על פי ההערכות, הסיפור הבא התרחש בפראג בשנת 1577. הוא חזר על עצמו בעל פה במשך כמה מאות שנים עד שהסופר היהודי הבולט סלומון כהן (1825-1904), שנולד ומת בפראג, תיעד אותו בגרמנית. כהן היה סופר מחונן שעשרות ספריו כללו את "Prager Ghettobilder", "David Speier", "Spiegel der Gegenwart" ו"Alte und Nene Erzaehlungen aus dem Ghetto". מספר גדול מסיפוריו של סלומון הופיעו כסדרות בכתבי עת יהודיים גרמניים כמו ה-Mainz Israelite, Jeschurun and Judeische Presse.
****
משפחה יהודית בגטו פנתה פעם לחייל לא יהודי שהוצב בפראג כדי להצית להם אש בשבת. זמן קצר לאחר שהחייל הלא יהודי נכנס לביתם כדי לשרת כגוי השבת שלהם, הוא צנח לפתע מת על רצפת הבית היהודי.
המשפחה הייתה בהלם ופחד נורא מכך שייאשמו ברציחתו. הקהילה היהודית פנתה לקצין שהיה ממונה על ההגנה על גטו פראג וביקשה שיעזור להם. הקצין שהובטח לו פרס עצום אם יעזור להם, יעץ להם להכניס בקבוק משקאות לכיס של החייל המת ולהוציא את גופתו במהירות ובשקט ולהניח אותה בחוץ על האדמה ליד בית מרזח.
"לשאר, אני אדאג", אמר.
הקצין הבטיח להם שיודיע לרב הראשי כשהכל יהיה בסדר.
עד שהרב קיבל הודעה מהקצין שהכל בסדר, הקהילה היהודית הייתה מודאגת ועצבנית.
במשך מספר שבועות חששו בקהילה היהודית שהם נמצאים בסכנת חיים מאשמתם בהריגת החייל הלא יהודי. לקהילה נאמר לצום בכל שני וחמישי ולקרוא תפילות מיוחדות בבית הכנסת. הם גם קיבלו הוראה לתת צדקה.
לאחר חודש הופיע הקצין הממונה על הגטו בפני הרב ואמר לו שאין צורך לדאוג. הכל טופל.
הרב הציע לקצין מטבעות זהב רבות כהערכה על שעזר לקהילה להימנע מאסון. החייל סירב למתנה. הוא אמר שהוא רוצה שהזהב יחולק לעניי הקהילה.
"אבל יש לי טובה לבקש ממך," הוא הצהיר.
הוא גילה לרב שהוא למעשה יהודי יליד פולין ועם דמעות בעיניו תיאר את הטרגדיות הנוראות שעבר עד שנאלץ להתגייר לקתוליות ולהצטרף לצבא.
"אני נוצרי עכשיו ומקיים את כל מצוות האמונה הנוצרית. אבל אני יודע שאפשר למצוא אושר רק בדת האמיתית של אבותיי.
"כדי לגמול לי על השירות שלי לקהילה, אני מבקש ממך בבקשה לומר לי קדיש ב'אלטנוי' כל שנה לפני כל נדרי ביום הכיפורים. אני יודע שאני משומד, אבל אני מבקש שתעשה את זה בשבילי כי נולדתי בליל כל נדרי.. הרב הבטיח למלא את הבקשה בתנאי שהחייל יבטיח לעזור ליהודים תמיד, במיוחד אם וכאשר יקודם.
חלפו יותר מחמישים שנה. הרב נפטר ובמקומו שימש בנו כרב. באחד ממוצאי יום כיפור יוצא אדם זר ומבקש לדבר עם הרב ביחידות. בביתו של הרב הוא פושט את מעילו ומגלה שהוא לבוש כגנרל ומעוטר במדליות רבות. הוא מספר לרב שהוא החייל שבשנת 1577 היה השומר בגטו פראג. הוא לחם במלחמות רבות והיה מעוטר מאוד עד שהתמנה לגנרל. הוא הציל את חייהם של רבים. כעת לאחר שעזב את הצבא החליט לבקר בבית הכנסת "אלט-נוי". הוא הופתע לטובה לגלות במו עיניו ובאוזניו, כי בית הכנסת עדיין מקיים את ההבטחה שהבטיח לו אביו של הרב הנוכחי. עדיין קוראים קדיש לפני כל נדרי. האלוף נתן כסף רב לרב כדי לחלק לעניים.
הוא הצהיר כי הוא חוזר לפולין, מולדתו כדי לפרוש, והתחנן בפני הרב שלא ישכח להמשיך לומר לו קדיש.
ענה הרב "כל עוד יתקיימו בית הכנסת אלטנוי והקהילה היהודית, יאמר קדיש לפני כל נדרי".
ההבטחה התקיימה אך מעט מאוד אנשים היו מודעים למקורו של מנהג יוצא דופן זה.
פרל הרצוג
