קללת יהודי מרומא
אחרי כבוש ירושלים על ידי טיטוס, הכינת תהלוכת הנצחון שהתקיימה בעיר תוארה בפרוטרוט על ידי יוסיפוס פלביוס, שהיה עד ראיה לה, בספרו "מלחמות היהודים".
"קשה לפרוט בהלכה את המון שביות החמדה הרבות ואת תפארת כל כלי היקר למיניהם. ולפרש את יופי מלאכתם ואת חן
ערכם ואת נפלאות תכונתם, כי לא נעדר שם דבר אשר יעלה במחשבת האדם כי כמעט כל הברכה אשר צברו לפנים ידי בני אדם מאושרים, כלים מכלים שונים וכל נפלאית עמים רבים וחוסן עושרם, כל אלה חוברו יחד ביום ההוא ונתנו עדיהם על
גודל ממשלת הרומאים." במלים אלה מתחיל יוסף פלביוס את תאורו של תהלוכת הנצחון. אמנם היתה זו תהלוכה נהדרת.
נשאו בה פסלי אלילים, כלי זהב וכסף יקרים ובגדים רבי תפארת. הובלו בעלי חיים עטורים ומקושטים ושבויי המלחמה לבושים אף הם בגדי פאר. תמונות מן המלחמה, מערכותיה, כיבוש ערים ובית המקדש עומד בלהבות הוצגו לפני המון
המסתכלים. חלק מן השלל הגדול שנפל בידי המנצחים, בתוכו כלי המקדש השדודים וספר תורה, הועבר לפני עם רומא
החוגג. את התהלוכה סיימו אספסינוס ובנו טיטוס, מפקד הכוחות המנצחים.
יוסיפוס לא היה היהודי היחידי לחזות בתהלוכה. עוד שנים רבות לפני חורבן הבית היתה קיימת ברומא עדה יהודית
גדולה. בניה באו אף הם לראות בתהלוכה, לראות גבורי עמם כשהם מובלים ברחובות מטרופולין הממלכה נגדה התקוממו ונלחמו במסירות, עוז ועקשנות במשך חדשים ושנים.
בכעס עצור בלבם ודמעות בעיניהם התערבו בהמון החוגג בבירה. גדול היה האבל על ירושלים בכל הארץ ובכל הגולה, אך גדול שבעתים היה ברומא: עין בעין עם שמחת המנצחים.
יגון ומרירות, דמעות וזעם בני עדת רומא של הימים ההם בתוך העיר העליזה והשמחה, האם נשאר לנו זכר מהם בתוך
כתבי הקדמונים שהגיעו לידינו?
בסוף "ספר ברוך" אחד ה"ספרים החיצוניים" נמצאת פרשת נחמה נהדרת לציון האבלה בה דברי נקמה וקללה על אויביה
השמחים שמחת הנצחון.
"אל תיראי ירושלים אשר נקרא שמו עליך הוא ינחמך והביא שוד למעניך ולשמחים לאידך. שוד לערים אשר העבירו את בניך. שוד לגוזלת את בניך.
כי כאשר שמחה לאידך וששה לשברך כן תעצב , על שוממותה היא. משוש המונה אשבית ממנה ועליצותה אהפוך
לאבל."
קרוב לודאי שדברי הקללה האלו נאמרו נוכח חגיגות הנצחון ברומא על ידי עד ראיה להן. כך סבור אברהם כהנא מפרש
,הספרים. החיצונים".
השער ברומא יפול
תושבי רומא הקימו לכבוד מנצח יהודה שער נצחון. השער שהיה עומד בצירקום מקסימום אינו קיים יותר אך הכתבה שהיתה חקוקה עליו נשתמרה לנו בכתב יד עתיק :
" מן הסנאט והעם הרומאי לקיסר טיטוס, צור, בנו של אספסינוס האלוהי,אבגוסטוס… לנסיכם שנצח לפי הוראות
ועצות אביו ותחת חסותו את האומה היהודית והחריב את ירושלים ששרי צבאות־ כל העמים הקדמונים לא יכלו
. לה .אן אפילו לא ניסו לכבוש אותה."
