על רחוב דוהאני, ליד בית הכנסת הגדול בבודפשט, ניצבת האנדרטה לכבודו של הקונסול קרל (צ'רלס) לוץ. הוא מתאר אדם, שוכב על הארץ, קורא לעזרה, ומלאך שנחלץ לעזרתו.
מי זה קרל לוץ? הוא גיבור ההצלה הבלתי מוכר של יהודי בודפשט. בין השנים 1942-1945 היה אחראי על מדור האינטרסים הזרים בנציגות השוויצרית בבודפשט, וייצג מדינות רבות, כולל ארה"ב ובריטניה, שהיו אז במלחמה עם הונגריה. מיום הגעתו להונגריה גילה עניין מיטיב במצבם של היהודים הנרדפים.
אחד מצעדיו הראשונים בהקשר זה היה להכיר כאזרחים אמריקאים, אנשים שיכולים להמציא מכתבים של חברים או קרובי משפחה אמריקאים המאשרים כי נעשים מאמצים להשיג להם אשרות כניסה לארה"ב. ל
אחר כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים, הוא ניהל משא ומתן עם אייכמן ועם נציגים גרמנים אחרים כדי להתיר הגירה של אנשים שברשותם תעודות הגירה פלסטין. במאמציו לעזור ליהודים. הוא התערב עם השלטונות ההונגרים ושיתף פעולה עם פרידריך בורן, נציג הצלב האדום הבינלאומי ועם ראול ולנברג, לאחר שהאחרון הגיע לבודפשט.
לוץ סיפק לבעלי תעודות פלסטין מסמכים המאשרים כי "הוכנסו בדרכון קולקטיבי שוויצרי למטרות הגירה". מסמכים אלו שיצרו את הרושם כי המחזיקים בהם הם אזרחים שוויצרים היוו את הבסיס לדרכונים הזרים להתנהגות בטוחה (Schutzpasse) שהונפקו מאוחר יותר על ידי לוץ ושגרירויות ניטרליות אחרות.
לוץ היה הדיפלומט הזר הראשון שהוציא מהמנהיג הנאצי ההונגרי, פרנץ סלסי – שתפס את השלטון באוקטובר 1944 – את ההבטחה להכיר בדרכונים להתנהגות בטוחה של ארצו ולכבד את האקס-טריטוריאליות של בנייניה. כשממשלת סלסי עשתה הכנות לחידוש גירוש היהודים, החל לוץ להנפיק אלפים רבים של מסמכי התנהגות בטוחה.
עוזריו הראשיים היו חברי תנועות הנוער הציוניות. מנהיגים ומאות חברי תנועות הנוער הציוניות מצאו מקלט והגנה בבניין הנציגות השוויצרית ברחוב ואדאש. הם סייעו ללוץ בתפקידים שונים בפעילות ההצלה שלו. לוץ גם הצליח להבטיח את שחרורם של אנשים ממחנות העבודה בטענה שהם נחוצים לעבודה בנציגות. מלבד האנשים הללו, הועסקו רשמית בנציגות מספר גדול יחסית של יהודים שהיו מעורבים במאמצי ההצלה של לוץ.
למרות שהממשלה ההונגרית הגבילה את הנציגות השוויצרית להנפיק רק 7800 מסמכי התנהגות בטוחה, לוץ חילק פי כמה מהמספר הזה. מבסיסם ברחוב ואדאש ערכו תנועות הנוער הציוניות פעולות נועזות משלהן להצלת יהודים מפני בריוני צלב החץ. למרות הבטחת ממשלת סלאסי. חיילי צלב החץ פרצו לבניינים המוגנים על ידי שגרירויות זרות ועצרו והרגו יהודים בהחזקת מסמכי התנהגות בטוחים. (זזיגמונד פלטשק, אביו של אנדור וייס, סגן נשיא בכיר של קרן עמנואל נהרג על ידי אנשי צלב אארו בזמן שחיפש אחר יהודים שיספקו להם דרכונים שוויצריים להתנהגות בטוחה. פלטשק עצמו נשא תעודה שהוא מועסק על ידי הנציגות השוויצרית.) הקונסול לוץ ורעייתו גרטרוד, בסיכון אישי גדול, מחו נגד ההפרות האישיות הללו של הבטחות ממשלת סלאסי.
כאשר הרוסים נכנסו לבודפשט בתחילת 1945. היו בעיר כ-124,000 יהודים. 46,500 מהם היו מוגנים על ידי הנציגות השוויצרית. 21,500 מתוך 46500 התגוררו עד לשחרור בודפשט בבניינים של הנציגות השוויצרית או בבתים המוגנים על ידי הנציגות.
(המשך בשבוע הבא)
גואיש פרס, יום שישי, 2 בספטמבר 1994
(סיכום)
ראול ולנברג נשלח לבודפשט על ידי שר החוץ השוודי כדי לעזור ליהודי הונגריה. קרל לוץ פעל בכוחות עצמו, ללא הסכמת ארצו. לאחר שובו לשווייץ, הגיש דיווח לממשלת שוויץ על פעילותו. שנים חיכה לשווא לתשובה. לממשלה, ככל הנראה, לא היה רצון להתעסק בפעילות ה"בלתי חוקית" של לוץ להצלת חיי אדם.
