לפני שש שנים יצא לאור הגיליון הראשון של כתב העת "תורת ומדע" של ישיבה יוניברסיטי. בהקדמתו הקצרה, ציין הרב ד"ר נורמן לם, נשיא ישיבת יוניברסיטי, כי הופעת כתב העת היא עבורו הגשמת חלום שניהל עוד מימי לימודיו בישיבה.
לאחר ההקדמה הועלה חיבור מבוא "תורה ומדע מחדש" מפרי עטו של העורך, ד"ר יעקב ג'יי שכטר, שהוא רב ה"מרכז היהודי" בניו יורק. חיבורו של ד"ר שכטר נפתח בדיון על מכתב שכתב הרב שמעון שוואב זצ"ל בשנות השלושים לרשויות הרבניות השונות, וביקש לדעתם על הלגיטימיות ההלכתית של תורה עם דרך ארץ של שמשון רפאל הירש ד"ר שכטר קובע כי לדעתו של הרב שוואב הפצתו של הרב הירש את האידיאל "תורה עם דרך ארץ" לא הייתה בעצם חידוש. במשך מאות שנים היו רבנים וגם מבוגרים אחרים ששילבו לימוד תורה עם ידע חילוני רחב שרכשו – ברוב המקרים – לאחר ששהו שנים בבית המדרש. החידוש של הרב הירש היה שילוב של לימודי חול יסודיים בתוכנית לימודים בית ספרית לצעירים.
ד"ר שכטר מתאר את התפתחות התכנית החינוכית של הישיבה בדרכה להפוך למרכז של תורה ומדע. הוא כותב על שלושת נשיאי הישיבה – הרב דב רעוול ז"ל, הרב שמואל בלקין ז"ל והרב נחום לם – הוא מתאר את הישגיהם האקדמיים, ומספר על מחויבותם לשילוב התורה בתרבות על ידי ציטוט מדבריהם, הצהרות וכתבים.
בנאום ההשקעה שלו, בנובמבר 1976, הכריז הרב לם: "החזון המנחה של האוניברסיטה הזו, כפי שנוסח על ידי שני קודמיי הנכבדים, היה הפילוסופיה של הסינתזה, האמונה שהמיטב במורשת הציוויליזציה המערבית – האמנויות החופשיות והמדעים – הייתה או יכולה להיות תואמת בסופו של דבר למסורות הקדושות של ההלכה והחיים היהודיים, או לכל הפחות, שהתוכנית הכפולה הזו עם כל המתחים שלה הייתה חיונית להתפתחותם של צעירים יהודים חברה פתוחה".
חיבורו של ד"ר שכטר מלווה בהערות רבות ומעניין. באחד מאלה הוא מפרט שלל מאמרים ומחקרים על תורה ומדע, שהופיעו בשנים האחרונות. פרסומי הגיליון הראשון של כתב העת התאפשרו בזכות נדיבותם של ז'אק וחנה שוואלב מניו יורק. לאחר פטירתה של מרת שוואלב, שהייתה מצאצאיו של הרב ש.ר. הירש, נערכו הגליונות הבאים בחסות בעלה לזכרה.
עד היום הופיעו חמישה כרכים של כתב העת "תורת ומדע". הם עמוסים במחקרים ומאמרים מעניינים, מעוררים ונחקרים היטב. למרות שהייתה כוונתנו לסקור רק את הגיליון האחרון שהופיע לפני זמן מה, עלינו להזכיר יצירה שפורסמה קודם לכן. עיקר הביבליוגרפיה המעולה והמרשימה של ד"ר זאנבל א' קליין זצ"ל על כתבי הרב יוסף ב' סולובייצ'יק.
מופיעים בו ספריו, מחקריו, חיבוריו, הרצאותיו וכתובותיו המודפסות של הרב סולובייצ'יק, וכן חיבורים ומאמרים אודותיו, במספר שפות. הביבליוגרפיה הופיעה במקור במהדורה מוגבלת במכונת כתיבה. קליין הגיש לי עותק והרגשתי כבוד גדול. משיקגו, שם שימש כפרופסור לפסיכולוגיית ילדים, הוא שלח לי מדי פעם קטעים ממאמרי עיתונים שלדעתו יעניינו אותי. מדי פעם דיברנו בטלפון. ידעתי שהוא בקי מאוד בתחומים שונים של לימוד יהודי, אבל לצערי לא ידעתי הרבה על חייו מלאי האירועים. הוא נפטר ב-1991 בגיל צעיר בן 54.
