"הנשר הגדול בי"ל" הוא שמה של תערוכת יצירותיו של הרמב"ם המתקיימת בימים אלה בספרייה הלאומית והאוניברסיטאית בירושלים לרגל 800 שנה לפטירתו. הרמב"ם נפטר במצרים בכ"ט בטבת תשכ"ה (13 בדצמבר 1204).
פרופסור יורם צפריר, מנהל הספרייה הלאומית והאוניברסיטאית היהודית כותב בהקדמתו לקטלוג התערוכה באנגלית עברית:
הספרייה הלאומית והאוניברסיטה היהודית (JNUL) מונה בין אוצרותיה מבחר גדול מיצירות הרמב"ם וכן ספרים אודותיו, בכתב יד ובדפוס. לכן זה אך טבעי שבהזדמנות זו תציג הספרייה חלק מאלה לקהל הרחב. התערוכה כוללת דוגמאות למהדורות וכתבי יד מודפסים, החשובים שבהם הם אלה שנכתבו ביד הרמב"ם: סדר מועד וסדר נשים מפירושו למשנה.
"עם קיום תערוכה זו, סיים ה-JNUL מעגל. בינואר 1935 לציון 800 שנה להולדת הרמב"ם (שחשבו אז היה בשנת 1135 ולא כפי שמקובל כיום, בשנת 1138), י"ל קיימה תערוכת כתבי יד וספרים מוקדמים המכילים את יצירותיו. הנהלת י"ל גאה להמשיך ולהשלים את עבודתם של קודמיו מלפני 70 שנה".
בפסקה הבאה מביע פרופסור צפריר תודה לד"ר אברהם דוד מהמכון לכתבי יד עבריים ממוקרים של ה-JNUL, שיזם את התערוכה, מילא תפקיד נכבד בארגון וערך את קטלוג התערוכה, וכן לאנשים נוספים אשר תרם בדרכים שונות לתכנון וביצוע התערוכה.
הפסקה האחרונה קובעת: "לבסוף תודה מיוחדת לתורם אנונימי, ידיד אמיתי של ה-JNUL; ה-EFG Private Bank of London; וקרן מנפרד ואן להמן מניו יורק, שתמיכתה הנדיבה אפשרה את הארגון של התערוכה והפקת הקטלוג".
***
הפירוש היהודי-ערבי למשנה היה חיבורו המרכזי הראשון של הרמב"ם. הוא החל לכתוב אותו בגיל 23, כשחי במרוקו, והשלים אותו במצרים ב-1168 כשהיה בן 30. עם זאת, הגרסה הסופית הופיעה שנים רבות לאחר מכן. הפירוש לחמישה מתוך ששת הסדרים, שנכתב בידו, שרד. שלושה מהסדרים – זרעים, נזיקין וקודשים – נמצאים בספריית בודליאן באוקספורד. סדר מועד (מאמצע מסכת עירובין ואילך) וסדר נשים נמצאים כיום בחזקת ה-JNUL שרכשה אותם בשנת 1975 ממשפחת ששון.
כתב היד שני הכרכים המוצג בתערוכה מכיל תיקונים ותיקונים בכתב ידו של הרמב"ם וכן הערות מאת בנו אברהם, אחד מצאצאיו (דוד הנגיד השני, קרי דוד בן יהושע מימוני) ואחרים.
מוצגת גם המהדורה הראשונה של התרגום לעברית של הפירוש כולו, שנדפסה בנאפולי בשנת 1592. התרגומים נעשו על ידי יהודה אלחריזי (הקדמה וסדר זרעים עד סוף מסכת שבעית); יוסף בן יצחק בן אלפואל (סדר זרעים ממסכת תרומה וסדר מועד); יעקב בן משה אחסאי, שנעזר בחי' בן שלמה בן בקעה (סדר נשים); שלמה בן יוסף בן יעקב (סדר נזיקין כמעט בשלמותו); שמואל אבן תיבון (פרק מלך מסכת סנהדרין, שמונה פרקים ואבות); נתנאל בן יוסף הרופא (סדר קודשים). שמו של מתרגם סדר תורות אינו ידוע.
