מת ריצ'ארד טאקר מגדולי הטנורים בעולם.
כמו כמה וכמה זמרים מאחינו ששמם יצא לפניהם בעולם הגדול, היה בנערותו "משורר" במקהלת בית-כנסת. אף שימש חזן. אך לא בדומה ליהודים רבים שנתפרסמו בין האומות, לא זנח את אורח-החיים היהודי. מזמן לזמן היה גם חוזר אל "העמוד".
במאמר שפורסם למחרת מותו ב"ניו-יורק טיימס", סופר כי כאשר ביקר בשנת 1963 בישראל עבר בשבת לפני התיבה בבית הכנסת הגדול של תל-אביב, ולאחר התפילה יצא בראש מאות מתפללים לרחובות העיר ובפיו רינה של תפילה.
שמעתי מפיו של הזמר על ביקורו זה בארץ. היה זה ביקורו השלישי בישראל. "כל אימת שאני מבקר בארץ מתוספת לי אהבה אליה", היה אומר. באותו קיץ עבר לפני התיבה לא רק בתל-אביב אלא גם ב"היכל שלמה" בירושלים. הוא גם הופיע עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. הכנסות הופעותיו בישראל היו קודש למוסדות צדקה וחסד. הזמר ורעייתו היו פעילים למען מוסדות רבים ושונים בארצות-הברית ובישראל, והוא הגדיל לעשות למען "איל"ן" ("אגודה לעזרת ילדים נכים" שבירושלים). "על פעולות מוסד זה מרבים אנו לספר לכל ידידינו", אמר לי.
באותו קיץ ביקר גם במרכז "הדסה" בעין הכרם. "נכנסתי לבית-הכנסת של 'הדסה' ", שח לי הזמר. "מה עושה יהודי, ביחוד זמר, כשהוא בא לבית-כנסת? הוא שר 'מה טובו…' ". לפתע שם ד"ר קלמן מן, מנהל "הדסה", שליווה את הזמר, את ידו על שכמו: "במטותא מינך, הפסק!", אמר לטאקר. "חוס על השמשות הצבעוניות של שאגאל!"
הזמר המניך את קולו.
* * *
טאקר נולד לפני ששים שנה במשפחה של מהגרים מרומניה. היתה זו משפחה אוהבת מוסיקה, והבית באיסט סייד של מורד העיר היה תמיד מלא זימרה: חזנות ושירי-עם יהודיים. כשהיה בן שש הוליכו אביו ישראל אל יהושע וייזר, חזן בית-הכנסת אשר ב"אלן סטריט". ארבע עשרה שנה שר טאקר במקהלתו של וייזר, אשר הדריך אותו בביתו. זמן מסויים למד "נוסח" אצל החזן יוסף מירסקי. לאחר מכן החל לשמש כחזן.
כאשר שר בחתונה באולם ב"לאדלו סטריט" נפגש לראשונה עם שרה, בתם של אלעזר וחנה פרלמוט, הבעלים של אולם-החתונות.
"כאלה הם החיים", סיפר לי טאקר. "מגין שש הייתי בא שלוש פעמים בשבוע לחזן יהושע וייזר, שהיה גר ב'מדיסון סטריט' 112 ולא נפגשתי אף פעם עם שרה שהיתה גרה בבית הסמוך. פגשתי אותה רק כעבור 16 שנה".
טאקר יצא עמה במשך כמה חודשים. אחר-כך פסקו לראות אחד את השני. "כעבור זמן פגשתי אותה ב'ברייטון ביץ' ' ונתגלה לי שהייתי מאוהב בה כל הזמן". הוא הוסיף: "די ליבע האט געברענט!" (האהבה היתה בוערת).
מן הנעימה בה אמר את המלים האחרונות, יכולת להכיר כי אחרי עשרות שנים של חיי-נישואין עדיין עמדה בו אהבה זו כבראשונה.
עשר שנים שימש כחזן. בראשית שנת 1945 היתה הופעת הבכורה שלו ב"מטרופוליטן אופרה" של ניו-יורק. במשך הזמן היה לאחד הטנורים המפורסמים ביותר בעולם. הוא שר במאות הצגות וקונצרטים ברהבי ארצות-הברית ובחלקי-תבל שונים. המבקרים גמרו עליו את ההלל והישוו את קולו לזה של קארוזו.
ברבות מן נסיעותיו נתלוותה אליו רעייתו. "בכל מקום ביקרנו בבתי-כנסת ובאתרים שיש בהם עניין יהודי", סיפר לי.
עם מותו של טאקר אבד לעולם המוסיקה זמר גדול, ולעמנו – בן נאמן ומסור. יהא זכרו ברוך.
הדואר י"ב שבט, תשל"ח