בקובץ "תורה שבעל פה" י"ד, כתבו הרב מרדכי פוגלמן ופרופ' שרגא אברמסון על הברכה של קידוש השם. ב"הדואר" (כד אלול תש"ל) כתבתי על נושא זה והבאתי כמה מקורות לברכה זו. מאז נזדמדנו לי שני מקורות נוספים, והואיל והם לא נזכרים בספרות הדנה בענין מרשה אני לעצמי לציין אותם פה.
בסידור ספרדי קטן שנדפס בוינציה בשנת תנ"ט מובא בסוף "ברכות ההודאה" (שם דף ר עמ' ב): "הנהרג על קדוש השם מברך בשמחה בא"י אמ"ה אקב"ו לקדש שמו ברבים"[1].
בשנת תר"ל נדפס בקרוטושין הספר "תואר פני שלמה" לר' שלמה זלמן לאנדסברג, בו מרצה המחבר על תולדות משפחתו. אחד מאבותיו היה הרב ר' אריה ליבוש, דיין ודרשן בפוזן, אשר מת על קידוש השם בכסלו תצ"ז כאשר הגויים העלילו על יהודי פוזן שהם הרגו תינוק נוצרי. פרטי עלילת הדם מסופרים בהקדמת המחבר לספר "עמודי עולם" (ברלין תק"א) לר' שמואל ב"ר עזריאל מלנצבורג. בידי המשפחה של הקדוש נשתמרו פרטים נוספים והם מובאים בספר "תואר פני שלמה".
מסופר שם בין היתר (שם עמ' 44-43): "בער"ה תצ"ו לפ"ק כאשר הוליכו את הרב הדרשן לבית המשפט, היתה צעקה גדולה ויללה ברחובות, היה מהפך את פניו נגד היהודים ואמר ברוח נכון: מה תצעקו? הלא היום באשמורת הבוקר (בסליחות זכור ברית) התפללתם והזכרתם בלב נשבר את הצדיקים הקדושים עשרת הרוגי מלכות[2], ועתה מתירא אנכי, אולי בעת יציאת נפשי, לא יהיו אצלי עשרת אנשים מישראל לקדש שם שמים – על כן אעשה זאת לעת עתה, ואודיע בזה כי הנני מוכן ומזומן לקדש שם שמים, והיה מברך בקול רם הברכה מקדש שמו ברבים".
דומה עלי כי הסיפור הזה, הוא היחידי – מלבד המסופר על ר' שלמה יחייא מקדושי אנקונה – בו נזכרת אמירת ברכה על קידוש השם בפועל.
[1]העירני על כך הרב ראובן אליצור בעקבות מאמרי הנ"ל. נוסח זה של הברכה מופיע כבר בשל"ה, מאוחר יותר הוא מובא בספר "בירת מגדל טוז" לרבי יעקב עמדין, ועי' במאמרי הנ"ל.
[2]באשכנז היו אומרים הסליחה של עשרת הרוגי המלכות "אלה אזכרה ונפשי עלי אשפכה": בסליחות ערב ראש השנה.
טוביה פרשל מתוך סני כרך עב