במלאת מאה שנה לחברת "מקיצי נרדמים"
1.
כמעט בבת אחת נתפרסמו הודעותיהן של שתי חברות, שנוסדו לשם הוצאתם לאור של ספרים עבריים עתיקים.
ב"המגיד", בגליונו מיום ה' תשרי תרכ"ב, פורסמה הודעת "מקיצי נרדמים". מספר בה עורך העיתון אליעזר ליפמן זילברמן, שזה שנים טיפח את הרעיון לייסד חברה שתוציא במחיר מועט כתבי יד קדמונינו המונחים באוצרות ספרים וגם ספרים נדפסים יקרי ערך שאזלו מן השוק. ברם העבודה הגדולה של עריכת "המגיד" המוטלת עליו, לא נתנה לו לבצע את מחשבתו. כעת הוקל לו מעט מ"עצבו ורוגזו", ומנוי וגמור עמו להתחיל בפעולה. "עתה את נדרי אשלם נגדה נא לכל עמי ואת אשר נדבר פעמים רבות ב'המגיד' אשמור ואקיימה בעז"ה. במ"ע הזה יצאתי לכבוד השפה הקדושה להחיותה ולהרימה לתפארת ולתועלת אחב"י החיים אתנו פה, ועתה נפשי איוותה לעשות דבר גם לכבוד התורה והחכמה בפרט, ולגמול חסד עם המתים להחיותם כמאמרם ז"ל: 'צדיקים אפילו במיתתן קרואים חיים'".
זילברמן מוסיף לספר שבקיץ שעבר, בשעת ביקורו בברלין, שוחח עם י. מ. זאקש והלה עורר אותו לייסד חברה כזו. זאקש הסכים להיות מראשי החברה ולהתקשר עם הרב נתן אדלר, רבה הראשי של אנגליה, שגם הוא יצטרף לראשיה. והנה קיבל זילברמן את הסכמת הרב אדלר, וגם פנה בעניין החברה לחכמים וחוקרים אחרים, שהוא בטוח בהם שיתנו את ידם למפעלו החדש אשר בשם "מקיצי נרדמים" יכונה.
זילברמן מונה את מטרות החברה ודרכי פעולתה. החברה תוציא לאור "כ"י היקרים המונחים באוצרות ספרים ולא ראו עוד אור הדפוס מעולם, ובפרט מחכמי ספרד ז"ל הנודעים לשם ולתהילה בתורה וחכמה וי"א (=יראת אלקים) הברורה". אם יגדל חילה של החברה, תעסוק גם בהדפסת מהדורות חדשות של ספרים חשובים שנדפסו מכבר, אבל הם יקרי המציאות. ואם תעלה עוד מעלה, תדפיס גם ספרים של מחברים חיים.
חבר לחברה יכול להיות כל מי שיתן לקופת החברה סך שני "טהאלער פרייסיש" לשנה, ותמורת סכום זה יקבל כל הספרים שיידפסו שנה בשנה. ממילא מובן, "אשר אם יתרבה מספר אנשי החברה, אז ישיג כל אחד בעד מחיר קטן אשר יתן לשנה ספרים יקרים השוים כפלי כפלים".
הכרוז לקוראי "המגיד" שיצטרפו לחברה נחתם על ידי יחיאל מיכל זאקש, הרב נתן אדלר ואליעזר ליפמן זילברמן.
2.
כמה שבועות לאחר שנתפרסמה ההודעה של "מקיצי נרדמים" ב"המגיד", הופיע ב"הכרמל" (בגליונו מיום כ"ט בתשרי) קול קורא החתום בידי "יצחק אייזיק בן יעקב והנלוים עליו", שבישר לקוראים על ייסודה של חברה להוצאת ספרים נדירים בהגהה מדוייקת ובמחיר שווה לכל נפש. החברה תשתדל גם להוציא חיבורים "לגדולי ראשונים ואחרונים וחכמים קדמונים" המצויים עדיין בכתב יד.
בן יעקב כותב, שחברת המנויים להוצאת ספרים יהודיים בשפה הגרמנית, שייסד לודוויג פיליפסון, היתה לו לעינים: "מהם ראינו וכן עשינו גם אנחנו ובחרנו לצאת בעקבותם".
