בשאלות ותשובות "צמח צדק" של הרב מנחם קרוכמל שכהן לפני שלוש מאות שנה בק"ק ניקלסבורג מסופר על המאורע:
"פעם אחת היו ערלים מוכרי דגים מייקרים השער לפי שראו שהיהודים קונים בשביל השבת ואין מניחים בשביל היוקר ועשו הקהל הסכמה ששום אדם לא יקנה דגים שני חדשים".
תלמידיו של ה"צמח צדיק" שאלו אותו אם הקהל עשו כהוגן, הלא אדם מחוייב לכבד את השבת בבשר ודגים וגם להרבות בהוצאות למען השיג אותם.
הרב פסק שיפה עשו הקהל, אם ישנם אנשים עשירים בקהל שבידם האמצעים לקנות צרכי שבת ביוקר, מה יעשו העניים? הלא יגיעו לידי מצב שלא יוכלו להרשות לעצמם לקנות דגים אפילו לשבת אחת במשך תקופה ארוכה? לכן "שפיר דמי לעשות תיקון שלא יקנו דגים כלל לכמה שבתות כדי שיזולו".
פסקו זה של בעל ה"צמח צדק" נתקבל בכל תפוצות ישראל והוא מוזכר ב"מגן אברהם" אורח חיים הלכות שבת סי' רנ"ב.
גאולת הדם
באותה הזדמנות נביא פסק אחר של אותו גאון המענין מאד מכמה בחינות.
מעשה שהיה, יהודי נרצח בדרך על ידי גוי, והיה ידוע מי הרוצח והיתה אפשרות להביא אותו למשפט ע"י הוצאות גדולות, פנו ל"צמח צדק" בשאלה: מצות גאולת הדם האם נוהגת היא רק ברוצח יהודי או גם ברוצח גוי? מי הנקרא קרוב לענין שעליו היה מוטלת חובת הנקמה? האם גם קרוב רחוק מחוייב בהוצאות למען הביא את הרוצח למשפט ואם יכולים הקהל להכריח אותו על זה.
רבי מנחם קרוכמל השיב לשואליו: אין הבדל. נאמרים דיני גאולת הדם גם במקרה של רוצח גוי, כל קרוב – גם הרחוק ביותר – מחוייב לנקום את הדם הנשפך ורשאית היא הקהלה לכוף אותו על הדבר אם גם יעלה לו בדמים מרובים.
אבל מייעץ רבי מנחם קרוכמל לראשי הקהלה שבמקרה שההוצאות הן גדולות מדי יתנו גם הם את חלקם באשור הנקמה ברוצח היא טובה להכלל כולו.
הוא כותב:
נכון היא שאותן ההוצאות היתרות על הרגיל כגון שכר מליצות ושחדים יתנו מתוך הקהל כדי לגדור הפרצה שאם ח"ו לא יהיה נוקמים מן הרוצח יהיה דם של בני ברית ח"ו הפקר וסופו ליעשות כאלה והרי כל עוברי דרך בסכנה זו הם ולכן צריכים כולם לסייע לזה.
בהמשך הדברים הוא מספר מה שנהגו הוא ואחרים בקהלות שונות.
"וכן נהגנו פעמים הרבה ועשינו עם פרנסי הדור שהיו מעמידים גואלים לרדוף אחר הרוצחים ופאילו לפעמים כשהיינו יודעים שלא נוכל להוציא מכוח אל הפועל אפילו הכי היינו מעמידים גואלים לרדוף אותם בדין כדי שיהא מפורסם שאין דמן של בני ברית הפקר.
