בין הקינות שאנו קוראים תשעה באב בערב לאחר קריאת איכה היא אחת שמתחילה במילים: "עד אנא בכיה בציון?" (עד מתי עוד יהיה בכי בציון?) הקינה מתארת את האבל, הן של בני ישראל והן של צבאות השמים על חורבן בית המקדש. המניע שגם צבאות השמים התאבלו על חורבן בית המקדש מצוי במדרש איכה, כפי שכבר הצביעו כמה מפרשני הקינות.
אחרי שני פסוקי המבוא מופיעות 22 שורות המסודרות לפי סדר האל"ף בית (כל שורה מתחילה באות אחרת). מוזכרים הצער והאבל של כל אחת מ-12 קבוצות כוכבים. להלן חלק מהפסוקים.
כּוֹכַב תְּאוֹמִים נִרְאָה חָלוּק. כִּי דַּם אַחִים נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם.
לָאָרֶץ בִּקֵּשׁ לִפֹּל סַרְטָן. כִּי נִתְעַלַּפְנוּ מִפְּנֵי צָמָא. עד אנה:
מָרוֹם נִבְעַת מִפְּנֵי אַרְיֵה. כִּי שַׁאֲגָתֵנוּ לֹא עָלְתָה לַמָּרוֹם.
נֶהֶרְגוּ בְתוּלוֹת וְגַם בַּחוּרִים. כִּי עַל כֵּן בְּתוּלָה קָדְרָה פָּנֶיהָ. עד אנה:
סִבֵּב מֹאזְנַיִם וּבִקֵּשׁ תְּחִנָּה. כִּי נִבְחַר לָנוּ מָוֶת מֵחַיִּים.
עַקְרָב לָבַשׁ פַּחַד וּרְעָדָה. כִּי בְּחֶרֶב וּבְרָעָב שְׁפָטָנוּ צוּרֵנוּ. עד אנה
יש שורה אחת שנראה שהפרשנות הנכונה שלה חמקה פרשנים ומתרגמים. אנו מתייחסים למילים, לא רחוק מתחילת הקינה: בְּאֶרֶץ חֻבְּרָה לָהּ קָשְׁרָה מִסְפֵּד.
תחילה נדון בהסברו של דניאל גולדשמידט ז"ל, שמהדורת הקינות זוכה להערכה רבה. נראה שהוא מקבל את הגרסה הנוספת בעיר במקום בארץ וסבור כי הפסוק מדבר על ירושלים השמימית (מתהילים כב, ג שבו מופיעות המילים חבורה לה; התלמוד, תענית ה ע"א, מסיק שיש ירושלים שמימית). לפי גולדשמידט יש לתרגם את המילים המצוטטות לעיל "בירושלים השמימית אבלו". עם זאת כדי שתרגום זה יהיה נכון, הטקסט חייב לומר קשרו מספד ולא קשרה מספד. גולדשמידט אמנם מדפיס בפירושו את המילה קשרו באותיות מודגשות, כאילו היא כתובה בטקסט – אבל זה לא כתוב כך. הטקסט אומר – לפי כל הקריאות – קשרה מספד.
רב אברהם רוזנפלד, שתרגומו האנגלי לקינות פורסם לראשונה בלונדון ואחר כך בהוצאת יודאיקה בניו יורק, תרגם את המילים המצוטטות לעיל כך: "המקדש השמימי שהיה קשור בחוזקה עם ירושלים עלי אדמות, הצטרף ל- אֵבֶל." גם רוזנפלד מקבל את הגרסה הקוראת "בעיר" ואף מכניס אותה לטקסט (לא רק בפתק) במקום ה"בארץ" הנפוץ יותר. התרגום שלו די חופשי. הוא מחליף את "ירושלים השמימית" (מפירושו של גולדשמידט) ב"הקדש השמימי". למרות שהטקסט שלו קורא בעיר. יתר על כן, איננו יכולים לתרגם את "הקדש השמיים אבלה", או לצורך העניין, "ירושלים השמיימה אבלה" כי הכתוב אומר בעיר, כלומר היה אבל בעיר. בגלל העולם בעיר הפועל חייב לקרוא, כפי שצוין קודם לכן, קשרו מספד (אחד התאבל, או הם אבלו). לא ניתן לקבל את תרגומו של רוזנפלד, בעיקר, כי כמו זה של גולדשמידט הוא לא לוקח בחשבון את הצורה הדקדוקית של קשרה (מיותר להוסיף שהתרגום "הצטרף לאבל" אינו נכון. בכל אופן שנפרש את הביטוי התלמודי קשר מספד או מספד , אין לו את הקונוטציה "להצטרף לאבל" במובן שבו השתמש רוזנפלד.)
רוזנפלד מייחס את מחברה של קינה זו לאברהם אבן עזרא. אולי זה לא נכון. ראה אוצר השירה והפיוט של ישראל דוידזון כרך 1, עמ'. 98 מספר 2104. במהדורה המשובחת של "הקינות" של ארטסקרול, שהוכנה על ידי אברהם חיים פויר ואבי גולד, מתורגמת השורה הנידונה "על פני האדמה הצטרפו להספד האנשים הקשורים אליה". איזו מילה בטקסט מייצגת את המילה "אנשים?" על מנת להגיע לתרגום
ארטסקרול, עלינו להוסיף את המילה אומה (עמים) – אומה חוברה לה. אומה היותה נשית תתאים לצורות הנשיות של חוברה וקשרה. אבל מה לגבי המילים "אליו" (מחוברות אליו")? למה הן מתייחסות? צמודות לירושלים? לפי תרגום זה, ירושלים אינה מוזכרת כלל באותה שורה. אם הן מתייחסות לקודש המוזכרים ב. בשורה הקודמת, אז הטקסט חייב לקרוא לו ולא לה. מסיבה זו ובגלל המילה אומ חסר,איננו יכולים להסכים עם תרגום ארטסקרול. (גם לגבי תרגום זה עלינו לציין כי " הצטרף להספד" אינו עיבוד מקובל של קשרה מספד).
לפני שנים פרסמתי ביומון התל-אביבי "הצופה" הסבר לשורה הקשה שצוטטת לעיל בקינת תשעה באב. אני מציג את זה כאן. ישנם מספר מדרשים המפרטים 70 שמות לעיר ירושלים (לאחרונה פורסם בסיני מחקר על מדרשים אלו מאת אילנה קצנלנבוגן). אחד משמותיה של עיר הקודש הוא עיר שחוברה לה יחדיו (על יסוד תהילים כב, ג) .באגדת שיר השירים (עורך ש"ש שכטר, 1896, עמ' 8) הקריאה היא: "עיר חברה לה". נראה שמחבר הקינה השתמש בחוברה לה (הצורה המקוצרת של עיר חוברה לה) כדי לייעד את ירושלים הארצית. בשורה האניגמטית נכתב בתרגום: "על הארץ התאבלה ירושלים. השורה נמשכת: החלק הראשון של הפסוק מדבר על האבל על פני האדמה, החלק השני של הפסוק מספר על האבל בשמים. אותה תבנית ניכרת. בשני הפסוקים הבאים, שבכל אחד מהם החלק הראשון מתאר את האבל על פני האדמה והחלק השני את האבל בשמים.
גואיש פרס, 26 ביולי 1996
