באחד הפרקים של מסתו "האמנם נשתכחה גבורת החשמונאים ("מחניים" כרך סג, חנוכה תשכ"ב) ייחד אברהם יערי את הדיבור על הקריאה בציבור של מגילת אנטיוכוס בימי חנוכה. בימי הביניים היו נוהגים בני עדות שונות לקרוא מגילה זו המספרת על גבורת החשמונאים. המגילה שנתחברה בארמית ותורגמה לעברית, היא עתיקת ימים והיתה ידועה מאוד בימי הגאונים בבבל. קריאתה היתה נפוצה ורבי ישעיה דטראני הזקן, שחי באיטליה במאה הי"א. ראה עצמו מחוייב לכתוב: "מקום שנוהגין לקרוא מגילת אנטיוכוס בחנוכה אין ראוי לברך עליה מפני שאין שורש חובה כלל".
במאמר בשם "ענייני מגילת אנטיוכוס" ("ארשת", ד, תשכ"ו) מציין נתן פריד, כי עדיין יש שתי קהילות הנוהגות לקרוא את מגילת אנטיוכוס בציבור.
יוצאי גרדאיא והסביבה, ששכנו בנאות מדבר בסהרה, עלו לארץ לאחר תקומת המדינה. יש להם בית כנסת אחד בבני ברק ואחד בגבעת שמואל. להם מנהגי תפילה מיוחדים ביניהם כאלה שאינם ידועים אפילו בקהילות אחרות של צפון אפריקה, נוהגים הם לקרוא בציבור את מגילה אנטיוכוס בשחרית של שבת חנוכה אחרי קריאת ההפטרה לפני החזרת ספר התורה להיכל, לשמיעת המגילה מופיעות בעזרת הנשים גם נשי העדה ובנותיהן, שאינן באות בדרך כלל לבית הכנסת. המגילה נקראת בלשון הערבית-יהודית של יהודי צפון-אפריקה.
פריד מוסר, כי גם עדת יוצאי ביחאן, שבדרום חצי האיר ערב, המרוכזת במושב חדיד, נוהגת עדיין לקרוא מגילה זו בציבור.
באחרונה נודע לי על קהילה נוספת, שאף היא נהגה לקרוא עוד בזמן האחרון את מגילת אנטיוכוס בחנוכה, הכוונה ליהודים השחורים של קוצ'ין.
עד תקומת מדינת ישראל התגוררו בחוף מאלאבאר אשר בדרך הודו כאלפיים וארבע מאות יהודים בעלי עור כהה. היתה זאת קהילה עתיקה בעלת מסורת ומנהגים מיוחדים. מאז יסוד המדינה עלו כמעט כל היהודים השחורים לארץ ונשרדו רק כששים נפש. בתקופה שלפני יסוד המדינה היו גרים בערים קוצ'ין, (שם היתה קיימת גם עדה לבנה בעלת מאה נפש; מחצית עדיין שם), ארנאקולאם וצ'נוטה ובכפרים פראור ומאלה.
בקיץ שעבר ביקרתי בקוצ'ין ובארנאקולאם. ב"ג'ו טאון" (כך היתה נקראת השכונה היהודית) של קוצ'ין היו ליהודים השחורים בתקופה האחרונה שני בתי כנסת. שניהם אינם קיימים עוד. אחד מהם נסתר והוקם במקומו בית פרטי. בית הכנסת השני נהפך למחסן. רק בית הכנסת של העדה הלבנה עומד על תלו, ולפי חמש שנים הוחג ברוב פאר יובל ארבע מאות שנות קיומו. ב"ג'וס סטריט" (רחוב היהודים) של ארנאקולאם היו ליהודי השחורים שני בתי כנסת. אחד מהם סגור ורהיטיו כבר הוצאו. גם בית הכנסת השני סגור. אך רהיטיו עדיין מצויים בו. ספרי התורה שלו הועברו לארץ. מר א. אליאס משרידי היהודים השחורים אשר באנאקולאס, פסח לפני בית כנסת זה, על אחד הספסלים היו מונחים ספר בכתב-יד של פזמוני תפילה, וחוברת דקה, משוכפלת, שבמקורה היתה אף היא כתיבה ביד, ברשותו של מר אליאלס לקחתי אותם עמי, החוברת היא בת י"ב עמודים ועל שערה כתוב:
ספר
קיצור דיני חנוכה
ומגילה אנטיוכוס
הרגיל לקרות בו בבית הכנסת
בשבת לפני חנוכה.
הכל מלבד שתי השורות האחרונות, הכתובות באותיות רש"י, כתוב בכתב אשורי, למטה משורות אלה נמצא ציור של מנורת-חנוכה ועליה המלים: נר חנוכה.
לימין ולשמאל הציור כתובות שורות אלה: קם הגיבור, האיש יהודה, הציל ארצו הנחמדה, המכבי בא למקדש, הדליק מנורה, אז ליהודים היתה אורה בחנוכה. מתחת לציון רשום: הוצאת "יפה נוף", פראור, שנת התרפ"ט.
