מסופר בתלמוד (בבא מציעא פד, ב): רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי כשהיו לומדים, היה רבי אלעזר מכוון לדעתו של חברו, היה אומר לו. כך וכך בדעתך להשיב, והיה מסביר לו כי אין ממש בקושיותיו. חלשה דעתו של רבי וסיפר לאביו רבן שמעון בן גמליאל. הלה, שענוותן גדול היה, פייס את בנו, אמר לו: "בני, אל ידע בעיניך, שהוא ארי בן ארי (חכם גדול בן חכם גדול; אביו של רבי אלעזר היה רבי שמעון בן יוחאי) ואתה ארו בן שועל" (ראה גם ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ה).
הרי לפנינו שני כינויים לשני סוגים של חכמים: ארי בן ארי, ארי בן שועל.
דומה שלא נמצא בתלמוד ובמדרשים הבטוי שועל בן ארי ככינוי לחכם לא כל כך חשוב שהוא בנו של חכם גדול, אך נמצא הוא בספרות הרבנית, בכתביהם של אחינו הספרדים. היו חכמים שכתבו כך על עצמם כדי להדגיש שלא הגיעו בידיעותיהם בתורה למעלת אבותיהם.
אעידה לי ארבעה עדים על השימוש במליצה זו:
רבי מאיר עראמה, בנו של רבי יצחק עראמה, בעל "עקידת יצחק", כתב פירושים לכמה מספרי הנביאים וכתובים. בהקדמתו לספר "מאיר איוב", פירושו לאיוב, שנדפס לראשונה בסלוניקי בשנת רע"ז, הוא כותב על עצמו: "אני שועל בן ארי, הצעיר בבית אבא מארי…".
רבי יואל אבן שועיב, בדומה לרבי יצחק עראמה, היה פעיל בין יהודי ספרד בתקופתם האחרונה על אדמת ארץ זו. הוא כתב מספר ספרים, אחדים מהם נדפסו, פירושו לתהילים בשם "נורא תהילות" נדפס בסלוניקי בשנת שכ"ט עם הקדמה מאת בנו שמואל. הבן פותח את דבריו במלים אלה: "אמר שועל בן ארי, שמואל בן לאדוני המפרש ז"ל…".
הרב יצחק יוסף נוניס ואיס, איש ליוורנו, היה מגדולי הרבנים של איטליה במאה הי"ח. הוא חיבר חידושים על התלמוד. הכרך הראשון של ספר "שיח יצחק", בו חידושים על מסכת יומא, נדפס בחייו. הכרך השני, בו חידושים על מסכת חגיגה, נדפס אחרי מותו על ידי בנו יעקב, רב ומחבר חשוב בזכות עצמו. את הקדמתו לכרך זה, בו גם כתבים משלו, מתחיל הבן בדברים: "הלא כה דברית שועל בן ארי…"
משפחת ישראל הוציאה מקרבה שד"רים ורבנים שהיו פעילים במדינות שונות. רבי אליהו ישראל למד בירושלים ויצא בשליחות קהילתה לגולה. הוא התגורר ברודוס ובשתים-עשרה השנים האחרונות לחייו היה רבם של יהודי אלכסנדריה. ספריו הובאו לדפוס אחרי מותו על ידי בנו הרב ידידיה שלמה ישראל. את הקדמתו הארוכה לתשובותיו של אביו ("קול אליהו", חלק א', ליוורנו תקנ"ב) חותם הבן בכמה ביטויים של ענוה, ובתוכם המליצה שועל בן ארי.
הצופה
כ"ו אדר תשנ"ג
הפוסט הקודם: מהדורה חדשה של כתבי רנ"ק
הפוסט הבא: עוד על מנהג תמוה