בכרך 4 של כתב העת תורה ומדע, יותר ממחצית משני חלקי הביבליוגרפיה המוערת של סולובייצ'יק שוחזרה יחד עם תיאור קצר על חייו, שממנו לקוחות השורות הבאות:
ד"ר קליין, ע"ה נולד בקליבלנד, אוהיו, בשנת 1937, בנם של הרב הוגו ורוז הרטשטיין קליין. המשפחה צאצאי רבנים בולטים שכיהנו באונגוואר, שרץ (הונגריה) ומטרסדורף (אוסטריה). הוא השתתף באקדמיה העברית של קליבלנד, הישיבה התיכון ישיבת אוניברסיטה וישיבת טלז בקליבלנד. הוא עשה את עבודתו לתואר ראשון באוניברסיטת קייס ווסטרן ריזרב וקיבל את הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה מאוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. הוא שהה שנה בישיבת הרב קוק בירושלים. לאחר שובו, הוא עשה את ההתמחות שלו בבית החולים לנגלי פורטר בסן פרנסיסקו ובבית החולים מייקל ריס בשיקגו. הוא היה מדריך-מרצה בקמפוס העולמי צף, נסע בסירה ברחבי העולם במשך שישה חודשים וגם היה מזוהה עם חיל השלום באיי הבתולה. הוא היה מחברם של ספרים רבים בתחום הפסיכולוגיה וכתב מאמרים רבים בתחום פסיכולוגיית הילדים וכן בנושאים הקשורים לתורה. הוא שימש כפרופסור לפסיכולוגיית ילדים במחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת שיקגו.
הוא נטמן בבית העלמין ארץ החיים בבית שמש, ליד הוריו האהובים.
יהי זכרו ברוך
(המשך בשבוע הבא)
גואיש פרס, יום שישי, 25 באוגוסט 1995
מחצית מהגיליון האחרון של כתב העת תורה ומדע מוקדש למאמר, "אמנות, מדע וטכנולוגיה בהגות הרמב"ם (ביבליוגרפיה ראשונית) מאת יעקב י.דינסטאג. יעקב דינסטאג, שהיה פרופסור לביבליוגרפיה ועמד במשך שנים רבות בראש אגף היודאיקה בספריית הישיבה יוניברסיטאי, ידוע בכל עולם הלמדנות היהודי כביבליוגרף של הרמב"ם. במשך יותר מחצי מאה הוא לא רק רשם את כל כתבי הרמב"ם, מהדורותיהם ותרגומם, אלא גם את כל מה שנכתב על החכם בפוסטאט. את כל זמנו הפנוי הקדיש לביבליוגרפיה של הרמב"ם.
הוא המשיך לעבוד על הפרויקט הזה, ככל יכולתו אפילו כחייל בצבא ארה"ב במהלך מלחמת העולם השנייה. הביבליוגרפיות והמחקרים שלו פורסמו במגוון כתבי עת ופרסומים בארה"ב, בישראל ובמדינות נוספות. ניתן להזכיר כאן רק מעט מפרסומיו. הוא מחברם של ביבליוגרפיות נפרדות המפרטות את כל המהדורות של 'משנה תורה', 'מורה נבוכים', 'ספר המצוות', 'שמונה פרקים' ומילות ההגיון (בביבליוגרפיה האחרונה רשומים גם התרגומים והפירושים על המסכת).
