לומדי הדף היומי סיימו כעת את מסכת תמיד.
לפני שנים רבות קראתי בגליון ישן – מלפני שמונים שנה בערך – של העתון "דר איזראליט", שיצא בגרמניה, סיפור יפה על דפוסי מסכת תמיד.
ד"ר אפרים משה פינר, שרצה לתרגם את הש"ס לגרמנית, ביקר אצל ה"חתם סופר" כדי לקבל את הסכמתו לתכניתו. ר' משה סופר, כידוע, נתן לו את ההסכמה, אך לאחר מכן חזר בו ואף הזהיר את פינר לא להוציא את רעיונו אל הפועל. פינר לא נשמע לו ובשנת תר"ב פירסם בברלין את תרגומו למסכת ברכות.
בהיותו בפרסבורג נכנס פינר לישיבתו של ה"חתם סופר" ושוחח עם התלמידים. הוא שאל אותם היכן נדפסו בתלמוד דברים פעמיים.
הם לא ידעו להשיב לו.
ביקש פינר שיגישו לו מסכת תמיד.
למסכת תמיד שבעה פרקים, אך רק על שלושה מהם (ראשון, שני ורביעי) יש גמרא. מסביב לארבעת הפרקים הראשונים נדפס פירוש מאחד הראשונים. ליד שלושת הפרקים האחרונים – שהם רק משנה – נדפס פירוש המשנה של הרמב"ם למשניות אלה.
המדפיסים הדפיסו, כידוע, במהדורות הש"ס גם את פירושו של הרמב"ם למשנה. בדפוסים ישנים נדפס פירוש המשנה לכל מסכת תמיד, אף על פי שהפירוש לשלושת הפרקים האחרונים נדפס כבר, כאמור, בעמודים בהם נדפס עצם המסכת. כלומר: פירוש המשנה של הרמב"ם לשלושה הפרקים האחרונים של מסכת תמיד נדפס פעמיים (בהוצאות הש"ס של הדורות האחרונים תוקן הדבר).
כאשר ה"חתם סופר" שמע את הדברים העיר: צריכים ללמוד תמיד, צריכים ללמוד תמיד!
מעניין לעניין באותו עניין.
מסופר בהקדמתו של ר' יוסף נפתלי שטרן לדרשות ה"חתם סופר": בחור אחד מישיבתו של ר' משה סופר נקרא לבית רבו לאחר שהתערב בעניינים לא לו. ה"חתם סופר" לא רצה להוכיח את התלמיד מיד עם בואו לפניו, על כן שאל אותו דבר בסוגיית "תידר" שאז למדו בישיבה. התברר שהבחור לא ידע כלום. אמר ה"חתם סופר" בצחות לשונו: רואה אני שאינך לומד תדיר!
***
ידוע ההלצה העממית: "תמיד" הוא לומד. "שבת" הוא לומד. "יום טוב" (מסכת ביצה נקראת גם מסכת יום טוב) הוא לומד – ו"'מכות' ווייסטער" (יידיש: והוא אינו יודע שום דבר).
הצופה
ה' אדר תש"ן