מספרים: אמרו לו לרבי יוסף-בר סולובייצ'יק מבריסק כי יש מחידושיו המצויים כבר אצל אחרים. השיב, מה תימה בדבר. ההולך בדרך הישרה פוגש הרבה אנשים.
וכבר נדפסה אימרה זו משמו לפני כתשעים שנה. כך כותב הרב אליהו גארדאן בהקדמתו לספרו "דברי אליהו", דרושים לימים נוראים ולמועדים ולכל שבתות השנה (חלק א', וילנא תרס"ג):
"…ואם מצא יימצא דבר מה שכתבתי באיזה ספר שקדמני ולא כתבתי בשמו, בטח לא ראיתי כי למה לי להתלבש בטלית שאיננה שלי, ודברי פי חכם נר לרגלי, כי שמעתי בשם כבוד הגאון המפורסם צי"ע וכו' מו"ה יוסף דובער זצוק"ל אב"ד דבריסק באמרו כאשר ילך איש בדרך הכבושה לרבים אז יפגוש את כל, אבל כאשר ילך איש בארחות עקלקלות ובמשעולים העקומים אז אין מי שיפגשהו. ככה כל מי שיאמר דבר מושכל ויפה אז בטח יימצא דוגמתו, אבל אם אומר דבר שלא ניתן להאמר, אז הנהו יחידי בדבר זה…"1
באחרונה נתקלתי באותה אימרה עצמה כשהיא מובאת בשם רב בן דורו של רבי יוסף-בער מבריסק. כותב ר' יוסף כהן צדק בהקדמתו לספרו "אור חדש" (לונדון, תקמ"א):
"במותב תלתא כחדא כד הוינא, אני ושני ידידי הנאמנים ודגלנו של שלשתנו אהבה. הרבנים המאוה"ג החו"ב מו"ה יעקב ריינאוויץ נ"י רב דחברה ש"ס (לונדון) ומורה גם הוא יורה, ומו"ה דוב בער שפייערס נ"י דיין מצויין בפה. ויספר לנו הרה"ג מהרד"ב שפייערס את אשר קרהו: זה לא כביר חידש דבר נחמד בהלכה, וימצאהו כתוב בס' משנה למלך, וכי היום מצא בס' פני יהושע את אשר אתו בכתובים זה רבות בשנים, ונאלץ למחקם מספרו. ויענהו הרה"ג מהר"י ריינאוויץ "עת אקלע למטרת גאוני ישראל, אתן שמחה בלבי. הולך תועה, הלוך ילך גלמוד ולבדד, וההולך בדרך המלך. על כל צעדיו יפגוש ההולכים בדרכו ברצוא ושוב!"
מתנת בשר ודם
שמחה רז מביא בספרו הנפלא "איש צדיק היה", בין מאמריו ופירושיו היפים של רבי אריה לוין זצוק"ל גם אימרה זו:
"אל תצריכנו… לא לידי מתנת בשר ודם" (ברכת המזון). לא נאמר "מתנת אדם", אלא "מתנת בשר ודם", כי הדגש בתפילה זו מוסב שלא יזדקק אדם למתת-ידיהם של בניו שהם בשרו ודמו שלו (עמ' 292).
אימרה נאה זו, חזקה עליה – כאמור למעלה – שלא נחלת יחיד היא. אנשים שונים אמרוה.
מובא בספר "אוצר מתגמים מחכמים" למשה בערשטיין (לונדון, תרס"ד, סימן ר"ב): אל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם. וקשה הלא כל אדם יחיה מרעהו, ואי-אפשר להמלט מכך? אך הדבר כפשוטו: אם נותן רק יד-בשר-ודם, כלומר יד ריקה, אז אל תצריכנו, אבל אם נותן יד מלאה, מלבד הבשר והדם גם מטבעות, לזה אנו צריכים.
ועוד פירוש: מתנת בשר ודם, זה עצמו ובשרו – כלומר: לבניו. לא טוב לאדם להיות סמוך על שולחן בניו.
בתולדות רבי חיים אליעזר וואקס, שצידף למהדורתו של שו"ת וחידושים "נפש חיה" (תשמ"ו) מביא המחבר, ר' ישראל יהושע אייבשיץ, מראשי אגודת "זכור" ומסופרי "הצופה", את האימרה הנ"ל משמו של זקנו בעל "נפש חיה" (שם עמ' 48-47).
הצופה
י"ג תמוז תש"ן
1ראה מאמרי בעניין זה ב"הצופה", כ"ב סיון תשמ"ד.