מעשיו של לוץ היו "בלתי מורשים". הוא לא ביקש את רשות ממשלתו שהוא ממילא לא היה מקבל. רק בשנת 1958 "הוכרו רשמית" פעולות החילוץ של לוץ בשווייץ. ב-6 במרץ של אותה שנה, ה-Staenderat – אחד משני חדרי החקיקה של שוויץ – דן במדיניות הפליטים של ממשלת שוויץ לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה.
במהלך מושב זה, ד"ר מרקוס פלדמן, אחד הסגנים, דיבר וציטט מתוך הדו"ח של לוץ על פעילות ההצלה שלו בבודפשט, שעד אז התעלמה על ידי ממשלת שוויץ.
לוץ נפטר בשנת 1975 בגיל 80. מספר שנים לפני מותו, הומלץ עליו לקבל פרס נובל לשלום על ידי המרכז לקורבנות רדיפות פוליטיות, השוכן בשפאו, בוואריה, על תרומתו להצלת יותר מ-50,000 יהודים. מרדיפת הנאצים בבודפשט ההמלצה נתמכה על ידי הקונגרס היהודי העולמי והליגה הבינלאומית לזכויות האדם. רחוב בחיפה נקרא על שמו.
בשנת 1977 נטעה גרטרוד לוץ עץ לזכרו ב"חורשת הגויים חסידי אומות העולם" ביד ושם.
בשנת 1986 הופיע בשוויץ ספר גדול בגרמנית על לוץ, המתאר בפירוט רב את חייו, השקפותיו, פעילות ההצלה שלו, חלקן של תנועות הנוער הציוניות והרקע ההיסטורי שלהן הכרך המתועד והמאויר היטב. נכתב על ידי אלכסנדר גרוסמן, מנהיג ציוני, שהיה מזוהה באופן בולט עם מאמצי החילוץ של לוץ ומי שנשאר חבר קרוב שלו עד מותו של לוץ. חלק ניכר מהמידע על לוץ המובא בטור זה מבוסס על עבודתו המקיפה של גרוסמן.
בספרו מתאר גרוסמן את שיחותיו עם לוץ. לוץ מתח ביקורת חריפה על מדינות המערב שלא נחלץ לעזרת היהודים לפני המלחמה ובמהלכה. הוא התבייש בפליט ארצו מְדִינִיוּת. שוויץ קלטה מספר רב של פליטים יהודים, אך היא סגרה את גבולותיה לרבים רבים יהודים אחרים שנמלטו מהמוות. פול גרונינגר, מפקד משמר הגבול השוויצרי, שהרשה נמלטים להכנס, בניגוד לפקודות ממשלתו, פוטר מיד! שנים רבות לאחר מכן, גרונינגר, שלדעתו הציל כ-2,000 איש, "שוקם מבחינה מוסרית", אך הפנסיה שלו מעולם לא הוחזרה.
לוץ כתב: "מאז חזרתי מבודפשט, יש לי הרגשה שבפנים חיים שני אנשים שונים לִי. האחד הוא האגו האמיתי שלי. אדם שוויצרי אנושי, שלעתים קרובות מתבייש בהיותו שוויצרי. ה"אני" השני הוא הדיפלומט, שנידון לשתוק; פחדן, שמבצע את פקודותיו בדייקנות שוויצרית, ללא מלמול או רטינה, ושומר שלא לגרום מורת רוח לממונים עליו. "בבודפשט לא ידעתי פחד. ההומניסט שבי החזיק מעמד. פעלתי בהתאם להרשעות שלי, בלי לשאול את ברן או לקבל תמיכה משם".
הנציגים היהודים מחו"ל, שהשתתפו בעצרת הזיכרון ביולי האחרון – שאורגנה על ידי קרן עמנואל ושלטונות העיר בודפשט – לרגל 50 שנה להשמדת יהדות הונגריה, ביקרו באנדרטה לכבודו של קרל לוץ ועשו לכך כבוד. גיבור הצלה לא מוכר.
ד"ר ארווין פרקאס, עורך הירחון ההונגרי-יהודי הניו יורקי Figyelo (מתבונן), דיבר עם חבריו לנציגיו על פעילות ההצלה של לוץ, שאליה היה קשור באופן אישי. הוא הדגיש כי לוץ היה הדיפלומט הזר הראשון שסיפק ליהודים מסמכי התנהגות בטוחים.
הוא גם דיבר על אביו המנוח מיקלוס, שהיה ברשותו מסמכי התנהגות בטוחים שוויצרים והתגורר בבניין מוגן שוויצרי ב"גטו הבינלאומי" של בודפשט. אנשי צלב החץ פרצו לבית ועצרו אותו הם שחררו אותו כשהרוסים עמדו להיכנס לעיר, אך ירו אחריו ופצעו אותו.