כמנוי על חברת "קרית ספר לחכמת ישראל" – שם זה עדיין לא נזכר בקול הקורא הראשון, כי הוא ניתן לחברה רק לאחר מכן – ייחשב כל מי ששילם שני רו"כ (רובל כסף) ובשכר זה יקבל ספר או ספרים של חמישים גליונות דפוס, אם מספר המנויים עליה לא יגיע לאלף וחמש מאות. ברם אם "יאספו לנו אלף וחמש מאות חתומים, והדפסנו ששים בויגן (גליונות) לשנה… ואם עד שני אלפים יאספו לנו, ונדפסו חמישה ושבעים בויגן לשנה…"
בן יעקב הגביל את הזמן להרשמת המנויים עד ר"ח אדר ראשון. "ובסוף חודש שבט אי"ה נעבור על הפקודים וראינו אם הצליח ה' דרכנו וגם נאספו לנו מספר אלף חתומים, והרחבנו הזמן עוד שלשה ירחים לקבוץ כסף החתומים ולהכין הספרים לדפוס, והוחל הדפוס בעז"ה בחדש אייר הבע"ל.
3.
היו דין ודברים בין שתי החברות שנוסדו לשם מטרה אחת ובזמן אחד. בן יעקב טען כי הוא היה ראשון בדבר, וכשנודע לזילברמן על תוכניתו עמד זה והקדים אותו.(2)
זילברמן מאידך לעג לבן יעקב, אם כי לא הזכירו בשמו, על כי בא אחריו. הבשורה על יסוד חברת "מקיצי נרדמים" שימחה רבים, הוא כותב, אך היו גם מקנאים: "…וזה ידלג שור (איזה שבועות מאחריו) ויאמר אף אני בחלומי והנה שלשה סלי חרי על ראשי ובסל העליון מן האדום הזה המאיר עינים לי ולא לכם…" (הכוונה לבן יעקב שבשנה הראשונה לחברתו רצה להדפיס, כפי שנמסור להלן, שלושה ספרים, והראשון מהם ספר "מאור עינים" לר' עזריה מן האדומים). בהמשך הדברים משיב זילברמן על אלה ,אשר ירגנו באהליהם עלינו על כי לא זכרנו שמם וזכרם, אחרי כי גם המה חשבו לעשות כן, זה בדיבור וזה במחשבה" – אמנם קל לחשוב ולרצות, אך למה לא עשו ופעלו? הוא זילברמן קם ועשה ("המגיד", ט"ז טבת תרכ"ב, "תשובה כללית בדבר החברה מקיצי נרדמים").
הדברים עוררו תגובה חריפה מאת בן יעקב ובהודעתו השנייה, שפירסם ב"הכרמל" (ב' שבט תרכ"ב), כתב בתוך שאר דבריו:
"גם זאת למודעי כי בדברי הרב דליק בתשובה הכללית להמגיד נו' 49 אשר רמז עלינו, נפל[ה] טעות בדפוס וצריכים תיקון ואנחנו כתבנו אליו ונכון לבנו ובטוח שיתקן המעות ולא יחטא לאמת, ולא יחלל כבוד דגלו אשר על מצח המגיד שלו הכתוב עליו: "והאמת והעולם אהבו' (זכריה, ח'). ואם יכבד עליו לתקן טעותו ועשינו זאת אנחנו בא' מעלי 'הכרמל' למען האמת".
מחמת איום זה תיקן זילברמן את דבריו הראשונים, וב"המגיד" מי"ט אדר כתב: "הננו להודיע בזה למען האמת והשלום שלא היה בדעתנו בדברנו להוריד כבוד איש פרטי, רק בכלל דברנו שאין דבר אשר לא ימצא מקנאים ומתלוננים, חלילה לנו להבזות אנשים תמימים היוצאים לפעלם ולעבודתם לטובת ולתועלת אחרים גם המה. ונהפוך הוא כי זה כל מגמתנו שתרבה התורה והחכמה בקרבנו וכל העוסקים בזה לש"ש תבוא עליהם ברכה והצלחה. ונקוה כי בזה סרה מעלינו גם תלונת ידידנו הנכבד החכם ראב"י אשר שגה ברואה הפעם בחשבו שלהשפיל כבודו באנו.(3)
4.
ייתכן, שדברי שניהם אמת. זילברמן, בדומה לבן יעקב, העלה במחשבתו לייסד חברת מנויים להוצאת ספרים, אבל לא מיהר להוציא הדבר אל הפועל. ברם כשנודע לו, שבן יעקב ניגש להקים חברה כזו, הזדרז לפעול.