שמועת הקמת השער הגיע בודאי גם ליהודה – הרחוקה. משלחות מיהודה היו מבקרות לעתים קרובות בחצר הקיסר ברומא
ובשובן ארצה מסרו על המתרחש בבירת המלכות: על חיי העדה היהודית, על גורל השבויים, על כלי המקדש השדודים המוצגים לראוה בארמון הקיסר . ובמקדשי האלים… וגם על השער , שהקימו ברומא להנציח נצחון טיטוס ושעבוד יהודה.
"אמר רבי אליעזר ברבי יוסי: אני ראיתי את ציץ הכהן הגדול ברומא" ועוד אמר: אני ראיתי ברומא פרוכת המקדש (סוכה ה' יומא נ"ז) ודאי היו שהעידו: ,אנחנו ראינו ברומא את השער…"
רומא החוטאת. לא די לה שהחריבה ירושלים העלתה באש מקדש ה', נתנה יהודה למס והוליכה שבי בחוריה… ממשיכה היא להתגנדר בנצחונה… זה רבות בשנים שהיא מציגה לרואיה את כלי המקדש השדודים וכעת הקימה שער נצחון לטיטו שער חרפה לישראל!
שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קסמא: אימתי בן דוד בא? אמר להם לכשיפול השער הזה ויבנה ויפול ויבנה ויפול ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא.
[רש"י השער הזה של עיר רומי שבעיר רומי היה אותו שער.(סנהדרין צ"ח)]
האם מרחיקים אנו לכת מדי באמרנו שדברי תנא זה בן הדור הראשון אחרי החורבן, מכוונים לשער הנצחון של טיטוס שברומא ומתוכו מדברות תקות העם ותפילתו שיחרב השער ויבקיע שחר הגאולה.
קשת טיטוס – קברו
בימי שלטונו של דומיציאן הוקם שער אחד לכבודו של טיטוס. שער זה קיים עוד היום. והוא עומד בקצה הפורום רומנום
לא רחוק מן הקולוסאום.
הוא נושא את הכתבה הפשוטה "מן הסנאט ועם רומא לטיטוס האלוהי בנו של אספינוס האלוהי". תבליטים מקשטים כל
קירותיו. תבליט אחד מראה, כך סבורים, את תהלוכת הנצחון. רואים כהנים שבידיהם סכיני שחיטה. אנשים נושאים כלים או סלים,סנטורים לבושים גלימות ארוכות,חיילים נושאי שלטים עליהם היו כנראה חרותים שמות הערים הכבושות וחיילים
עם מגנים. כמו כן רואים את הירדן מיוצג בדמות זקן הנושא אגן ונשען על שלושה חיילים. תבליט שני שהוא אולי המשך לראשון מראה חיילים רומאים* , עטורי זרי דפנה נושאים את שלל בית המקדש, את מנורת הזהב, שולחן לחם הפנים והצוצרות.
תבליט שלישי מראה שגי גניים, המייצגים את רומא, מושכים את מרכבת המנצח וויקטוריה מכתירה אח טיטוס המוקף המון ליקטורים וסנטורים עטורי זרי דפנה. תבליט אחרון זר. מיצג את האלהותו של טיטוס, העברתו לשמים לבין האלים. ציור זה מופיע גם .על מטבעות רומיות שנטבעו לרגלי האלהתו של טיטוס.
שער זהה שנחשב גם כן לשער נצחון בשל התבליטים מזכיר יגון וכאב ליהודי רומא בכל הדורות.
יהודי רומא נהגו להתאסף בתשעה באב על ידו לקריאת "איכה" ואמירת קינות.