פרסומים נוספים שלו כוללים: "הרמב"ם בספרות הקבלית", "הרמב"ם בכתבים חסידיים" ו"מתרגמים נוצריים של משנה תורה ללטינית". הוא פרסם שורה של מאמרים על חוקרים מובילים, כגון שטיינשניידר, בכר, ר' שמחה אסף ור' ראובן מרגליות, המתארים בפירוט רב את תרומתם לחקר הרמב"ם ומחברם של מילוני אנשים ביוגרפיים, שכתבו על יצירות מסוימות של הרמב"ם. מחקריו וביבליוגרפיותיו של דינסטאג לא הצטמצמו לכתבי הרב והפילוסופיים של הרמב"ם. בשנים האחרונות החל מכון המחקר הרמב"ם בחיפה, בראשות הרב יהודה אסף, בהוצאת מהדורה באנגלית של חיבורים רפואיים של הרמב"ם. חמשת הכרכים, שהופיעו עד היום, מציגים ביבליוגרפיות מאת דינסטאג, המפרטות את כל המהדורות והתרגומים של המסכתות בהתאמה וכן מחקרים ומאמרים אודותיהם. העניין והידע הרב של הרמב"ם במדעים שונים ניכרים בכל כתביו.
בביבליוגרפיה החדשה שלו, שפורסמה בכתב העת "תורה ומדע" – שאותו הקדיש לזכרו של הגאון רבי יוסף ב' סולובייצ'יק זצ"ל – פירט דינסטאג את כל החיבורים והספרים שבהם הכרת הרמב"ם במדעים ובטכנולוגיה או השקפותיו בנושאים. אסתטיקה נרמזת או נדונה. הוא כלל גם מחקרים המתייחסים למונחים מדעיים שהפעיל הרמב"ם או למילים מדעיות קדומות המוזכרות בכתביו. הפריטים הבודדים רשומים לפי נושאים, שבתורם מסודרים לפי האלפבית באנגלית, החל ב"אסתטיקה", "חקלאות", "אלכימיה" וכו'. כותרות נוספות הן "אדריכלות", "אסטרונומיה", "בוטניקה", "גיאוגרפיה", "גיאומטריה", "קו תאריך בינלאומי" ועוד. כותרת הנושא האחרונה בחלק הראשון של הביבליוגרפיה החדשה היא "אורך חיים ותוחלת חיים".
רוב הפריטים בערך זה עוסקים בתשובה ערבית של הרמב"ם בנושא זה. התגובה התגלתה במאה הקודמת והתפרסמה לראשונה במלואה לפני כ-40 שנה.
אחד הסעיפים הגדולים יותר הוא זה על "אדריכלות". בתחילת ההקדמה הקצרה, מציין דינסטאג: "המידע שלנו על ידיעותיו של הרמב"ם בארכיטקטורה נגזר מפירושו למשנה, מסכת מדות, ומשנה תורה, הלכות בית הבחירה". דינסטאג מונה ספרים רבים על בית המקדש שבהם רמז או מעיר הרמב"ם. אלה כוללים את צורת הבית של ר' יום טוב ליפמן הלר וחיבורו של יעקב יהודה (אריה) ליאון על מקדש שלמה. ליאון (1603 -1674) ממוצא מראנו היה רב ומורה בהולנד. הוא בנה דגם של בית המקדש שלמה וכתב תיאור המקדש בספרדית ובעברית. החיבור תורגם לשפות אחרות. בגלל עיסוקו במקדש, זכה ליאון לכינוי "המקדש".
(המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי, 1 בספטמבר 1995
(המשך משבוע שעבר)
להלן כמה דוגמאות מהביבליוגרפיה של הרמב"ם של דינסטאג. מתחת לכותרת "קרטוגרפיה" מפורטים כמה מחקרים על תרשים, המגדיר את גבולות ארץ הקודש, אותם שרטט הרמב"ם. הרמב"ם שרטט אותו בשנת 1177 בתשובה ששלח לאחד מתלמידיו, שהתגורר בצור וביקש ממנו בירור הגבולות ביחס ל"מצוות התלויות בארץ". ברובריקה "אסטרולוגיה" מוצאים רשימת מאמרים ומחקרים על דעת הרמב"ם על האמונה שהכוכבים משפיעים על אירועים אנושיים. הרמב"ם מגנה אמונה זו בפירושו למשנה, במשנתו ובמכתב ששלח לחכמי דרום צרפת. הוא הרחיק עוד יותר במכתב הזה. הוא הביע את דעתו שארצנו נלקחה מאיתנו ובית המקדש חרב כי אבותינו עסקו בתורת האסטרולוגיה, שהיא עבודת אלילים. הם עקבו אחר תורות אלו שממנה ציפו לעזרה רבה ולא עסקו בחקר הלחימה וכיבוש מדינות. מסיבה זו קראו להם הנביאים שוטים, ובאמת שוטים הם היו, הולכים אחרי דברים בטלים שאינם יכולים להועיל.
