קראתי בעניין רב את מאמרו של אביעזרי פרנקל "חידון אוצרות ישראל" (עש"ק פרשת במדבר) יורשה לי להעיר עליו מעט דברים.
הכותב דן בביטוי "יוצק זהב רותח לתוך פיו" (סנהדרין צב, ב) ומזכיר כמה חכמים שהשתמשו בו. מבקש אני להעיר כי הרמב"ן קדם בכך לכל החכמים הנזכרים על ידי פרנקל. ראה בפירושו לתורה (פרשת ויגש, מ"ו, ט"ו) בו הוא משתמש בביטוי זה כלפי רבי אברהם אבן עזרא.
כן דן הכותב באימרה "ישועת ה' כהרף עין" או "תשועת ה' כהרף עין". לפי דעתו אין היא עתיקה. המקור הקדום ביותר שמצא הוא הספר "יוסף אומץ" שו"ת של החיד"א. אימרה זו נמצאת כצורתה אצל כמה וכמה ראשונים. לפני למעלה מחמישים שנה דנו בה חכמים בעתון "נרות שבת", תש"ג. בשנת תש"י פירסם פרופ' שרגא אברמסון המנוח מקורות נוספים (מהם בשם רבי שמואל אשכנזי) ב"מנחה ליהודה", ספר היובל לכבוד הרב י.ל. זלוטניק (ראה שם עמ' 28-27 ועמ' 294).
על המקורות שהצביעו עליהם חכמים יש להוסיף את דברי הרמב"ן ב"תפילת הים" שלו: "ותשועתו כהרף עין" (וראה בהערת הרב ח.ד. שעוועל ב"כתבי הרמב"ן", מוסד הרב קוק, כרך א', עמ' תכ"ב).
לבסוף אזכיר פירוש דרושי לאימרה זו מאת רבי צבי הירש ברלין, רבה של ברלין (מובא על ידי הרב י.ל. מימון ב"שרי המאה"): "ישועת ה' כהרף עין" – כאשר עין האדם כבר רפתה ואיננה רואה כל תקוה להצלה, אז תבוא הישועה, יש לנו רק לבטוח בה' ולא להתייאש (דרוש חסידי על אותה אימרה מביא ש. אברמסון במאמרו הנ"ל).
מתוך "הצופה" י"ג בסיון תשנ"ט.