שירי אדינדרא, מהונגריה.
אביגדור המאירי, הוצאת סיני, תל אביב תשי"ד -1954
היה זה בסתו 1947 בחברת סטודנט טיילתי בחוצות בודפסט ההרוסה. ה"קורוט" עורק החיים של פסט היה הומה מרוב אדם. אך נעלמו וגזו מן העיר העליצות והעליזות שפעם היו מציינות אותה ומושכות אליה רבים ממרחקים.
שוחחנו על דא ועל הא. עברנו לדבר על אדי אנדרה, גדול משוררי הונגרה של הדור האחרון. יותר ממה שקראתי ממנו קראתי עליו. כשפרסם את שיריו בראשונה היה צבור הקוראים נבוך. רב היה הסימבוליזם בשירתו ולא רבים ירדו למשמעותו ומובנו – אולם מאידך קשה היה שלא להתבשם ולא להיות מושפע מהלך הרוח שבא כאן על ביטויו. צבור הקוראים חכה למבקר הספרותי של ה"פסטר לויד", הפוסק האחרון בספרות ההונגרית שלפני מלחמת העולם הראשונה, שיבוא ויגיד את דברו. והלה, דרך אגב, יהודי, פסק: כוכב חדש הופיע בשמי שירת הונגריה.
בקשתי מחברי להקריא לי משירי אדי במקור ובתרגום. התרגום לא היה מושלם. לעתים קרובות היה מחפש את המלה או את המליצה המתאימות ולא מצאן, אולם גם התרגום המקוטע בצרוף ריתמוס השיר במקור דיים היה לנסוך בי אותה "רוח סתוית ושלכת" המנשבת מהשירה הדקדנטית של אדי.
כשהגיע לידי תרגום שירי אדי לעברית על ידי אביגדור המאירי, תאב הייתי לדעת אם הצליח המתרגם לא רק להריק את בטוייו העדינים ולשונו הסמלית של המשורר ההונגרי לשפתנו, כי אם גם עלה בידו להפיח בתרגומו את הריתמוס המיוחד של שיריו, הנוטף פסימיות ועיפות חיים.
נדמה שכן.
אביגדור המאירי הקדים לתרגום מסה על אנדרא אדי ושירתו. אדי לא היה רק משורר ה"דקדנס" בלבד אלא גם משורר מהפכן ולוחם. שתי פנים לשירתו. האחת – לאות החיים, ניזונה מגורלו הפרטי של המשורר, השניה – מלאת עוז וזעם, הוא משורר אומתו. בתרגום שלפנינו מיוצגת שירת אדי על כל סוגיה.
המתרגם, שהכיר אישית את אדי מרחיב את הדיבור על יחסו של זה ליהדות, מוריו, תומכיו, מעריציו ופרשניו של אדי היו ברובם יהודים – אך דוקא דבר זה הכאיב למשורר שיהודים ולא בני עמו המדיארים הבינו לרוחו וירדו לעומק שירתו. אדי העריץ את עם ישראל בשל סגולותיו השונות כחטיבה תרבותית ולאומית, אך בעין צרה ראה השתלטות יהודי הונגריה על חייה הרוחניים והכלכליים של מדינה זו המונעת את ההונגרים מלהתפתח לפי אופים וטבעם. כשמאירי סיפר לו על שאיפת הציונות, עליה לא שמע אף פעם מפי היהודים המתבוללים, סמך אדי ידיו עליה והדגיש כי לציונות יעוד רוחני לא רק למען עם ישראל, כי אם לכל העולם כולו: החזרת עם ישראל למולדתו ההיסטורית תהפוך אותו לגשר בין תרבות המזרח והמערב שבשניהם יסוד היהדות הוא גדול מאד.
מתוך "חרות" ד' תמוז תשט"ו