מהביבליוגרפיה של דינסטאג למדנו על מחלוקת שהתחוללה לפני כ-35 שנה, באשר לאותנטיות של דבריו של הרמב"ם כי אבותינו הלכו בתורת האסטרולוגיה ולא עסקו בחקר הלחימה. בשנת 1960 פרסם הרב חיים בלוך זצ"ל (מחבר חיבור ידוע על ה"גולם" וספרים שונים, בעברית ובגרמנית) ב"הפרדס", ירחון רבני ניו יורק, מאמר מעניין ביותר, שבו הוא סיפר כי ברבע האחרון של המאה ה-19, פרופ' דוד קאופמן ז"ל וחוקרים יהודים אחרים הכריזו כי הצהרת הרמב"ם על כישלונו של אבינו להתעסק בחקר הלחימה היא זיוף. כנגד זה טען הרב דוד שלמה שפירא ז"ל ממילווקי, שהיה לומד תורה וסופר עברי ידוע, כי האמירה אותנטית. הוא הסביר שכאשר הרמב"ם ביקר את אבותינו על כך שלא למדו את אומנות הלחימה והכיבוש, הוא לא התכוון שיהודים היו צריכים לעסוק בלימודים אלו לצורך כיבוש ארצות של אנשים אחרים (כך יכלו קאופמן ואחרים לפרש את דבריו, ומטעם זה, הכריז עליהם כזיוף). הרמב"ם התכוון שהם היו צריכים ללמוד להלחם כדי שיוכלו לכבוש את אדמתם המובטחת האלוקית ולהגן עליה מפני זרים. גם בלוך וגם שפירא פרסמו את מאמריהם הראשונים ב"הפרדס" ולאחר מכן המשיכו את המחלוקת שלהם בשבועון העברי הניו יורקי "הדואר".
מחקרים ומאמרים על דעותיו של הרמב"ם על השדים מונים תחת הכותרת "דמונולוגיה". הרמב"ם לא האמין בקיומם של שדים.
דינסטאג אולי היה מוסיף לרשימת פרסומיו בחלק זה את הביוגרפיה של ר' מרדכי פלונג'יאן על רבי מנשה מאיליה (בן פורת, וילנה, 1858). פלוניאן הזכיר עמודים 44-46) כמה הלכות ברמב"ם משנה תורה שניסוחיהם משקפים את השקפת הרמב"ם על השדים (ראה גם פירוש הרמב"ם למשנה, עבודה זרה פרק ד'). פלונג'יאן קובע, בין היתר: במסכת שבת קנא:ב אנו קוראים: רבי חנינא אמר: "אסור לישון בבית לבדו. מי שעושה כן, לילית תופסת אותו". הרמב"ם לא שילב אימרה זו בקוד שלו, כי הוא לא האמין בקיומם של שדים. ר' מרדכי פלונג'יאן היה גדול בתורה. הועסק בהוצאת רום של וילנה.
החלק השני של הביבליוגרפיה של הרמב"ם של דינסטאג, שיכלול חלקים בנושאי מתמטיקה, חומר, תנועה, מוזיקה, טבע, פיזיקה, הסתברות, אמונות טפלות ועוד, יופיע בגיליון הבא של כתב העת "תורת ומדע".
(המשך בשבוע הבא)
גואיש פרס, יום שישי, 8 בספטמבר 1995
אחרי הביבליוגרפיה של הרמב"ם של דינסטאג בכתב עת תורה ומדעl מופיע חיבור מאוד יפה ומלומד. "חקר המדע והפילוסופיה המוצדק על ידי המסורת היהודית." בכתיבה בסגנון מדויק וצלול, המחבר, אברהם מ' פוס, עורך דין בינלאומי, לשעבר מניו יורק, שקבע את ביתו בירושלים, מכיר אותנו כבר בהתחלה עם התזה של חיבורו.
