רבי צבי הירש חיות, פרשת חייו ופעלו מאת ישראל דוד בית הלוי, תל-אביב תרט"ז.
הרב צבי הירש חיות היה אחד הרבנים הנפלאים שבדורו. הוא אחד בקרבו בקיאות עצומה בכל חדרי התורה והשכלה כללית רחבה. נוסף על כך ניחון בחוש בקורת מפותח והגיון מעמיק. יצירותיו הספרותיות משתרעות על שטחים רבים ושונים. פסקי דין וחקרי הלכה ומחקרים היסטוריים בתלמוד ומדרשים.
אם כי כבר עברו מאה שנה מאז מותו ורבות נכתב עליו, טרם יש בידינו ספר ממנה שיאיר את משנתו בתולדות ההלכה וכללי ההוראה, ויברר תרומתו החשובה לבנין חכמת ישראל.
הספר שלפנינו איננו בא למלא חסרון זה. אין מטרתו להסביר דעותיו והשקפותיו של רצ"ה חיות, אלא למסור סגירה ביוגרפית-ביבליוגרפית.
יש להודות שהמחבר עמל הרבה על ספרו והצליח לכנס בו חומר רב וחשוב על תולדות חייו של רצ"ה חיות.
רצ"ה חיות נולד בכסלו תקס"ז בעיר ברודי כבן יחיד למשפחה מיוחדת. ביחד עם חנוך תורני יסודי ומקיף קבל חנוך כללי. בן עשרים ושתים נסמך להוראה וקהלת ז'ולקוב מנתה אותו כרב. מז'ולקוב עבר לקליש שם שמש כרב עד יום מותו ביום א' חשון תרט"ז.
רצ"ה חיות לא היה מלומד יושב אהל, הוא היה עוקב בערנות אחרי כל המתרחש בעולם הרוחני, החברתי והמדיני בישראל ובעמים. בפולמוס תנועת הרפורמה קנא את קנאת המסורת. הרמב"ם שמש לו מופת בכל דעותיו והליכותיו. הוא רצה ביהדות צרופה. והדגיש כי תורת ישראל (שבכתב ושבעל פה) נצחית היא, לא תוחלף ולא תשתנה, אך עם זה ידע להבחין בין הלכה חיונית הקובעת גורל ואופי העם ובין מנהג בלתי חשוב, שבנסיבות מסויימות אין להקפיד על קיומו.
דעותיו אלה באו על בטויין בכמעט כל ספריו, המגלות את רוחב ידיעתו בכל מקצועות התורה ובמדעים אחרים ושופעים השערות מדעיות קולעות ורעיונות מקוריים. הוא היה עומד בקשרי ידידות עם גדולי הרבנים של זמנו מחד, ומאידך עם בוני חכמת ישראל וחלוציה.
בין כתביו: "אלה המצוות", "עטרת צבי", הגהות לתלמוד בבלי, "דרכי הוראה" שאלות ותשובות.
בספר שלפנינו נתנת ביבליוגרפיה מפורטת של כל כתביו ומצורפת לה תמצית קצר של תוכנם.
מר ישראל דוד בית הלוי ראוי לברכת כל אלה שזכר הרב צבי הירש חיות יקר להם. אולי יעורר ספר זה כתיבת ספר מקיף וממצה על הרב חיות. כי ראויות הן השקפותיו ודעותיו המתונות והשקולות על דרכי ההלכה וההוראה להוודע לצבור רחב יותר.
ישנן כמה אי-דיוקים בספר שלפנינו. אני אעמוד רק על אחד מהם.
בתשובות "חתם סופר" נמצאות חמש תשובות ערוכות להרב חיות. תשובה ששית למהר"ץ חיות מופיעה שם בעלום שמן*. על יסוד כך כותב שמואל הכהן ויינגרטן במאמרו "תשובות שנגנזו" (סיני כרך כ"ט, ע' צה): "יש ידים מוכיחות שעוד מספר תשובות שבאו בהשמטת שם השואל ועירו הן למהר"ץ חיות, וכנראה לא בלא כוונה".
דעה זו מקבל מחבר הספר שלפנינו בלי בדיקה וקובע אותה כעובדה.
לפי דעתי אין הדבר כן, מלבד התשובה האלמונית הנזכרת אין אף תשובה בין תשובות ה"חתם סופר" המיועדת לרצ"ה חיות ושם המקבל הושמט ממנו. ולהוכחה: המהר"ץ חיות מזכיר בספריו לעתים קרובות תשובות שקבל מהרב סופר – אולם כל ההזכרות האלה מכוונות לתשובות הידועות**, ואין אף הזכרה אחת שממנה נוכל לזהות בין התשובות ה"אלמוניות" של ה"חתם סופר", תשובה המיועדת למהר"ץ חיות.
בתשובה "האלמונית" היחידה המיועדת רצ"ה חיות הושמט שם המקבל באשר פרסומה היה יכול לפגוע בכבודו. המעיין בתשובה זו יראה שיש שם בסוף הוספה*** שהרב סופר הוסיף להעתק התשובה שנשאר אצלו אחרי ששלחה להרב חיות. בהוספה זו יש דברים שיכלו לפגוע ברב חיות, יורשי ה"חתם סופר" שידעו שאביהם לא היה מפרסם דברים כאלה על המהר"ץ חיות (ראה מה שכתב הרב סופר אל מהר"ץ חיות בסוף "הוספות לספרי" שבסוף ,דרכי ההוראה") ראו לנכון להשמיט שם המקבל, בהביאם לבית הדפוס.
הארכתי בענין זה כי לפי דעתי אין השערת מר ויינגרטן נכונה, אם כי אמת הדבר כי אחדים מתלמידי ה"חתם סופר" התיחסו לרב חיות בחשדנות.
מתוך "חירות" 21 ספטמבר 1956
* מר ויינגרטן מציין התשובות ב"חתם סופר" המיועדות לרב חיות כדלהלן: חלק אורח חיים סימנים נד, קמ, עט, יורה דעה כח, ו. התשובה "האלמונית" היא בחלק יורה דעה סימן שלח. יש להעיר:
יורה דעה כח היא טעות. במקום זה צריך להיות אורח חיים כה. וכנראה טעות דפוס לפנינו את טעות הדפוס העתיק בת-הלוי בספר שלפנינו ממאמרו של ויינגרטן.
** בספר "דרכי הוראה" פרק ג' בהערה מזכיר המהר"ץ חיות תשובה של ה"חתם סופר" אליו בנוגע לטלטול מת בשבת – תשובה זו איננה בין התשובות הידועות של ה"חתם סופר" למהר"ץ חיות, אולם היא גם איננה בין התשובות ה"אלמוניות" של רבי משה סופר.
*** הוספה זו מתחילה: "אחרי שוב התבוננתי". ראה גם ב"דרכי הוראה" "וכל חליפת המכתבים בין ר"מ סופר והמהר"ץ חיות בשאלה הנדונה בתשובה "האלמונית".