מהדורה צילומית של דפוס נאפולי הופקה בירושלים בשנת 1970 עם הקדמה מאת אברהם מאיר הברמן. בסוגריים מציין הברמן כי שלושה מהמתרגמים היו רופאים: יוסף בן יצחק בן עפול, שלמה בן יוסף בן יעקב ונתנאל בן יוסף הרופא. חיים בן שלמה בן בקעה, שסייע ליעקב בן משה בן אחסאי היה גם רופא. בתערוכה מוצג התרגום העברי המוער החדש של פירוש הרמב"ם משנה מאת חוקר התימן הרב יוסף קאפח שהוא גם מחברם של תרגומים חדשים מיהודית-ערבית לעברית של הרמב"ם ספר המצוות ומורה נבוכים.
תרגומו לפירוש המשנה (7 כרכים) יצא לאור בהוצאת המוסד הרב קוק (1963-1968). המהדורה של הרב קאפח כוללת שיר עברי קצר שבו פתח הרמב"ם את פירושו.
(המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי 25 בפברואר 2005
(המשך משבוע שעבר)
משנה תורה, הקודCode המקיף של הרמב"ם נכתב בעברית משנית וכולל את ההלכות שינהגו בעת בניית בית המקדש מחדש. הוא הושלם בשנת 1177.
מסופר כי לאחר שהרמב"ם סיים לכתוב את הקוד שלו, התגלה אליו אביו בחלום בחברת אדם אחר. האיש ההוא היה משה רבנו, שרצה לראות את עבודתו של רמב"ם. הוא בחן אותו והודה לו. משנה תורה התקבלה מיד כיצירה מוסמכת על ידי קהילות יהודיות רבות והועתקה במדינות רבות.
רבנים פנו לרמב"ם להסברים והבהרות על מקורותיו. היו גם, כמובן, כמה חוקרים בולטים שהתנגדו להשקפתו ולפסקיו. כתבי יד של 14 ספרי משנה תורה, ספר המדע וספר אהבה, שהועתקו בחייו של הרמב"ם ותוקנו בידו, מצויים בספריית בודליאן באוקספורד. הספרייה הלאומית והאוניברסיטה היהודית מחזיקה בכתב יד של משנה תורה על קלף שהועתק בספרד בין השנים 1300-1350.
בקטלוג התערוכה מצוין הדברים הבאים:
"בשוליים שינויים טקסטואליים רבים התואמים את אלה שנמצאו בנוסח ההגהה של הרמב"ם עצמו, שנשמר בספרייה הבודליאנית.
"מואר בחלקו, נראה שזהו המרהיב מבין כתבי היד של "משנה תורה". המעתיק מספרד שכר אמן שיאייר את העבודה, והשאיר מקום בשוליים לרישומים והערות. היצירה נעשתה באיטליה, אולי בבית המלאכה של האומן Mateo Di Ser Cambio בפרוגיה, בערך בשנת 1400. מספר כותרות ופסקאות נוי נעשו בספרד."
כתב היד נרכש על ידי הספרייה הלאומית והאוניברסיטה היהודית ב-1966.
בתערוכה מוצג גם כתב יד של ספר שופטים של משנה תורה, שהועתק בתימן ב-1433.
משנה תורה נדפסה לראשונה ברומא בשנים 1473-1475. עותק מצולם של הדפוס הראשון יצא לאור בירושלים בהוצאת המוסד הרב קוק בשנת תש"ה עם הקדמה ארוכה מאת רבי יהודה לייב מימון זצ"ל (פישמן).
מהדורת רומא אינה נושאת כל תאריך הדפסה. ביבליוגרפים שונים מציעים תאריכים שונים.
קטלוג התערוכה, כאמור, מציין שהיצירה נדפסה בין השנים 1473-1475. מהדורת המוסד הרב קוק מדברת על הדפסת היצירה בסביבות 1480. גרשון כהן, בספרו (בעברית) על אינקונבולה עברית במנדל. ספריית גוטסמן של ישיבת אוניברסיטאות, מציינת כי היא נדפסה לפני שנת 1480. ישעיהו וינוגרד, באוצר הספר העברי, מציע את שנת 1469 כשנת הדפוס. חלקים שונים במשנה תורה תורגמו לשפות אחרות.
