מכתב מניו יורק
אפשר שבארץ יש שעור "דף יומי" גדול ממנו אף בגולה בודאי שאין "דף" רב משתתפים כמותו. אמנם זה "דף ארוך" ביותר. יושבים הלומדים ליד שולחנות ארוכים, ששים, שמונים איש בימות החול, בשבתות וימים טובים מגיע מספרם למאה, למאה ועשרים, ועוד יותר כן ירבו.
המקום, בית המדרש של אגודת ישראל בבורו פארק בברוקלין, ניו יורק. מגיד השיעור, הרב שמחה עלברג. המשתתפים, יהודים מכל השכבות והחוגים, חסידים ומתנגדים, זקנים וצעירים, אנשי עסק ובעלי מלאכה. "ירוקים" שזה מקרוב באו ותושבים ותיקים במדינה.
לומדים פשוטו כמשמעו לא ברפרוף, לא בראיה בעלמא, אלא בעמקות תוספות—פשיטא ולא עוד. מתבל מגיד השיעור דבריו בסברות של ראשונים וחדושי אחרונים. הכל לומדים, הכל מסיימים לומדי השעורלאו בני בר רב דחד יומא הם. בעלי בתים יודעי צורתא דשמעתתא ויש לומדים מופלגים, חריפים, בקיאים מנוסים במלחמתה של תורה. ויש שמתפתח דין ודברים, משא ומתן של הלכה. פלפול קולח ומתלקח. והדברים שמחים. שמחים תרתי משמע.
מה נהדר המראה. בתום יום עבודה. עדה גדולה של יהודים יושבים בצוותא ועוסקים בתורה.
ב.
ראשיתו של השיעור לפני שש שנים.
בית המדרש של אגודת ישראל– בורו-פארק היה מאז לא רק בית שמגדלים בו תפילה אלא גם מקום של רינה. רינה של תורה, לומדים ומלמדים. שעורים כסדרם. מדי שבת בשבתו ואף בימות החול. ברם "דף יומי" לא היה בו עד שבא הרב עלברג ונעץ דוכן שיעורו בבית המדרש וכינס עדרים לתורה.
פעמיים בשנה בימות הפסח ובימות החג נושא הרב עלברג מדברותיו קבל עם ועדה בבית המדרש. באים ממרחקים לשמוע דרשותיו ששמן יוצא לפניהן. חלקן הם דברי תורה, חלקן דברי התעוררות.
בשנים האחרונות היו דרשותיו מסורות, מסורות להתחזקות בלימוד התורה לעשיית נפשות לדף היומי.
דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. באו לשיעור, וכיון שבאו שמעו וכיון ששמעו נהנו, וחזרו ובאו, וכך היו ללומדים קבועים. נתוספו ספסלים לשעור, ועד הולכים ומתוספים.
ג.
בשנים הראשונות של הדף יומי שיעור היו חוגגים כל סיום בעסק גדול ברב פאר ליד שולחנות ערמים בכל טוב, בשירה ובזמרה ברם לא כל הכופתאות היו המכוון אלא "הגדה" נשמע דברי התעוררות והתחזקו. כרוז היה יוצא מלפני המסיבין ויש שעור. "בואו יהודים ותחממו נגד אורו!"
היום עורכים מסיבות פאר לסיומים רק לעתים רחוקות. סיום מסכתא והתחלת חדשה בודאי שמחה רבה יש בהם אך אין בהם יותר מן החידוש. כבר סיימו מסכתות רבות, ועוד יסיימו ויתחילו אחרות, כן ירבו. אף אין צורך עוד לעשות פומבי לשיעור. מוניטין יצא לו בכל העיר.
הנכנס היום לבית המדרש של "אגודת ישראל" מרגיש כאלו נשתנתה האווירה בו מאז ייסודו של השיעור. דומה שכל הלומדים כאילו גדלו בקומה. גם מראה בית המדרש נראה כאילו נשתנה. מסכתות על מסכתות מפוזרות על שולחנות ומדפים.
ד.
מגיד שיעור הוא אישיות נודעת בעולם הרבנות.
יליד וורשה, בנו של רב אהרון עלברג, תלמיד חכם וסוחר ידוע בעיר, הנו נכדם של שני רבנים גאונים נודעים: הרב הגאון ר' אליעזר עלברג, רבה של סוזניעב והרב הגאון ר' אליהו ליפשיץ, מי שהיה רבה של גרוצה ומראשי אגודת ישראל ואגודת הרבנים בפולין.
הוא היה תלמידו של הגאון רב נתן שפיגלגלס בישיבת עמק הבכא. לאחר מכן למד במשך חמש שנם אצל הגאון רב מנחם זמבה.
שמו יצא לפנין כעילוי. צעיר היה כשהוציא כרך של חידושי תורה "מנחת ביכורים". לספר מכתבי הסכמה מאת האדמו"ר מסוקולוב ומאת הגאון רב מנחם זמבה.
במשך ארבע שנים היה גם עורכו של הקובץ התורני "עמק הלכה" שיצא מטעם הישיבה בשם זה. הוא בא בכתובים עם גדולי הדור. המדפדף בספרי הרגצ'וב ייתקל בתשובות שהגאון השיב לצעיר.
במלחמת העולם השניה ישב על התורה והעבודה בישיבת סלובודקה. לאחר מכן גלה עם מאות אנשי הישיבה מפולין וליטא למזרח הרחוק. חמש שנים ישב בשנגהאי ובשנת תש"ז הגיע לארצןת הברית.
לא עברו ימים מרובים והוא נעשה מראשי המדברים בצבור החרדי המקומי ובעולם הרבני האמריקאי, הוא נהיה עורכו של הירחון הרבני החשוב "הפרדס", משתתף בכתבי עת ופעיל באיגודים שונים, זה שנים שהוא משמש יושב ראש ועד הנהלת אגודת הרבנים של ארצות הברית וקנדה והוא חבר ועד הפועל העולמי האמריקאי של "אגודת ישראל".
ה.
לא מכבר הוציא כרך גדול של חידושי תורה "שלמי שמחה" שנתקבל בהוקרה והכרה בעולם הלומדים.
בראש ספרו הציג מאמר "כותה של תורה" הכתוב בלהט התלהבות אהבת התורה והוא קריאה גדולה ללימודה ולהרבצתה.
ואמנם הרבצת התורה הוא ראש מאויו ומשאת נפשו הגדולה של הרב עלברג. ביסוד שיעור דף היומי שלו הוא רואה רק ראשיתה של פעולה ענפה. אם אפשר לכנס עדה גדולה, אחרי יום עבודה, לשיעור בצוותה– משמע שגדולים בלב העם הגעגועים לתורה וכי אפשר ואפשר לעשות נצורות למענה.
על כן עומד הרב עלברג ובדברים חוצבים בעל פה ובכתב מאיץ בחבריו הרבנים ללכת בעקבותיו ולעשות כמותו.
מתוך המודיע January 25th Tuesday
שנה יז גליון 5250