לנושא מסויים, לא נמנעו מלהשתמש בו גם לענינים אחרים, אם באותו ספר עצמו או בספר אחר. וכך אתה מוצא אותם חתוכי-עץ עצמם, כשהם מופיעים במקומות שונים, ובכל מקום יש להם משמעות אחרת. הכל לפי הטקסט אותו הם באים כביכול לעטר.
תופעה זו כאמור. ידועה היא, נתקל אתה בה בספרי-דפוס עתיקים הן של יהודים והן של נוצרים. בדעתי לייחס כאן את הדיבור על מקרה בלתי-רגיל: על השימוש בציורי ההגדה של פסח לעטר בהם את מגילת אסתר.
הדבר קרה בויניציאה בשנת שס"א.
2.
באותה שנה הדפיס דניאל זאניטי הגדה מצויירת. ציורי הגדה זו הושפעו במידה מרובה מן ההגדות המצויירות שנדפסו בפראג בשנת רפ"ז ובמנטובה בשנת ש"כ. הכותרות לציורים וגם הפירוש הקצר המלווה את הטכסט נלקחו מן ההגדה שנדפסה במנטובה בשעת שכ"ח, שהיא בעצם מהדורה מורחבת של ההגדה שנדפסה באותה עיר שמונה שנים קודם לכן.
נתאר במקצת חמישה מן הציורים המופיעים בהגדה הונציאנית. ליד ה"קידוש" מופיע ציור של אדם מוכתר בכתר. הוא יושב ליד עמוד של אבן ומחזיק כוס בידו. מעל הציור יש כותרת: צורת המקדש וכוס בידו.
ליד הפיסקה: "אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה…" – נראית דמות אדם מזוקן אשר ידו האחת אוחזת בזקן. הכותרת אומרת: צורת ר' אלעזר תמה על זקנו, שבין לילה היה בלא זמנו[א].
הרשע מצוייר כחייל חגור חרב המחזיק חנית בידו. מעל הציור מתנוססת הכותרת: צורת הרשע וחניתו בידו, וחרבו צמודה לו מתחת למדו.
על יד הפיסקה: "ובזרוע נטויה זו החרב. כמה שנאמר וחרבו שלופה בידו וכו'…". נמצא ציור של אשה בעלת-כנפים ובידה חרב. הכותרת מסבירה: צורת המלאך חרבו שלופה בידו.
בשולי אחד העמודים הראשונים מתחת לסיפור על חמשת החכמים שהיו מסובים בבני-ברק, נמצא ציור ארוך המציג אנשים מסובים ליד שולחן, ואחרים נכנסים אל החדר כשבידיהם צלחות עם אוכל. הסברי הלואי קוראים:
צורת הה' החכמים הגדולים / מסובים בני ברק ומפלפלים / צורת נושאי פרפראות הסעודה / והתלמידים הבאים על ק(ריאת) ש(מע)[ב].
3.
באותה תקופה היה המדפיס הויניציאני דניאל זאניטי עסוק גם בהדפסת ספרי ר' משה אלשיך. בשנת שס"א הדפיס בין השאר גם הספר "משאת משה", והוא פירושו של ר' משה אלשיך למגילת אסתר.
ההדפסה של הפירוש הושלמה כשבוע לפני חג הפורים של אותה שנה. בסוף הפירוש נשאר קצת נייר ריק. מה עשה המדפיס הנוצרי – בודאי בעצת יועציו ומגיהיו היהודים – כדי "לא להשאיר נייר חלק" הוא הכניס בסוף הפירוש את חמשת הציורים של ההגדה של פסח שתארנו למעלה.
מובן שנתן להם משמעות שהלמה את מקומם החדש. רבי אלעזר בן עזריה שתמה על זקנו – נעשה למרדכי. האיש בעל הכתר, המחזיק בידו כוס – ובהגדה הוא בעל הבית המקדש – הפך לאחשורוש. דמות המלאך אשר חרב שלופה בידו – היא אסתר המלכה. הרשע של ההגדה הוא כמובן המן. הציור המציג בהגדה את החכמים המסובים בבני ברק ואת התלמידים והמשרתים הנכנסים אצלם – מתאר בספרנו את סעודת פורים ומביאי ה"שלח-מנות"!
המדפיס סידר את חמשת הציורים בשני טורים ונתן להם כותרת חרוזה זו:
מרדכי דורש טוב לעמו, ואחשורוש על כסאו.
ואסתר הרומזת נקמה, מהמן הרע הזה.
מתנות לאביונים מקיימים,
ומשלוח מנות הם עושים.
וסעודת פורים אוכלים ושותים כדת פורים.
יש להניח כי בחג הפורים כבר היה בידי יהודי ונציה, ואולי גם בידי יהודים של מקומות אחרים, פירושו של ר' משה אלשיך למגילת אסתר. ודאי נהנו הנאה מרובה מן הפירוש שהופיע זה עתה לראשונה בדפוס, וגם התענגו על הציורים היפים שבהם זיכה אותם המדפיס.
מה רבה היתה בודאי הפתעתם כאשר פתחו, כעבור חודש, את הגדותיהם החדשות ומצאו בתוך המון הציורים כמה "פנים מוכרות", חמשה אורחים שהתאכסנו אצלם זה מכבר בחג הפורים.
אפשר שהיו בין יהודי הגיטו שחמדו להם לצון ביועצי ובעוזרי המדפיס ו"באו עליהם בטענה" שהמדפיס מכר להם פעמים אותן הדמויות, לא בשינוי אדרת, אלא בשינוי שם. אם היו באמת שטענו כך, היתה בידי יועצי המדפיס להשיב להם תשובה ניצחת: דמויות אלה – מקומן האמיתי בהגדה, אלא מה מקומן במגילה? מנהג יהודים להתחפש בפורים. לקח המדפיס מ"אנשי-ההגדה" שלו, והלביש אותם לכבוד חג הפורים שמות חדשים.
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" גליון יט תש"ל עמוד 300
[א] רמז לספור התלמודי על רבי אלעזר בן עזריה. כותרות לציורים בחרוזים מצויים בהגדות עתיקות, בדפוס ובכתב-יד.
[ב] כמה מן הציורים בהגדה, ובתוכם גם כמה מן החמשה שתיארנו, נמצאים גם במקומות אחרים בהגדה. כך מתוארת צורת ר' אלעזר בדף אחר כצורת רבי עקיבא: "צורת רבי עקיבא זקן שקנה חכמה מכלכל דבריו בדעת וב[מ]זימה". צורת החכמים המסובים בבני ברק מצויה גם על יד ברכת המזון בהגדה, ושם בא בוודאי לתאר סדר משפחתי.