בתערוכה יש תרגום לטיני של הלכות דעות, שהוא חלק מספר המדע, שנדפס באמסטרדם ב-1640.
ספר המצוות נכתב במקור בערבית יהודית על ידי הרמב"ם בשנים הראשונות לשהותו במצרים לפני שהחל לעבוד על משנה תורה. בשנים שלאחר מכן הוא הצטער על שכתב את הספר בערבית-יהודית כי "כולם מחויבים לקרוא אותו" (הכוונה היא לא רק אנשים דוברי ערבית-יהודית). הוא ציפה לתרגם אותו בעצמו לעברית.
בספר המצוות הרמב"ם מונה ומסביר את 248 מצוות חיוביות ו-365 מצוות איסור. לרישום קדמו 14 עקרונות שהנחו אותו בקביעת אילו היו 613 מצוות התורה. הספר תורגם לעברית על ידי אברהם הלוי אבן חסדאי, משה בן שמואל אבן תיבון ועל ידי שלמה אבן איוב. רק תרגומו של משה אבן תיבון הופיע בדפוס. הוא פורסם לראשונה בקונסטנטינופול בסביבות 1515. (במקומות אחרים הקטלוג מזכיר את תאריך ההדפסה בסביבות 1510).
כפי שצוין במאמר קודם, נעשה תרגום מוער חדש על ידי הרב יוסף קאפח. הוא יצא לאור בהוצאת המוסד הרב קוק, יחד עם השפה הערבית-יהודית המקורית ב-1971.
המשך יבוא
גואיש פרס, יום שישי, 4 במרץ 2005
המשך משבוע שעבר
במאמרנו האחרון הזכרנו שתרגום ספר המצוות של הרמב"ם מאת משה אבן תיבון, בנו של שמואל אבן תיבון, פורסם לראשונה בקושטא בתחילת המאה ה-16. ברצוננו להוסיף כמה מילים על מהדורה זו. ב-1924 פרסם רבי חיים הלר בפיוטרקוב, פולין, מהדורה חדשה של תרגומו של משה אבן תיבון לספר המצוות, המבוססת על כתב יד שהשתמר במינכן. בהכנת מהדורתו התייעץ הרב הלר במקור היהודי-ערבי של ספר המצוות וכן בתרגום לעברית של שלמה אבן איוב. במהלך עבודתו גילה כי מהדורת קונסטנטינופול של תרגומו של משה אבן תיבון כללה קטעים מתרגומו של אבן איוב. הרב הלר הגיע למסקנה שמהדורת קונסטנטינופול נדפסה על סמך כתב יד קרוע פגום ולא שלם. כאשר הבחינו המדפיסים שהטקסט שהכינו היה במקומות רבים, בלתי מובן, הם בוודאי יצאו לתקן אותו בכוחות עצמם בעזרת כתב יד אחר שברשותם. עם זאת, הם לא שמו לב שכתב היד הנוסף הזה לא היה התרגום של משה אבן תיבון, אלא זה של שלמה אבן איוב. כך הגיעו כמה ביטויים, ביטויים ומשפטים של תרגומו של האחרון לשילוב בגרסתו של משה אבן תיבון.
ב-1946 הוציא רבי חיים הלר מהדורה ביקורתית שנייה של תרגום משה אבן תיבון שפרסם ב-1914, המבוססת על כתב היד שהשתמר במינכן וכן על כתב יד אחר של תרגום משה אבן תיבון שנמצא במוזיאון הבריטי בלונדון.
מהדורה זו יצאה לאור בהוצאת המוסד הרב קוק, שהדפיס אותה מחדש ב-1980 וב-1995.
מהדורת ספר המצוות של הרב הלר, בה תיקן טעויות דפוס וטעויות נוספות, זכתה לשבחים של רשויות הרבנות. מיד עם הופעתה של מהדורת תרע"ד, הכריז החפץ חיים כי יש להשתמש במהדורה זו של ספר המצוות ללא כל השאר.
