1.
"יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה, משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין" (ר"ה כט:)
בית דין שאמרו חלוקות בו הדעות. בסנהדרין של עשרים ושלושה הכתוב מדבר או בבית דין של שלושה? שלשה סמוכים או אפילו בית דין של אינם סמוכים ובלבד שיהיה בית דין קבוע.
בבית דין הרי"ף היו תוקעים בשבת. אם כי היה סבור כי רק בית דין מופלג וגדול בתורה בעינן ולא סמוך או אפילו זה לא, רק בית דין קבוע.
אמרו עליו על הר"י אלפס שהיה תוקע בר"ה שחל להיות בשבת וכן משמע בהלכותיו שהביא מימרא דרב הונא ועם בית דין, ואין דרכו להביא אלא דבר הנוהג בזמן הזה והוא היה מפרש כל מקום שיש בו בית דין לאו דוקא סנהדרין אלא בית דין מופלג וגדול בתורה. ולא נהגו תלמידיו אחריו כן" (רא"ש שם).
הרב ש. י. זוין בספרו המצויין "המועדים בהלכה" (הוצאה שניה, תשי"ב) כותב כי מזמן הרי"ף עד סמוך לדורנו לא דנו בדבר התקיעה בראש השנה שחל להיות בשבת נדמה שדבריו אינם מכוונים. למרות שהריטב"א כתב על הרי"ף "לא מצינו מי שינהג כמותו בשום מקום בישראל" היתה לכל הפחות קהלה אחת בישראל שזמן מה היו תוקעים בתוכה בראש השנה שחל להיות בשבת – והיא קהלת דמשק.
נמצא כתוב בספרו של אחד מגדולי הראשונים, רבינו מנוח ב"ר יעקב מנרבונא זצ"ל:
כתב הרב בעל העזר שהוא ראה חכם שבא מדמשק שראה שהיו תוקעים ביום טוב של ראש השנה בשבת (ספר המנוחה, פרושים וחדושים על ספר "משנה תורה" הלכות שופר).
ספר העזר, שאיננו אתנו היום אך דברים רבים ממנו מובאים בראשונים, נתחבר על ידי רבי מאיר מטרוקטלא והוא הגנה על דברי הרי"ף מפני השגות הרז"ה. רבי מאיר מטרוקטילא חי כמאה שנה אחרי הרי"ף ואחד מצאצאיו היה הרב אשתורי פרחי בעל "כפתור ופרח" (עיין על בעל ספר העזר בשם הגדולים ערך ספר העזר ובהקדמתו של א. אדלמן למהדורתו של "כפתור ופרח").
2
לפי עדותו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר התעוררו בשנת תרמ"ב בירושלים לתקוע בר"ה שחל בשבת. במאסף התורני "תל תלפיות" שיצא בוייצן בהונגריה פרסם הרב עקיבא יוסף שלזינגר לרגל תעמולתו בשנות תרס"ד תרס"ה למען תקיעה בבית דין קבוע בירושלים בראש השנה שחל להיות בשבת, עליה עוד נדבר להלן, פסק דין בענין זה משנת תרמ"ב.
והנה מלשונו של רבי עקיבא יוסף שלזינגר (תל תלפיות אב, תרס"ד).
"עד שבת שחל בו ר"ה כמו בהאי שתא דבר בעתו להציע העתק הפסק אשר הוצע בשנת תרמ"ב לפני גדולי ישראל זצ"ל אם לתקוע בשבת בירושלים עיה"ק ת"ו בבהכ"נ מיוחד בועד כל בתי דינים הקובעים ורבנים הי"ו. וישנם שני פסקים א' כתוב בלשון אשכנז (משיטה) באורך ואחד בכתב אשורית בקיצור הנערך לפני חכמי ספרד ומערב הי"ו ואני מעתיק זה מן הקיצור הנכתב אשורית ושוב יכולין להוסיף על השמועה אי"ה למען יהיה למזכרת בעת רצון וז"ל:
סדר העבודה צריך להיות בשעה קבועה למען ידע כל הקהל להתאסף ולשמוע קול שופר ומקום המסוגל לזה היתה נכון כעת בבית הכנסת רבי יוחנן בן זכאי שמו נאה לו כתקנתו והיה להם לזכרון לפני ד' עד עולם.
בהמשך הדברים מעתיק רבי עקיבא יוסף שלזינגר כל הנמוקים עליהם מבוסס הפסק ובסופו הוא מוסר שבסופם של הדברים לא נתקיים אותו מעמד.
"וכאשר הגיע למעשה והזמן היה בהול סמוך לר"ה נגמר מן הגאון מהרי"ל דבריסק זצ"ל לעשות אסיפה רבה בבית מדרשו על זאת וגם הגאון רל"צ וחכמי ספרד אמרו לבוא להתם לדון עליו למעשה אך נתבטלה האספה".