"יש מסורת עתיקה שהאבות שמוזכרים בתנ"ך וכמה מהחכמים שמוזכרים בתלמוד נלמדו במדעים ובפילוסופיה ספקולטיבית", כותב פוס בפסקת הפתיחה שלו.
"למעשה, רעיון זה נקשר לעתים קרובות עם התפיסה, שנמצאה במקור במקורות יווניים ולא יהודיים, לפיה היוונים למדו מדע ופילוסופיה מהיהודים. דעות אלו שולבו כדי לשמש הצדקה שימושית ולעתים קרובות הסתמכו על הצדקה למחקר. של נושאים חילוניים מאת חוקרי רבנים שונים מהמאה ה-10 ועד המאה ה-18".
"מטרתו של המאמר הזה", ממשיך פוס, "לנתח את מקורות הטענה שלמדו היוונים דיסציפלינות אלו מהיהודים, להתחקות אחר דרך העברת הטענה הזו ולחקור כמה מהשימושים שנעשו בה". פוס מצטט ובוחן שלל אמירות של סופרים יהודים ולא-יהודים עתיקים ומימי הביניים המייחסים לדמויות הגדולות של התנ"ך וכן ידע במדעים ובפילוסופיה מחכמים יהודים מאוחרים יותר.
"שלמה המלך מתואר בתנ"ך כחכם מכל בני האדם. לפי מדרש ישן הכיר את סגולותיהם הטיפוליות של הצמחים, לאחר שרכש ידע זה – דרך מסורת שבעל פה – משם ומעולם (ראה גם רש"י על מלכים א', ה:יג; פירוש הרמב"ם למשנה, פסחים, ד והקדמת הרמב"ן לפירוש זה על התורה. ט"פ). פילון כותב שמשה למד מתמטיקה מהמצריים, אסטרונומיה ואסטרולוגיה מהכשדים ונושאים נוספים מהיוונים. עד מהרה התעלה עליהם בידע והם הפכו לתלמידיו. לפי פילון, הרקליטוס חטף ממשה רעיונות מסוימים "כמו גנב".
יוסף בן מתתיהו ואבי הכנסייה הקדום מצטטים סופרים יוונים לפיהם היוונים היו חייבים מאוד ליהודים על ידיעותיהם; אומרים שפיתגורס, במיוחד, למד הרבה מהיהדות. סיפורים רבים על הקשר של אריסטו ליהודים. יוספוס, המצטט סופר יווני, מספר שאריסטו פגש חכם יהודי אחד שם באסיה הקטנה והתרשם ממנו מאוד. במקור יהודי מאוחר אנו קוראים שאריסטו אימץ את היהדות. לסעדיה גאון מיוחסת הדעה ששלמה המלך שולט בכל הדיסציפלינות; מתמטיקה, פילוסופיה, הנדסה, מדעים, מוזיקה, רפואה, אסטרונומיה ועוד.
ר' מאיר אבן אלדבי (המאה ה-14) אומר ב"שבילי אמונה" שלו, קראתי שכאשר אלכסנדר מוקדון כבש את ירושלים, אריסטו – שהיה מורו של אלכסנדר – תפס את אוצרותיו של שלמה, למד את ספרי שלמה, העתיק אותם בשמו שלו. הוא הוסיף שגיאות משלו ודיכא את יצירותיו של שלמה כדי לעשות זאת להטעות את העולם.
לפי פוס, לא רק סופרים יהודים ונוצרים מוקדמים טענו שהיוונים היו מאוד חייבים ליהודים, הוגים מוסלמים, כמו אברוס וגזאלי, עשו זאת גם כן. זה האחרון מצוטט על ידי דון יצחק אברבנאל כמי שכתב ש"היוונים גנבו את המדע שלהם מישראל".
(המשך שבוע הבא)
גואיש פרס, יום שישי, 15 בספטמבר 1995
סיכום
ציטטנו רק כמה מהאמירות הרבות שהרכיב פוס כדי להוכיח את התזות שלו. יצירות עבריות נוספות שצוטטו על ידו כוללות את דרך אמונה מאת אברהם ביבגו, פילוסוף ומטיף מהמאה ה-15. "תורת העלה" ו"נחמד ונעים" של רבי משה איסרלס מאת דוד גנז, כרוניקן ואסטרונום, שהיה תלמידם של ר' משה איסרלס והמהר"ל מפראג. גנז כותב ב"נחמד ונעים" שהוא יצירה אסטרונומית, על הידע באסטרונומיה של אברהם, שלמה המלך ומספר חכמי תלמוד.