הרמב"ם השלים את כתיבת "מורה נבוכים" בשנת 1191, כשהיה בן חמישים ושלוש שנים, ארבע עשרה אוזניים לפני מותו. לא חלף זמן רב עד שהספר, שנכתב במקור בערבית-יהודית, תורגם לעברית. חוקרי הרבנים של לונה, בפרובנס, היו מעריציו הגדולים של הרמב"ם. בראשות ר' יונתן בן דוד הכהן מלונל, ביקשו תחילה מהרמב"ם לתרגם את הספר לעברית. הוא השיב כי הוא מאוד רוצה לראות את כתביו הערביים-יהודיים מתורגמים לעברית אך הוא אינו מסוגל לעשות זאת בעצמו. חוקרי לונאל פנו אז לשמואל אבן תיבון וביקשו ממנו להתמסר למשימה זו.
שמואל אבן תיבון היה בנו של יהודה בן תיבון, אשר כונה "אבי המתרגמים", כי הוא תרגם את האמנות והדעות של רבי סעדיה גאון, את חובות הלבבות של רבי בהיא אבן פקודה, את הכוזרי של יהודה הלוי וספרים נוספים. לעברית.
לפני תחילת תרגומו כתב שמואל אבן תיבון לרמב"ם, והודיע לו על תוכניתו לתרגם את המורה נבוכים והביע את רצונו לבקרו כדי לדון עמו בעניינים הנוגעים לתרגום. הרמב"ם השיב כי הוא שמח לשמוע על התוכנית לתרגם את יצירתו האחרונה, וציין כי שמע על עבודתו של אביו של שמואל בתחום התרגום. באשר לביקורו של שמואל במצרים, הוא חשב ששמואל לא יפיק מכך תועלת רבה כי הוא, הרמב"ם, היה עמוס בעבודה ולא היה לו זמן לדון עמו בעניינים שהוא רוצה לדבר עליהם. הרמב"ם כלל במכתבו עצות כיצד לתרגם את הספר.
שמואל אבן תיבון עבד על התרגום כארבע שנים. בתקופה זו התכתב עם הרמב"ם ונעזר בעצתו כאשר נתקל בקשיים בתרגום. שמואל אבן תיבון השלים את התרגום לקראת סוף שנת 1204. זמן קצר לאחר מכן יצא למצרים, לאחר שהוזמן על ידי הרמב"ם לבקרו עם סיום התרגום. אבל הוא לא זכה לפגוש את הרמב"ם שמת כששמואל אבן תיבון חצה את הים.
תרגומו של שמואל אבן תיבון התקבל יפה. הוא זכה להעתקה נרחבת והיה בין הספרים העבריים הראשונים שהופיעו בדפוס. הוא הודפס לראשונה ברומא לפני 1480. כתבי יד של המקור היהודי-ערבי של מורה נבוכים ושל תרגומיו של שמואל אבן תיבון, וכן המהדורה המודפסת הראשונה של תרגומו של אבן תיבון, מוצגים בתערוכת הרמב"ם בירושלים.
(המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי, 11 במרץ 2005
המשך משבוע שעבר
זמן לא רב לאחר ששמואל אבן תיבון סיים את תרגומו של "מורה נבוכים" מיהודית-ערבית לעברית, החל המשורר, יהודה אלחריזי, בתרגום היצירה ההיא. בהקדמה לגרסתו הוא כותב כי הוא לקח על עצמו על פי דרישות עיקש של כמה ממנהיגי ומלומדים של יהדות פרובנס לתרגם עבורם את המורה נבוכים לעברית פשוטה ובהירה. מדבריו ניתן להסיק שהיו רבים שלא הצליחו להבין את תרגומו של אבן תיבון ולכן ביקשו תרגום שניתן להבין בקלות. למרות השימוש בשפה פשוטה יותר, תרגומו של יהודה אלחריזי – שאינו תמיד מדויק – לא הצליח לתפוס את מקומה של גרסתו של אבן תיבון.