הם גם נמנעו מלעבור דרך השער. מוסרים שבני הגטו פרצו להם בין שער טיטוס והפלטין, דרך מיוחדת שהוליכה מן הקולוסאום אל הקפיטול כדי שלא יצטרכו לעבור את השער השנוא עליהם.**
בזמן האחרון התעוררו ספקות בנוגע למהותו ומטרתו של השער. ישנה דעה האומרת שהוא איננו שער נצחון. הוכוחתיה
כבדות משקל. נציין כאן רק אחדים מנימוקיה.
א) כאמור הוקם השער. אחרי מותו של טיטוס. דבר זה מוכיחים בכתבה המזכירה את "טיטוס האלוהי" והציור המסמל
האלהתו.***
ב) הכתבה בשער פשוטה מדי ואינה תואמת שער נצחון.
ג) אילו היה שער נצחון היה נזכר בו גם שמו של דלמיציאן שבימי שלטונו הוא הוקם והוקדש.
ד) העובדה שבתבליטי תהלוכת הנצחון מופיעות גם דמויות אלגוריות מראה שהתבליט איננו מתאר מאורע היסטורי, גם
תאור תהלוכת הנצחון איננו מתאים עם זה של יוסיפוס.
ה) מתברר שבאחד הצדדים של השער היתה כניסה שממנה הובילו מדרגות פנימיות לחלל קטן שכנראה היה מיועד לגניזת אפר.
נימוקים אלה ורבים אחרים הביאו אחד החוקרים למסקנה ששער טיטוס איננו שער נצחון כי אם קברו. בתוכו היה גנוז אפרו.
תבליטים שבקירותיו אינם מתארים את תהלוכת הנצחון וכלי המקדש כי אם על האלהתו של טיטוס, עליתו לשמים, למושב
בין האלים, המלווה טכסים דתיים בה משתתפים כהנים ודמויות אלגוריות ומשתמשים בכלי קודש של: מקדשי רומא ****.
אם כן הדבר אין צורך יותר לפטריוטים עברים לחזור על תביעתו של איתמר בן אבי שהגישה למוסוליני בפגישה אתו:
"תן לי להעביר את קשת טיפוס לירושלים!"
חרות יולי 29 1956
כא אב תשט"ז
•) ישנם ספרים שבתארם את תבליטי השער כותבים הם כי כלי המקדש נשאים בידי יהודים שבויים. זה מאין להם? פלביוס איננו מזכיר מי נשא אותם. גם נראה שאנשים עטורי זרי דפנה הם חיילים רומאים, המנצוחים, ולא יהודים, המנוצחים, אף על פי שגם אלו האחרונים הובלו בתהלוכה כשהם לבושים :לבושי פאר. ויש להתפלא על דברי ההיסטוריון שלנו פרופסור י. קלוזנר בספרו, "דרכי לקראת התחיה והגאולה": כשעמדתי לפני "הקשת" והסתכלתי בפר־
צופים, שיש בהם קוים רומיים יותר מיהודיים, של גבורי־ישראל השבויים . והמובלים בקולרים ובציורם של המנורה בעלת שבעת הקנים והשולחן של לחם הפנים…" אולי הבעות פניהם העגומות של כמה מן האנשים בציור, הביאו את פרופסור קלוזנר לראות בהם שבויים ,יהודים.
**) אברהם ברלינר כותב בספרו ,תולדות יהודי רומא" שבהיותו ברומא שאל יהודים על מנהג זה אך הם לא ידעו ממנו כלום. הוא כותב כי גוגורוביוס הוא הראשון שמזכיר מנהג זה וכנראה שטעות בידו. אך לעומת זה ראה מה שכותב בענין הזה שלמה ריינך במאמרו "קשת טיטוס" ברדיו הצרפתי משנת 1889.
***) יש להעיר שעל מצבות רבות של מלכי רומא מוצאים אנו סמל זה של האהלתם.
גבר יושב על נשר (יופייטר) שה על סוס (יונה).
****) דעה זו מובאת בספר
corso di Lezione per Guide autorizatte.
Roma, 1938