ההגדה שנדפסה בפראג בשנת רפ"ז (סוף שנת 1526) איננה ההגדה המצויירת הראשונה שהופיעה בדפוס, אך היא ההגדה המצויירת הראשונה שנדפסה אשר ממנה נשתמרו לנו טופסים שלמים. רבות נכתב על הגדה זו. ציוריה וקישוטיה תוארו בפרוטרוט.
יורשה לי לעמוד כאן על ציור אחד, שדומה עלי, כי לא פורש כל צרכו על ידי אלה שדנו בו.
עמוד מיוחד בהגדה זו מוקדש לתפילת "שפוך חמתך". העמוד מוקף מסגרת ובה ציורים שונים. למעלה בתוך המסגרת נראות דמויותיהם של אדם וחוה. בצדו הימני רואים שמשון כשבידו דלתות שער עזה.
בצד שמאל נצבת יהודית כשהיא מחזיקה בידיה חרב וראשו הכרות של הולופרנס.
לפנים מן המסגרת על יד הטכסט רואים תמונה של המשיח רוכב על חמור. בשולי העמוד בתוך המסגרת נראה מגן הנתמך בידי שני אנשים פראים. על המגן מצוייר אריה.
מפרשי ציורי הגדת פראג מסבירים כי המגן מציג את הדגם של בוהמיה.
ואמנם נכון הדבר כי האריה בעל הזנב המחולק לשנים הנראה בציור הוא דגמה של בוהמיה. וגם נכון כי יהודי פראג הציגו דגם זה בהזדמנויות שונות — אך מה לו בעמוד ההגדה בו נדפסה תפילת "שפוך חמתך" ? י
נראה כי המדפיסים רצו להציג כאן את האריה כסמלו של שבט יהודה. רואים אנו בעמוד זה ציור של משיח — לבואו ולנקמתו בעמים, הרי אנו מכוונים בתפילת "שפוך חמתך"— באו המדפיסים והציגו כאן גם ציור של אריה, דגמו של שבט יהודה, של מלכות בית דוד, ממנו יצא הגואל האחרון *.
יעקב אבינו המשיל את יהודה לאריה. ולפי דברי המדרש היה אריה מצויר על דגלו של שבט יהודה. "סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפדה ומסה בצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרון." יהודה נופך, וצבע מפה שלו
דמותו כמין שמים ומצוייר עליו אריה" (במדבר רבה, פרשה ב.ז) והיו בימי הבינים משפחות בישראל אשר התגאו ביחוסם משבט יהודה או ממלכות בית דוד והן נשאו את האריה בטבעותיהן ובמגנן.
מספר ר' אברהם בן דוד ב"םפר הקבלה": "ורב האי גאון… מבית דוד היה מזרע המלוכה ומבני זרובבל בן שאלתיאל והנשיאים וראשי גלויות שהיו אחריו. וראיתי חותמו חתום על גליונים שהיה שולח ואריה היה חקוק עליו, כמו שהיה על דגל מחנה יהודה ודגלי מלכי יהודה".
ורבי גדליה בן יחיא בעל "שלשלת הקבלה" מספר כי פעם היה מגן משפחתי "צורת אריה מחצי הגוף ולעילא עם שני ידיו פתוחות ולולב בידו הימנית ומחציו ולמטה כחצי נשר מצד רגליה ושתיהן פתוחות באמצע". הוא סבור שלקדמוננו היתה ירושה אצלם זאת הצורה לסימן יחוס משפחתם משבט יהודה הנמשל לאריה, והנשר סימן שכל המשפחה קלים לתורה ולמעשים טובים" .
***
כשני דורות לאחר שנדפסה ההגדה עליה מדובר כאן, היה חי בפראג המהר"ל. מקובל היה בידו שהוא בא מזרע דוד. ידענו שדמות
של אריה היתה חקוקה על ביתו. ועד היום מתנוססת צורה של אריה על ראש המצבה שהקימה עדת פראג על קברו של המהר"ל ועל קבר רעיתו. המציג אריה זה את שמו של המהר"ל (ליווא — לייב — אריה) — או הריהו סמל ליחוסו הרם?
ובדבר הגדת פראג. נראים הדברים כי האריה המוצג — אף כי הוא צויר בדמות האריה שבדגם בוהמיה, מפני שכזה הכירו המדפיסים ואותו' חיקו — הוא הסמל והדגם של מלכות בית דוד.**
*אפשר להסביר גם את שייכותן של התמונות האחרות שבעמוד זה לטכסט (כגין: שמשון ויהודית עשו נקמה בגויים. והרי יש לכך קשר ל"שפוך חמתך"- המשיח והגאולה הם תכלית הבריאה. לכן מובאים כאן אדם וחוה שהם היו בראשיתה) —
אך אני נמנע מכך, כי לפי דעת חוקרים ' מהוות תמונות אלה חלק מסדרה של ציירים שהיו רגילים לקשט בהם את ההגדות, אם כי לא לכולם היה קשר ישיר לטכסט.
** (בדגם המדפיסים והמחברים מ משפחת "מהתפוחים" באיטליה, שהוא אחד מארבעה בתי אבות המין•הםות שהגלה טיטוס קיסר מירושלים לרומה". הופיעה צורת אריה לרמז על מוצאם משבט יהודה (אברהם יערי: דגלי המדפיסים העבריים מראשית הדפוס העברי ועד סוף המאה התשע עשרה, ירושלים תש"ד, עמ' 149).
הצופה, יד ניסן תשכ"ד
3.27.1964
השם מופיע ב 3.30.1964