האחרון הועתק ונחקר בהרחבה. רוב הפירושים של ימי הביניים נכתבו על תרגומו של אבן תיבון. תרגום זה נדפס ברומא (לפני 1480), סביונטה, (1553) ישניץ (1742) ברלין (1791-1796), סולזבאך (1828) וינה (1828), ובערים אחרות באירופה, בעוד שתרגומו של אלחריזי הופיע לראשונה בדפוס רק במחצית השנייה של המאה ה-19 (לונדון, 1851).
אולם נראה שתרגומו של אלחריזי נחקר על ידי חוקרים לא יהודים.
בתערוכת הרמב"ם בירושלים יש עותק של המהדורה הלטינית המודפסת הראשונה של "מורה נבוכים". יצא לאור על ידי החוקר האיטלקי אגוסטינו ג'וסטיניאני (1470-1536) בפריז, והתבסס על תרגומו של אלחריזי. התרגום הראשון של המורה לספרדית מאת דון פדרו טולדו, שחי במאה ה-15 גם היה מבוסס על התרגום של אלחריזי. (התרגום שלו שנשמר בספרייה הלאומית של ספרד במדריד פורסם ב-1990 במדריד במהדורת פקסימיליה.)
המקור היהודי-ערבי של מורה נבוכים יצא לאור בפריז בשנים 1856-1866 בשלושה כרכים על ידי המזרחן סולומון מונק על בסיס כתבי יד שנמצאו באוקספורד, ליידן ופריז, בליווי תרגום צרפתי והערות מלומדים. כל התרגומים הבאים של מורה נבוכים לשפות אירופיות התבססו על אותה מהדורה. מונק, שהיה אחראי על כתבי יד שמיים ב-Bibliotheque Nationale של פריז ולאחר מכן לימד בקולג' דה פראנס, ליווה את משה מונטיפיורי, מזכירו לואיס לוי ואדולף כרמיה בנסיעתם המוצלחת למצרים ב-1840 כדי להתערב למען יהודי דמשק שהואשמו כוזב falsely accused ברצח נזיר ומשרתו המוסלמי למטרות פולחן. מונק שימש כמזכיר ומתורגמן של כרמיה.
בזמננו ראו אור בישראל שני תרגומים לעברית חדשים של מורה נבוכים.
בשנות ה-70 הוציא המוסד הרב קוק את התרגום המוער החדש של הרב יוסף קאפח בשתי מהדורות, אחת עם המקור היהודי-ערבי (המבוסס על מהדורת שלמה מונק ועל כתבי יד תימנים) ואחת בלעדיו. בהקדמתו הארוכה והמעניינת מצביע הרב קאפח, בין היתר על טעויות בתרגומי אלחריזי לכתבי הרמב"ם.
בשנת 2002 פרסמה אוניברסיטת תל אביב את תרגומו העברי של מיכאל שוורץ למורה נבוכים בשני כרכים "עם ביאורים, נספחים ומדדים". בהקדמתו מסביר המתרגם מה הניע אותו לתרגם מחדש את המורה לעברית, כאשר קיימים שלושה תרגומים לעברית – מאת שמואל בן תיבון, יהודה אלחריזי והרב קאפח.
הוא כותב: "ניסיתי להכין תרגום חדש של מורה נבוכים, כזה שיהיה נאמן למקור בעודו כתוב בשפה המתאימה לאינטלקטואלים יהודים מודרניים".
אחד הנספחים, שכותרתו "מתרגמים ותרגומים של מורה נבוכים", מכיר לנו את התרגומים השונים של היצירה. קראנו על התרגומים לאנגלית, גרמנית, הונגרית ואחרים. תרגום ליידיש לגרסתו של שמואל אבן תיבון עם מבחר ביידיש מפרשני המורה, יצא לאור בוורשה בשנת 1936. נראה שרק שני חלקים מהיצירה הופיעו ביידיש. המתרגם היה יעקב לנדא, מחבר תרגום ליידיש של הכוזרי שנדפס בוורשה בשנת 1932. בנספח זה מרבה לצטט מיכאל שוורץ את הביבליוגרף הידוע של ישיבת אוניברסיטאי, יעקב ישראל דינטאג.
(המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי, 18 במרץ 2005
המשך משבוע שעבר
תערוכת הרמב"ם בספרייה הלאומית והאוניברסיטאית היהודית בירושלים נפתחה ב-19 בדצמבר 2004 ונסגרה בסוף פברואר 2005
מאמר זה והבא יעסקו בכמה מחיבוריו הקטנים יותר של הרמב"ם שהוצגו שם כמו אגרת השמ , שו"ת, פירושים לתלמוד וכתבי רפואה. איגרת השמד הידועה גם כ"מאמר קידוש השם" חובר כנראה על ידי הרמב"ם זמן קצר לאחר שעזב את מרוקו, אולי בדרכו לארץ ישראל או בזמן שהותו בה. .לפי דעה אחרת הוא נכתב על ידי הרמב"ם כשהיה עדיין במרוקו.
במאה ה-12 נאלצו יהודי ספרד וצפון אפריקה להתאסלם על ידי האלמוחאדים, תנועה מוסלמית דתית ופוליטית. מומרים קיבלו את האסלאם בהכרזה שמוחמד הוא נביא אלוקי. היהודים שהתגיירו התנהגו כמוסלמים בחוץ, אך המשיכו לשמור על הדת היהודית בסתר. חוקר יהודי דאז, שבעצמו לא התגורר במקום שנשלטו על ידי האלמוחדים, נשאל על מעמדם היהודי של האנוסים הללו (מומרים בכפייה). הוא הכריז שיש להתייחס אליהם כעובדי אלילים מכיוון שהם היו צריכים לבחור להיהרג במקום לקבל את האסלאם. לדבריו, אנשים אלו, למרות שקיימו מצוות, לא יכלו להיחשב כיהודים.
הרמב"ם מתח ביקורת חריפה על תפיסה זו, שתגרום למתגיירים כאלה להתרחק מעמנו. הוא הסביר שהגיורים הכפויים שהטילו האלמוחדים שונים מגיורים בכפייה אחרים. כאן לא כפו את היהודים לעשות דבר, אלא רק להכריז. אילו רצו לקיים את המצוות בסתר, יכלו לעשות זאת משום שלא ריגלו אחריהם. באשר להצהרה שהתבקשו להשמיע, הבינו האלמוחדים שהיהודים שהתגיירו משמיעים מילים שלא האמינו שהן נכונות ועושים זאת רק כדי להציל את חייהם. במקרה זה, איננו יכולים לומר שיהודי מצווה למות במקום להכריז שמוחמד היה נביא; אבל הוא הודה שיהודי שבחר לוותר על חייו בהחלט יתוגמל בשפע על ידי ה'.
הרמב"ם יעץ לאנוסים לנסות לעבור לארץ שבה יוכלו לקיים את דתם בגלוי. אולם כל זמן שייאלצו להישאר במקומות מגוריהם הנוכחיים, יתוגמלו היטב על המצוות שקיימו בסתר. לאיגרת השמד הייתה השפעה רבה על המתגיירים הכפויים, וחיזקה את זיקתם ליהדות. רבים מילאו את עצתו של הרמב"ם, עזבו את מרוקו שבשליטת אלמוחד ועברו לארצות אחרות.
איגרת השמד, שמקורה הערבי-יהודי לא נשמר, נדפס לראשונה על ידי אברהם גייגר בברסלאו (1850) על בסיס תרגום עברי אנונימי. חלק מתרגום עברי אנונימי אחר יצא לאור על ידי יצחק שילת בכתב העת סיני (1984).
הרמב"ם נענה לפניות הלכתיות של יחידים וקהילות ממדינות שונות. רוב תשובותיו נכתבו בערבית-יהודית, אך חלקן בעברית.
שו"ת הרמב"ם נמצאו בגניזה קהירית, מספר מהן בידו. קובץ השו"ת הראשון של הרמב"ם נדפס בקונסטנטינופול בסביבות שנת תקפ"ז. בשערו אנו קוראים: "פניות שהגיעו אליו למזרח, למערב, לצפון, מחו"ל, מחכמי צרפת, ספרד. תימן ובבל".
בתקופה האחרונה יצאו לאור שני ליקוטי שו"ת של הרמב"ם. בשנת תרצ"ד העניק לנו א"ח פריימן את תשובות הרמב"ם, אוסף שו"ת עברית המצוי בספרים מודפסים ובכתבי יד.