בית דפוס עברי לא היה אז בדרום-הודו, והוצאת "יפה נוף" הוציאה בוודאי הוצאותיה בשכפול. אינני יודע מה הם הספרים שהוציאה, גם אינני יודע אם החוברת שתיארנו הופיעה במספר עותקים קטן או גדול. יתכן שהטופס שהבאתי עמי הוא מן המעטים שנשרדו לפליטה.
קיצור דיני חנוכה בחוברת תופס שמונה שורות. הדינים מסודרים באופן שראשי התיבות של המלים מצטרפים לפסוק במדבר ז, פד. לאחר מכן באה מגילת אנטיוכוס בתרגום העברי. כל החוברת כולה כתובה באותיות אשוריות והיא מנוקדת.
למדים אנו מחוברת זו שהוצאה בשנת תרפ"ט, כי יהודי קוצ'ין היו רגילים לקרוא את מגילת אנטיוכוס בשבת שלפני חנוכה.
יהודי קוצ'ין עלו, כאמור, לישראל. רבים מהם מרוכזים במושב נבטים אשר בנגב. בזמן האחרון הם מתאמצים להקים במושב זה מרכז תרבותי לעדתם שיכלול גם מוזיאון. אפשר שבבית הכנסת שבמושב זה. ואולי גם בישובים אחרים, ממשיכים יהודי קוצ'ין במנהגם לקרוא את מגילת אנטיוכוס[א].
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" גליון ז' כסלו תשל"ד.
עוד על מגילת אנטיוכוס
בהערה למאמרי "קריאת מגילת אנטיוכוס בחנוכה" (גליון ז') ציינתי שני תרגומים של המגילה שלא נרשמו על ידי א. יערי[ב].
ארשה לי להוסיף כאן כמה דברים על תרגומי המגילה. ב"המגיד" (שנה י"ז, גליונות 10-7, 12, ט"ו שבט ו' אדר, כ' אדר תרל"ג) פירסם יהושע לוינסון תרגום עברי משלו של מגילת אנטיוכוס הארמית (נראה שהוא לא ידע על קיומם של התרגומים העבריים). במבוא לתרגומו הוא כותב: "לפני שבע עשרה שנה הדפיס החכם מיכאעליס זילברשטיין את המגילה הלזו בהעתקה אשכנזית".
תרגום אשכנזי זה לא היה לנגד עיני.
פלטיאל בירנבוים הכין תרגום אנגלי חדש של מגילה אנטיוכוס והוא נדפס בסידורו.
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" ט"ז בשבט תשל"ו
א] הקרימצ'אקים נהגו לקרוא בציבור את מגילת אנטיוכוס בימי חנוכה. כך יוצא מן הדברים שהובאו בסידור "אוצר התפילות", ח"ב, דיני חנוכה, עמ' 46, מתוך הסידור כמנהג כפא וקראסוב (עיין במאמרו של נ. פריד, "נוסח עברי חדש של מגילת אנטיוכוס", "סיני", כסלו-טבת תשכ"ט, עמ' 46), אך יש להסתפק אם בדורות האחרונים היו עדיין נוהגים מנהג זה. אפרים דיינארד מספר בספרו "משא קרים" (וארשה תרל"ח) על ביקורו אצלם לפני מאה שאה. הוא אומר (שם עמ' 120), כי בפעם האחרונה הדפיסו סידורם בשנת תקנ"ג. "אולם זה כעשרים שנה אשר לא נשאר בידיהם אף אחד כמעט מהסידורים האלה, והחלו להתפלל בנוסח ספרד ומתפללים בו עד היום". רבי חיים חזקיה מדיני שימש, כידוע, כרב אצל הקרימצ'אקים. בדיני חנוכה שב"שדי חמד" לא מצאתי זכר למגילת אנטיוכוס. ועיין במאמרו של י. בן צבי "ספריהם של יהודי קרים" ("קרית ספר" אב, תשי"ב).
בהזדמנות זו אוסיף על התרגומים של מגילת אנטיוכוס, המנויים על-ידי א. יערי ונ. פריד במאמריהם, תרגום נוסף לשפה הגרמנית. הוא מעשה ידי הוגו הרמן והופיע בספר "מעוז צור – איין חנוכה בוך" (יודישר פרלאג, ברלין, 1918). וכן יש להוסיף את התרגום לאידיש של גרשם באדר בספרו "'די מלחמות פון די חשמונאים" (ניו-יורק ת"ש).
[ב] א. יערי: "האמנם נשתכחה גבורת החשמונאים" ("מחניים", כרך סג, חנוכה תשכ"ב); ועיין גם פריד "עניינות (ולא "עניני" כפי שנדפס בטעות במאמרי הקודם) "מגילת אנטיוכוס" ("ארשת", ד תשכ"ו); נוסח עברי חדש של מגילת אנטיוכוס" ("סיני" כסלו-טבת, תשכ"ט). כאן מקום אתי לתקן טעות אחרת במאמרי הקודם. שם מאמרו של י. בן צבי הוא "ספרותם (ולא "ספריהם" כפי שנדפס בטעות) של יהודים קרים".