עם זה יש לקבוע ששניהם, גם בן יעקב וגם זילברמן, הלכו בעקבות פיליפובסקי – אם כי לא הזכירו לא את שמו ולא את תוכניתו.
כבר העירונו במאמרינו הקודם ("הדואר", גליון י"א), ששם החברה "מקיצי נרדמים" הוא הד לשם חברתו של פיליפובסקי "חברת מעוררי ישנים". וגם סיפרנו שר' יחיאל מיכל זאקש והרב נתן אדלר, שניהם מראשי חברת "מקיצי נרדמים", נמשכו בשעתו על ידי פיליפובסקי לתת ידם למפעלו.
גם לבן יעקב ידועה היתה תוכניתו של פיליפובסקי. אמנם בקול קורא שלו הוא כותב, כח ממחברתו של לודוויג פיליפסון ראה וכן עשה. ואף זה נכון. הצלחת מפעלו של פיליפסון היתה לו לעינים וממנה שאב עידוד לגשת לייסוד חברתו. את הרעיון להפיץ ספרים עבריים על ידי חברת מנויים לא מפיליפסון היה צריך ללמוד, הוא ירש אותו מפיליפובסקי . (4) כאשר בא בן יעקב לתאר לקורא העברי את פעולתה והצלחתה של חברת מנויים, בדרך הטבע הצביע על חברתו של פיליפסון, הואיל וזו הצליחה באמת והיתה ידועה לציבור היהודי הרחב.
ב"קול קורא" שלו מזכיר בן יעקב את פעולתו של פיליפובסקי, אם כי איננו קורא בשמו. כשהוא מדבר בדבר הדפסת ספרים מכתבי יד עתיקים הוא כותב, כי אמנם נדפסו בזמן האחרון ספרים מכתבי יד, אך אלה ברובם "לא יגיעו לארצנו כ"א לעתים רחוקות ובמחיר רב. ויש מהם אשר גם שם יקר מחירם מאד כמו הספרים הנדפסים בלונדון ועדינבורג כנודע…"
הספרים הנדפסים בלונדון ואדינבורו – הם הספרים שהוציא פיליפובסקי.
ולא עוד אלא שבאותו קול קורא מודיע בן יעקב, איזו ספרים יקרי המציאות הוא עומד להדפיס בשנה הראשונה. וקצתם של הספרים האלה הם הספרים שהוציא פיליפובסקי.
והרי מדבריו של בן יעקב: "…ואשר יעלה על מזבח הדפוס ראשונה הוא ס' מאור עינים לר' עזריה מן האדומים.. ובתוספות כמה הגהות והערות מכ"י המחבר וזולתו הנמצאת בגליון ס' מאור עינים… ביד א' מגדולי חכמי הדור שי' ועם השגות מהר"ם פרווינצאלי ותשובות המחבר עליהן… ונלוה עליהם ס' מצרף לכסף ומאמר צדק עולמים להמחבר הנ"ל הנדפס זה מחדש בעדינבורג מתוך כ"י המחבר עצמו… אח"ז נדפיס אי"ה את ס' היוחסין לר"א זכות בשלימות… ונכלול בו גם כל הנוספות וכל שינויי הנוסחאות מס' יוחסין השלם הנדפס בלונדון זה מחדש מתוך כ"י ישן ותקוני הטעויות וסדר תנאים ואמוראים שבו מסודר בסדר א"ב עם תוספות הגהות הג"מ יעב"ץ…"
הרי שהיה מתוכניתו של בן יעקב להדפיס מחדש את ספר מצרף לכסף (עם מאמר צדק עולמים) וגם ספר היוחסין השלם על כל ההוספות וההערות של ר' יעקב עמדין, שכבר הוציאם פיליפובסקי לאור.(5)
5.
בן יעקב, אף על פי שהקול קורא שלו הופיע אחרי תוכניתו של זילברמן, היה הראשון שניגש להדפסת הספרים.
בהודעה השנייה, שהופיעה ב"הכרמל" ביום ב' שבט הוא מזכיר לקוראים, שסוף מועד ההרשמה מתקרב ועליהם להזדרז ולהעביר אחיו את שמות המנויים.
