"…וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר" (בראשית לח, כב).
חז"ל אמרו (שבת נה, ב): "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה… אלא מה אני מקיים "וישכב את בלהה פלגש אביו", מלמד שבלבל מצעו של אביו (על שחרה לו שיעקב שם מטתו, אחרי מות רחל, באהלה של בלהה ולא באהלה של לאה אמו), ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה".
היו פרשנים שניסו להסביר יותר את דברי הגמרא, והיו שביקשו, בעקבות חז"ל, לתת פירוש חדש לפסוק בתורה, מסופר על אחדים מאלה כי ראובן התגלה אליהם והודה להם.
מביא אחד מגדולי ראשוני אשכנז: "וילך ראובן", הלך ראובן מן הארץ. ולמה? משום "וישב את בלהה", פי' שאביו עזב את לאה אמו וישכב את בלהה פלגש אביו. "וישמע ישראל, שהלך ראובן מן הארץ, ושלח אחריו, וישב ראובן, "ויהיו בני יעקב שנים עשר". ולפי זה לא חטא ראובן כלל.
ונוסף שם: ושמעתי שחסיד אחד דרש זה בדרש ברבים ובא אליו ראובן בחלום ונשקו על ראשו"[1].
רבי גרשון אשכנזי, בעל "עבודת הגרשוני" מביא בספרו "חידושי הגרשוני" (פרשת ויחי) בשם רבי משה איסרלש הסבר לדברי הגמרא שראובן לא חטא, חז"ל אמרו שם (שבת נה, ב) ביחס לכתוב על בני עלי "אשר ישכבון את הנשים", כי מתוך ששיהו את קיניהן ולא הלכו אצל בעליהן מעלה עליהם הכתוב כאילו שכבון. כן גם בעניין ראובן – מסביר הרמ"א – מפני שבלבל יצועי אביו, דהיינו שבא לחדר המיטות ששכב שם יעקב עם בלהה ומתוך כך לא שימש מיטתו מעלה עליו הכתוב כאילו שכב עם בלהה.
מוסר בעל "עבודת הגרשוני": שמעתי שדמות דיוקנו של ראובן נתגלה לו –לרמ"א – והחזיק לו טובה על שלמד עליו זכות[2].
פתחנו בגדולים, נסיים במעשה בילד, ילד ירושלמי.
בספר "זרע יצחק" לרבי יצחק הדאר, מרבני האי ג'רבה, שהובא לדפוס על ידי בניו בליוורנו בשנת תקכ"ה, מסופר: פעם היו תלמידי חכמים יושבים בירושלים וכל אחד אמר דעתו בפירוש הפסוק "וילך ראובן…", והנה שם גם אחד מן התלמידים והוא קטן ביותר, כמו בן שבע, ואמר רבותי, אם יראה בעיניכם אומר דעתי בפסוק זה. רז"ל אסרו לשמש המיטה בפני אדם אם הוא ער, ואפילו בהפסק מחיצה של עשרה טפחים. בתחילה היה ראובן מצטער על מיטתו של אביו שהיתה נתונה באוהל רחל ולא באוהל לאה אמו, ועכשיו כשמתה רחל הלך ראובן בלילה לראות היכן מיטתו של אביו, והיה מחזר על הפתחים לראות ולשמוע קולו של אביו היכן הוא, ומצאו שהיה באוהל בלהה שפחת רחל, ושמע קולו של אביו שהיה מספר עם בלהה ומפייס אותה… וזה היה החטא אשר היה לראובן, וזה אומרו וילך ראובן, שהלך בלילה לראות היכן משכבו של אביו, ובאותה שעה וישכב את בלהה פלגש אביו, ומי הוא ששכב – אביו וישמע אביו, ר"ל הבין שראובן עומד על הפתח… (וראה שם בירורו של המחבר).
ואף זה מסופר שם: אמרו שאותו התינוק בא אליו אדם בחלום ועמד עליו. אמר לו אותו התינוק: מי אתה? אמר לו: אני ראובן בן יעקב, האלוקים, כמו שאמרת כן היה"[3].
מתוך "הצופה" כ"ד אדר ב' תשס"ג.
[1] "פירוש רבינו אפרים ב"ר שמשון וגדולי אשכנז הקדמונים על התורה", יצא לאור על ידי יואל קלוגמאן ובניו. העורכים: צבי יהושע לייטנר ועזרא קורח, ירושלים, תשנ"ג, עמ קכד. העורכים מציינים לנכון י הפירוש הזה נמצא גם בבעל הטורים בשם ר"י החסיד, וכן ב"פשטים ובאורים מרבי יעקב מווינא". וראה גם ב"פענח רזא, בשם ר"י אורליינש וב"אמרי נועם". הפירוש מובא גם ב"מושב זקנים" (לונדון, תשי"ט). ושם כתוב בסוף: "וא"ת ראובן וכשהיה אכרעיה לפי שדיבר טוב עליו, משם הר"י". למלים אלה אין מובן, ב"תוספות השלם", לרב יעקב גליס מובאים הדברים מתוקנים, כנראה על פי מקור נוסף: "ואתא ראובן ונשקיה אכרעיה לפי שדיבר טוב עליו, משם הר"י, הרי גם כאן שמועה כי ראובן הודה ונשקו על רגלו) לבעל הפירוש "לפי שדיבר טוב עליו".
[2] השווה "פני דוד" לחיד"א, בסוף פרשת וישלח.
[3] העירני על המובא בספר "זרע יצחק" ידידי הרב חיים אלעזר רייך.