תשובות הרמב"ם בארבעה כרכים יצאו לאור בשנים 1985-1986 בהוצאת יהושע בלאו. הם מציגים את שו"ת הרמב"ם בערבית-יהודית המקורית שלהם "לוקטים משברי גניזה כתבי יד וספרים מודפסים, תוקנו, תורגמו [לעברית] והוסרו".
כמו כן כלל במהדורתו, בנספח נפרד, את התשובות העבריות מכרך פריימן שנכתבו במקורן בעברית או שמקורן הערבי לא נשמר. נכון לעכשיו, נאספו ופורסמו למעלה מ-500 שו"ת הרמב"ם.
(המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי, 25 במרץ 2005
(המשך משבוע שעבר)
הרמב"ם כותב בהקדמתו לפירושו למשנה שחיבר "פירושים על מסכתות סדר מועד, סדר נשים וסדר נזיקין- וכן על מסכת חולין".
רק קטעים מכמה מהפרשנויות הללו שרדו. הפירוש המלא היחיד שנשתמר הוא זה בראש השנה המצוי במספר כתבי יד.
יחיאל בריל פירסם את הפירוש לראש השנה ב-1865 על בסיסי כתבי היד שהיו ברשות הביבליוטק הלאומי בפריז. בכתבי יד אלו, יחד עם הפירוש למסכת ראש השנה, יש הערת הרמב"ם המתארת את מסעו בים ממרוקו לעכו ובהמשך ביקורו בירושלים, שם התפלל ליד מקום המקדש ולחברון, שם אמר. תפילות במערת מכפלה.
הרמב"ם כותב שנשבע לחגוג את הימים שבהם ביקר בירושלים ובחברון (ט"ו בחשוון) כחגים, ימי תפילה ושמחה בה' ומשתה.
בשנת תשכ"ג פרסם הרה"צ רבי מרדכי יהודה לייב זק"ש בירושלים "חדושי הרמב"ם לתלמוד", ובו ריכז קטעים מפירושי הרמב"ם על התלמוד שצוטטו על ידי ראשונים או נמצאו בכתב היד. בהקדמתו מביע הרב זקש את הדעה שהרמב"ם כתב שני מיני פירושים לתלמוד: האחד היה פירוש פשוט בערבית-יהודית ליהודים הפשוטים (לפירוש זה הוא מתייחס בהקדמתו לפירושו למשנה). .הפירוש האחר הכתוב בלישנא דרבנן, עוסק כמו תוספות, אך ורק בהלכות קשות של התלמוד.
התמציתים שריכז בספרו 'חדושי הרמב"ם לתלמוד' נלקחות מהפירוש השני. מה קרה לפרשנות ערבית-יהודית? אפשר להניח שעם הפצת פירושיו של רש"י התייתרו הפירושים הערביים-יהודיים הפשוטים והושלכו.
בפירושו למשנה (תמיד פרק ו) הזכיר הרמב"ם ספר שלו על התלמוד הירושלמי, הלכות ירושלמי. בגניזה הקהירית התגלו שברי ספר זה בכתב ידו של הרמב"ם. את שברי הספר הלא ידוע עד כה פרסם פרופסור שאול ליברמן בהילכות הירושלמי שלו (ניו יורק, 1947).
בקטלוג התערוכה אנו קוראים את הדברים הבאים על כתביו הרפואיים של הרמב"ם: "עשרה חיבורים רפואיים, בעיקר בערבית יהודית, חושפים את מומחיותו הרבה. יצירותיו תורגמו לעברית ולטינית המעידות על השפעתו על הרפואה המערבית. הכתבים עוסקים לא רק במחלות וביטויים פיזיולוגיים, אלא גם בהשפעה של פסיכולוגיה. תהליכים על בריאות גופנית. הם גם מכסים נושאים ותרופות כאלה והשימושים שלהם, ומספקים את שמותיהם בערבית-יהודית".