באותה הודעה הוא מוסר גם על התקדמות מפעלו הוא רכש לו הרבה תומכים וגדולים הסיכויים שהחברה תצליח .(6)
ואמנם בחודשים הבאים עשה בן יעקב את הצעדים המעשיים הראשונים להדפסה. ב"קול קורא" של חברתו שהופיע ב"הכרמל" בכ"ג באייר, הוא מודיע שכבר קיבל "כל ההוספות וההערות לס' מאור עינים שנמצא בכ"י, קצתם למחבר ז"ל בעצמו וקצתם לחכמי דור ודור שאחריו … וסדרנו אותם איש איש על מקומו. הנה מסרנו את ס' מאור עינים הנ"ל לבית הבקורת (צנזורה) ובצאתו משם וקרבנו אל מלאכת הדפוס אי"ה".
לא ידוע, אם נתעכב הספר בצנזורה זמן רב או סיבות אחרות גרמו לכך, שלא הוחל בהדפסתו אלא כעבור שישה חדשים, במרחשוון תרכ"ג.
בגליון "הכרמל" מיום י"ח של אותו חודש התפרסמה מודעה גדולה החתומה בידי שמואל יוסף פין, עורך העתון, ובידי המדפיס אברהם צבי ראזנקראנץ. הם מודיעים, כי לאחר ש"אדונינו הקיסר יר"ה קרא דרור לדפוסי ישראל ויתן הרשיון ליסד בתי דפוס לספרי ישראל בכל מקום אשר תסכים הממשלה", השיגו גם הם רשיון להקים בית דפוס בווילנה. "ובזה אנחנו מודיעים לכל חפץ לדעת כי בשבוע זה פתחנו את שערי בית הדפוס החדש .
"ראשית מלאכת בית דפוסנו החדש", כותבים פין וראזנראנץ, הוא "ספר מאור עינים לר' עזריה מן האדומים אשר יוציא לאור הרב החכם ר' יצחק אייזיק בן יעקב נ"י…"
ההדפסה נמשכה כארבעה חדשים ובאדר של אותה השנה יצא הכרך הראשון של הספר מאור עינים לאור.
6.
בן יעקב לא זכה להמשיך במפעלו, אפילו לא להביא לדפוס את החלק השני של ס' מאור עינים, שבהגהתו משגיאות שיקע עמל רב. בט"ו בתמוז תרכ"ג נפטר הביבליוגראף הגדול.
לפני מותו הספיק עוד למנות אנשים שיטפלו בהוצאתם של שאר חלקי כתביו של ר' עזריה מן האדומים.
על כך מוסר רש"י פין במאמר שהופיע על בן יעקב אחרי מותו ("הכרמל", כ"ב תמוז, תרכ"ג):
"כפי הנודע לנו הפקיד הרב המנוח לפני מותו שומרים על חומות הקריה אשר אמר לבנות והמה יתחזקו במלאכה וגם כל החשבונות מן הכנסות מסר לידם וברצות ה' דרכם יתחילו בקרוב להדפיס גם את החלק השני מן המאור עינים עם הספר מצרף לכסף ומאמר צדק עולמים כפי אשר יעד הרב המנוח ז"ל וכל הכסף אשר קיבל המנוח יבוא בחשבון".
ואמנם היו מי שטיפלו בהוצאת הספר. בראשית שנת תרכ"ו הופיעו בשני כרכים שאר הספר מאור עינים, הספר מצרף לכסף והמאמר צדק עולמים. על שערי הספרים רשם, כי הם כרך שני וכרך שלישי מ"קרית ספר לחכמת ישראל" . ברם בשעה ששני הכרכים יצאו לאור לא היתה "קרית ספר לחכמת ישראל" קיימת עוד, היא מתה עם פטירתו של מייסדה שנתיים וחצי קודם לכן.
1.עי' "הדואר", גליון י"א.
2. במאמרו המצויין "עם שנות המאה ל"מקיצי נרדמים" ("הארץ", י"ג כסלו תשכ"ד) מספר ג. קרסל על החיכוכים בין בן יעקב וזילברמן. הוא מצטט ממכתב של בן יעקב, בו הוא כותב, ששלח מודעות של חברתו ל"המגיד" בליק, ל"המבשר" בלמברג ול"המליץ" באודיסה, "ויהי בבוא המודעה שלי אל "המגיד" בליק קפץ והדפיס גם הוא מודעה כזאת.
קשה לדעת עד כמה דבריו של בן יעקב מדוייקים. אם שלח מודעתו לעיתונים קודם שפירסם זילברמן את המודעה שלו, הרי היתה צריכה להופיע בעיתונים האחרים קודם למודעתה של חברת "מקיצי נרדמים". ואילו "המבשר" בלמברג פירסם את מודעת זילברמן בי"ב תשרי תרכ"ב, וזו של בן יעקב רק בכ"ו של אותו חודש. אך ייתכן כי הודעתו של בן יעקב נתקבלה אמנם מקודם, אך נדפסה במאוחר.