לדברי גנז, המצריים למדו מהיהודים אסטרונומיה ומדעים אחרים, פיתחו אותם והעבירו אותם ליוונים. במשך כמעט 30 שנה היה הרב דוד נייטו החכם של הקהילה הספרדית והפורטוגזית בלונדון. הוא נפטר בשנת 1728. הוא למד רפואה, אותה עסק בליבורנו, איטליה לפני שהגיע ללונדון, היה בקיא בשפות וידע אסטרונומיה. ב"מטה דן" שלו ניסה להראות שרבני התלמוד מכירים את כל המדעים וטען שהידע של האנושות על אלה נגזר מהיהודים.
המחבר האחרון שציטט פוס הוא ר' ברוך שיק מסקלוב, שתרגם את הגיאומטריה של אוקלידס לעברית. הוא התעודד במפעל זה על ידי הגאון מוילנא שאמר לו, "שככל שהאדם חסר בידע במדעים, כך גם ידיעתו בתורה חסר". בהקדמתו לתרגומו מבכה ר' ברוך על אובדן ידיעת אבותינו כתוצאה מתלאות הגלות.
לסיכום, פוס קובע: "כפי שראינו, מסורת ההעברה היהודית של ידע מדעי חוזרת לימי קדם ומוצאת תמיכה גם ממקורות לא-יהודיים. זה לא אומר בהכרח שהיא נכונה היסטורית. עם זאת זה מצביע על כך שיהודים מאז ומתמיד, מחפשים את המשמעות הרציונלית של החיים וכי הם נתפסו כחוליה חשובה לשרשראות ההעברה של חוכמת המזרח הקדום. כידוע היה מאבק מתמיד לאורך הדורות בין אלה אשר ראו את הערך של לימוד שאינו תורני ואלה שיוציאו כל דיסציפלינות מלבד התורה. אולם תלמידי המדעים והפילוסופיה הצליחו למצוא נחמה ומקלט במסורת ישנה כדי להצדיק את עמדתם.
פוס ציטט אמירות לפיהן המדעים "נגנבו מהיהודים".
האם אפשר להוסיף כאן טענה דומה ביחס לאמנות המוזיקה? המשורר העברי מימי הביניים עמנואל מרומא כותב במהבארות שלו (מחברת השישית) "מה אומרת אמנות המוזיקה לנוצרים? נגנבתי מארץ העברים".
דב ירדן ז"ל מתייחס כאן במהדורת המדברות שלו, לפירושו של עמנואל על משלי כ"ו, יג, שם הוא אומר שאמנות המוזיקה הייתה פעם לגמרי שלנו. הוא אומנה ולימד על ידי אסף הימן, ג'דותאו, דוד, שמואל ואנשים אחרים בעלי השראה אלוקית. עכשיו אין לנו ידע על זה. זה לגמרי ברשות הנוצרים".
[גם עמנואל כותב בפירושו ששלמה חיבר ספרים על מדעי הטבע. מלך שאר העמים וחכמיהם באו מרחוק לשמוע את חכמתו. לאחר מותו העתיקו את ספרו. עמנו איבד במהלך הגלות את ספרי שלמה וספרי חוכמה אחרים. המדינות נותרו ברשותו של הידע של שלמה במדעים והרחיבו אותו. עמנול כתב זאת בניגוד לאלה שטענו שיהודים לא צריכים ללמוד את המדעים.]
כמה מאות שנים מאוחר יותר, רגשות אלו בדבר שכחת היהודים את אמנות המוזיקה קיבלו הד על ידי רבי יהודה אריה מודנה מוונציה בהקדמתו להשירים אשר לשלמה מאת סלומון דה רוסי ובפירושו לעין יעקב (ראה ספר שמואל נחמיה ליבוביץ על הרב. יהודה אריה מודנה, ניו יורק, תרס"א, עמ' 94-96. גם הרב יהודה אריה מודנה כותב שבעבר כל המדעים פרחו בישראל.
