ספרו העברי של ברוך שטרסבורגר רשימות שנות דור נושא את כותרת המשנה ההסברתית באנגלית "הרהורים בזמן ורעיונות רבנים נצחיים". הכרך הוא באמת אוסף של הערות, הסברים ומאמרים, של כתובות בשמחות משפחתיות ובנאומים באירועים ציבוריים (כגון חנוכת חדר ניתוח חדש בהדסה, ירושלים או פתיחת ספרייה במרכז החינוך אורט ב- חולון) ושל מילים, הערות וביטויים שנגזרו מהתנ"ך, התלמוד, המדרש והספרות הרבנית.
ניתן לדון כאן רק במעט מהתוכן העשיר של 'הכרך'.
מאמר אחד מתאר את קודקס קאופמן משנה תורה המואר להפליא, הנמצא כעת ברשות האקדמיה ההונגרית למדעים. כתב היד שהוא העותק הקדום ביותר של צופן הרמב"ם בכתב יד שנשתמר בשלמותו נכתב בשנים 1295-1296, כנראה בצפון צרפת. מבחר מהעמודים המוארים של כתב היד יצא לאור בהוצאת שטרסבורגר בשנת 1984, בליווי מאמרים מלומדים באנגלית הדנים בחייו ויצירתו של הרמב"ם, בכתב היד והארותיו.
שטרסבורגר הוא הבעל הגאה של גביע הסדר שהיה שייך בעבר לרבי משה סופר מפרשבורג (חתם סופר). קראנו על כך את הדברים הבאים. נהגו של החת"ם סופר באמירת "הלחמא עניא" בליל הסדר, להרים את המצות עם תיקן מהשולחן על אחת מכתפיו. הוא עשה זאת כדי להמחיש את דברי הכתוב: "וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת הָעֶקֶת לִפְנֵי שֶׁחָמץ… על כתפיהם (שמות יב, ל"ד). ליל סדר אחד, באמירת "הלחמא עניא", כשהוא נושא את המצות על כתפו, שאל החת"ם סופר את נכדתו הכי גדול, שראל, בת בכורו, הכתב סופר: "איך נראה סבא?"
סרל, שהיה אז בן שלוש או ארבע, ענה: "סבא נראה כמו חול-גוי" (כך נהגו היהודים לקרוא לפועלים שנשאו חול מגדות הדנובה העוברת ליד פרסבורג – לאזורי בנייה. ).
החתם סופר היה מרוצה מאוד מהתשובה. "אף אחד מתלמידיי או מחברי הקהילה לא היה מעז לענות לי בצורה כזו", אמר לה. "אבל אתה צודק. אני עושה זאת כדי להיראות כמו אחד מבני ישראל, שיצאו מארץ העבדות כשהם נושאים את הבצק על כתפיהם."
הוא אמר זאת, הוא לקח את גביע הכסף מהשולחן והגיש אותו לשארל. הגביע נשמר במשפחתו של סרל וירד לשטרסבורגר, שהוא אחד מצאצאיה.
פתגם עתיק, המוכר היטב לאוהבי הספר העברי, מדבר על שלושה ספרים, שאינם נקראים בשמות שנתנו להם מחבריהם. הרמב"ם זכה בקוד שלו משנה תורה אך היצירה נקראת בדרך כלל יד החזקה. רבי ישעיהו הורוביץ קרא למגנום אופוס שלו שני לוחות הברית, אך אנשים מתייחסים אליו כאל השלה. רבי משה אלשיך שם את פירושו לתורה, תורת משה. בעולם הרבני הוא מכונה "האלשיך". הסיבה לכך ברורה. אנשים לא רצו לקרוא לשום יצירה, חשובה ככל שתהיה, באותו שם שהם קוראים בתורה (משנה תורה הוא שמו של ספר דברים) או דקלוג.
שטרסבורגר בספרו מציג לנו גרסה משלו לאימרה זו. כאן מופיעים – במקום תורת משה של ר' אלשיך – כתבי החת"ם סופר. חת"ם מייצג "חידושי תורת משה" (סופר) אבל לא משתמשים בכותרת המלאה, רק בקיצור. (עגנון במאמרו בכרך זיכרון ליאו הרמן, מזכיר מספר ספרים נוספים, שאינם נקראים בשמות שנתנו להם מחבריהם, ובהם בית הבהירה של המאירי, הנקראת בדרך כלל מאירי ותו לאnothing else . הסיבה, לכאורה, היא חוסר רצון של אנשים להחיל על ספר שם שבו ידועה בית המקדש. עגנון לא מזכיר את חתם סופר.)
שטרסבורגר הוא לא רק תלמיד חרוץ של הרמב"ם. הוא אוהב לקבור את עצמו בכתביו של אביו, החתם סופר. בספר שלפנינו מוצגות מספר אמרות של חכמי פרשבורג. אלה כוללים לא רק את חד"ש אשור מין התורה המפורסמת, את סיסמת החת"ם סופר במאבקו ברפורמים, והשבח הגדול שלו לרבי משה איסרלס ("אוני ישראל יוצים ביד רמה", על פי שמות י"ד, ח וכו'). אלא גם מגוון של אחרים.