רבי עקיבא יוסף מוסר שפעמים רבות הפציר במהרי"ל דיסקין להגיד לו סבת בטול המעמד. אחרי הפצרות רבות נענה לו כי לא היה בית דין קבוע בירושלים.
הרבנים בחוץ לארץ שהשתתפו בפולמוס עם רבי עיקבא יוסף שלזינגר לא התיחסו ברצינות יתרה לפסק דין באשר לא ידעו מי החתים עליו ומתחת ידו של מי יצא ובפרט שאחדים מן הנמוקים המובאים בתוכו היו במקצת מוזרים בעיניהם.
"הרב עקיבא יוסף שלזינגר העתיק פסק אחד כתב אשורי ספרדי אשר הוצע בענין זה בשנת תרמ"ב אך לא הזכיר שם מי הציעו ולא נודע לנו ממי יצאו הדברים" כתב בין היתר הרב דוד קצבורג עורך תל תלפיות בתשובה לרבי עקיבא יוסף (תל תלפיות, תשרי תרס"ו).
אך לנכון העיר ש. ויינגרטן במאמרו "גאוני ירושלים ותקיעת שופר ביום טוב של ראש השנה שחל בשבת" (סיני, שנה י"ג יא-י"ב) כי רבי עקיבא יוסף הוא אמנם היחידי המוסר לנו על תמיכתם של גאוני ירושלים בשנות ההתעוררות תרמ"ב ותרס"ה-ו בקשר לתקיעת השופר בשבת אולם אין להטיל ספר באמתת דבריו באשר הם נתפרסמו בקובץ תורני חשוב בו השתתפו גם מרבני ירושלים, ממתנגדי רבי עקיבא יוסף באותו ענין, ואילו דבריו לא היו נכונים ומדוייקים לא היו עוברים בשתיקה עליהם.
3
בשנות תרס"ה-ו חלו ראשי השנה בשבת ורבי עקיבא יוסף בהסתמכו על פסק הדין של שנת תרמ"ב יצא בתעמולה ודרישה להקים בית דין קבוע בירושלים ולתקוע בשבת. במאמרים שפרסם ב"תל לתפיות" הביא חבילות ראיות הבאות להצדיק דרישתן. לפי דבריו לא תקעו בדורות הקודמים בירושלים באשר הישוב היה קטן ולא היה קיים בתוכה בית דין קבוע לא כן בזמנו שיש אפשרות לתקן הדבר, להקים בית דין (בית דין מרכזי בירושלים זה היה חלומו עוד מזמן שיסד את חברת "מחזירי עטרה ליושנה") ולהעביר קול שופר בארץ אפילו בשבת. במיוחד מוטלת חובה זו על דורו באשר כל יום קללתו מרובה מחברו ודם ישראל הפקר בכל ארצות הגולה. הוא מפחד שאם לא יתקעו בראש השנה שחל להיות בשבת יקויים ח"ו מאמר חז"ל "כל שנה שאין תוקעין בה בתחלה מריעין לה בסופה".
במאמריו הרבים בענין זה מוסר רבי עקיבא יוסף שרבי שמואל סלנט, שלפי דבריו עוד התכונן בשנת תרמ"ב לשמוע תקיעת השופר בשבת, וה"אדר"ת" תמכו בדרישתו. לולא התנגדותם של מעטים ואי-רצונם של הגאונים הנ"ל לגרום למחלוקת היו תוקעים בראש השנה של שנת תרס"ה שחל בשבת.
"היינו כבר מוכנים לתקוע שלושים קולות בשעת מנחה ע"פ פקודת הגאון מעוז ומגדל הר אדר"ת וכפי הנשמע היה בעצה אחת עם הגאון בעל "שדה חמד" רב דחברון זצ"ל ואין אחד מן הגדולים שליט"א פה אשר היה כנגד ורק שוב נתעוררה קנאות מן הצד ע"י רב ממונה מקדמת דנא עד שהיה לפחוד שלא יצא מחלוקת בר"ה ר"ל בהיות כן חזרנו מן הדרך כי גדול השלום בפרט בר"ה".
בהמשך הדברים הוא מוסר כי הרב האדר"ת, שנפטר בשנת תרס"ה, "כמעט שהיה נותן נפשו על הדבר בידעו היכן הדבר מגיע" ופעמים רבות שמע מפיו "מי יודע אם ישמע עוד קול שופר".
מאמציו של רבי עקיבא יוסף לא נשאו פרי. לא נתקע בבית דין בשנות תרס"ה-ו בירושלים. אך ישנן שמועות כי בראש השנה של שנת תרס"ה תקע רבי עקיבא יוסף בבית כנסת קטן בעיר העתיקה והגאון האדר"ת בא לשמה אך כדי לא לעורר את חמת הקנאים לא היה מתגלה לצבור כי אם היה יושב בחדר סמוך כדי לשמוע, שם את התקיעה. (ויינגרטן שם).
המודיע
ט' תשרי ת"ש