3. במאמר שפירסם אחרי מותו של בן יעקב ("המזכיר" שנה ו' גליון 35, ספטמבר אוקטובר 1863) נגע שטיינשניידר בפרשה זו. הוא כותב בתוך שאר דבריו: "בן יעקב התלונן privatim, כי תוכניתו (של "קרית ספר לחכמת ישראל") לא יכולה היתה להקבל מצד אחד, אשר על ידו נעשה לאחר מכן דבר דומה, ולא עוד, אלא השיבו בלעג על טענתו שהוא היה הראשון. אמנם תשובה זו לוקחה בחזרה בעקבות איום של בן יעקב".
4. במאמרנו "חברת מעוררי ישנים" ("הדואר", גליון י"א) הערנו על האפשרות, שלודוויג פיליפסון נתעורר לרעיון חברתו בעקבות פגישתו עם פיליפובסקי. הבאנו שם דברים מכתבה, שהופיע ב"אלגמיינה צייטונג דס יודנטומס", שכנראה נכתבה בידי פיליפסון, על ביקורו של פיליפובסקי בגרמניה. לצערנו נשמט ממאמרנו קטע על הכתבה והננו משלימים את החסר כאן : הכותב (ב"אלגמיינה צייטונג דס יודנטומס") מקדם בברכה את ייסודה של חברת מעוררי ישנים, אבל הוא מעיר שעל החברה לעשות שניים כדי שיוכתרו מאמציה בהצלחה : א) לקבוע מחירים נוחים. ב) להוציא ספרים שהם באמת מעניינים וחשובים. הספר הראשון שהוציאה החברה, "ספר העיבור" לר' אברהם בר חייא, אינו חשוב כל כך וגם מחירו גבוה מדי בשביל הקונה בגרמניה…
5. במאמרנו "מחברת מעוררי ישנים" הערנו כי מהדורת יוחסין השלם של צ. פיליפובסקי יצאה בשניה על ידי א. ח. פריימאן בפראנקפורט בשנת תשכ"ג.
בקול קורא ב"הכרמל" הזכיר בן יעקב רק את הדפסת ספרי ר"ע מן האדומים וספר היוחסין השלם.
מדברי הכתבה על "קרית ספר לחכמת ישראל" שפירסם שטיינשניידר ב"המזכיר" (שנה ה', גליון 25, יאנואר- פברואר 1862) הננו למדים, שהיה גם בדעתו להדפיס – אולי בשנה השנייה – את סדר הדורות ושלשלת הקבלה.
6. בתולדות אביו שבראש "אוצר הספרים" מספר יעקב בן יעקב, שאביו גם הגיה והכין לדפוס את ספר המתורגמן לר' אליהו בחור.
בתולדות אביו, הנזכרות בהערה הקודמת, מספר יעקב בן יעקב כי לחברת אביו נאספו "יותר מאלף איש חתומים מחזיקים בידו".
יש לקבל מספר זה בזהירות. יעקב בן יעקב לא הכיר את מפעלו של אביו, שהרי עדיין היה ילד בשעה שנפטר הביבליוגראף הגדול. יתכן שהגיע למספר אלף, מפני שבן יעקב הודיע בקול קורא שלו שייגש להדפסת הספר אם יהיו לו אלף חותמים, ___ים. ואולם קרוב הדבר, שהתחיל בהדפסתו, אף על פי שלא היה לו מספר החותמים הנכסף. חברת "מקיצי נרדמים" שמסע ההחתמה שלה נמשך זמן רב יותר ושהיו לה פעילים וסוכנים בהרבה ארצות היו לה בשנה הראשונה 1200 חותמים בערך.
מספר זה של מנויי חברת "מקיצי נרדמים" מתברר מתוך החוברת "רשימה משמות החברים לחברת מקיצי נרדמים", שנה ראשונה תרכ"ג תרכ"ד (ליק תרכ"ד). ועי' גם בהערה 7, שם מובא שהספר "מאור עינים" לר"ע מן האדומים, הספר הראשון והיחידי שהוציאה החברה לאור, לא נמכר יפה.
מתוך "הדואר" גליון יח, כ"ב אדר, תשכ"ד