מהדורות מלומדים של התרגומים לעברית של חיבורים רפואיים של הרמב"ם יצאו לאור בזמננו, המאפשרות לקורא המודרני להעריך את גדולתו של הרמב"ם ברפואה. זה היה במידה רבה בשל מאמציו של ד"ר סוזמן מונטנר ז"ל. יליד גליציה, למד בגרמניה. בשנת 1933 התיישב בירושלים שם עסק ברפואה. הוא כתב על הרמב"ם הרופא וכן על הרופא היהודי הקדום אסף הרופא והרופא היהודי האיטלקי שבתאי דונולו מהמאה ה-10. הוא הכין מהדורות מדעיות של כתבי הרפואה של הרמב"ם והפציר בארגוני המדע והרפואה היהודיים לתמוך בפרסומם.
"עיכוב פרסומי העבודות הרפואיות של רמב"ם מסגיר חוסר עניין בלתי נסלח ומדהים במדע היהדות בכלל ובתולדות הרפואה בפרט", כתב ד"ר מונטנר. "בנוסף לכמות הגדולה של חומר יקר ערך על רפואה ובעיקר היגיינה, העבודות מספקות מקור עשיר של נתונים אתיים, פילולוגיים כמו גם היסטוריים".
ביוזמתו של הרב יהודה לייב מימון, החליט המוסד הרב קוק בשנות ה-50 להוציא לאור במשותף עם ההסתדרות הרפואית בישראל מהדורות מלומדים של התרגומים לעברית של חיבורים רפואיים של הרמב"ם, כאשר ד"ר מונטר משמש כעורך.
העבודה הראשונה שפרסמו הייתה "המדריך לבריאות טובה" שכתב הרמב"ם בתגובה לבקשת ייעוץ רפואי של אל אפדל, אחד מבניו של הסולטן צלאח א-דין. המסכת תורגם לעברית בשנת 1244 על ידי משה אבן תיבון, שהיה בעצמו רופא וכן תורגם לעברית של פירוש הרמב"ם לאפוריזמים של היפוקרטס. המסכת מוזכרת בספרות העברית של ימי הביניים ותורגמה פעמיים מעברית ללטינית. הוא הודפס לעתים קרובות בלטינית, לראשונה בשנת 1477 בפירנצה, הספר הרפואי הראשון שהודפס בעיר זו. המסכת שימשה כספר לימוד באוניברסיטאות במשך תקופה ארוכה בימי הביניים.
באמצע שנות החמישים שימשתי כעורך במוסד הרב קוק והייתה לי הזכות להיות בין אלה שסייעו לד"ר מונטנר בהכנותיו האחרונות לקראת פרסום המסה ההיא.
ד"ר מונטר, שכינה את המדריך לבריאות טובה אחת הפנינים בין כתביו הרפואיים של הרמב"ם, כותב בהקדמה האנגלית שלו למסכת: "המסכת מראה לנו את הרמב"ם לא רק כחוקר ורופא אלא גם כמרפא הנפש, מנחם ומעודד את כל הפונים אליו לעזרה. סימן לגדולתו כי תוך התייחסות לריבונותו בכל הכבוד. והכבוד הראוי לו והבעת תפילותיו הנלהבות ותקוותו להחלמתו, אינו מהסס לגנות, באופן עקיף, את גרגרנותו ותאוותו. רווחה גופנית ונפשית תלויות זו בזו, מלמד הרמב"ם. אדם בריא הוא עליז ו מרוצה בעוד חולה תמיד מדוכא וחסר שביעות רצון. לכן, ניתן לקדם החלמה מלאה גם על ידי העמקת האמונות המוסריות של החולה באמצעות עיון בתביעות המוסר של הנביאים והפילוסופים, והובלתו להסדיר את חייו בהתאם אוֹתָם".
עבודות רפואיות נוספות של הרמב"ם שד"ר מונטנר הוציא במהדורות מדעיות כוללות : הספר על אסטמה asthma, פירוש על פרשיות היפוקרטס, פרשיות רפואיות של הרמב"ם, לקסיקוגרפיה של סמים ותגובות רפואיות.
ד"ר מונטנר עסק גם בתרגום חיבורים רפואיים של הרמב"ם לגרמנית ואנגלית.
