אגרת המוסר של הרמב"ן לבנו נחמן ידועה למדי. היא נדפסה פעמים רבות וגם נכנסה לכמה הוצאות של הסידור. ברם דומה שטרם עמדו החוקרים על כך כי דברי הרמב"ן באגרתו מובאים, ובחלקם כמעט מלה במלה, בספר "כל בו", וב"אורחות חיים" לר' אהרן מלוניל בשם רבינו משה מאיוורא.
בדעתי להראות כי דברי האגרת יוחסו בטעות לרמב"ן. מחברם הוא ר' משה מאיוורא, בן דורו של הרמב"ן וזקן ממנו בשנים.
בראשונה אציין את זיהויה של המחצית השניה של האגרת עם הדברים המובאים בשם ר' משה מאיוורא ב"כל בו" וב"אורחות חיים".
הרי נוסחת האגרת (לפי הנדפס בספר "תפוחי זהב" לר' יחיאל מילי, מנטובה שפ"ג, עם כמה שנויים לפי הנוסח בספר "צרי היגון" הענא תע"ו) :
"…על כן אפרש לך איך תתנהג במדת הענוה ללכת בה תמיד: כל דבריך יהיו בנחת וראשך כפוף ועיניך יביטו למטה לארץ ולבך למעלה. ואל תבט בפני אדם בדברך עמו וכל אדם יהי' גדול ממך בעיניך. ואם חכם ואם עשיר הוא, עליך לכבדו. ואם הוא רש ואתה עשיר או חכם ממנו, חשוב בלבך כי אתה חייב ממנו והוא זכאי ממך, שאם הוא חוטא הוא שוגג ואתה מזיד. בכל דבריך ומעשיך ומחשבותיך ובכל עת חשוב בלבך כאילו אתה עומד לפני המקום ב"ה ושכינתו עליך כי כבודו מלא עולם. ודבריך יהיו באימה וביראה כעבד לפני רבו והתבייש מכל אדם. ואם יקראוך איש אל תעננו בקול רם, רק בנחת כעומד לפני רבו.
והוי זהיר לקרות בתורה תמיד אשר תוכל לקיימה וכאשר תקום מן הספר חפש באשר למדת אם יש בו דבר שתוכל לקיימו, ופשפש במעשיך בבוקר ובערב ובזה יהיו כל ימיך בתשובה.
והסר כל דברי העולם מלבבך בעת התפלה והכן לבך לפני המקום, וטהר רעיונך וחשב הדבור קודם שתוציאנו מפיך, וכן תעשה כל ימי חיי הבלך בכל דבר ודבר ולא תחטא. ובזה יהיו דבריך ומעשיך ישרים ותפלתך תהיה זכה וברה ונקיה ומכוונת ומקובלת לפני המקום שנאמר: תכין לבם תקשיב אזנך…"
והרי דברי ר' משה מאיוורא המובאים ב"כל בו" (בסוף סימן ס"ז, דף לב, עמוד א) : 1.
"…ועל כן צריך לאדם לנהוג עצמו במדת הענוה ותמיד יהיו כל דבריך בנחת עם כל אדם. וראשך יהיה כפוף ועיניך למטה ולבך למעלה, ואל תבט לעיני בני אדם בדברך אתם. וכל אדם יהיה בעיניך גדול ממך ועליך לכבדו הן דל הן עשיר, ואם ידעת שאתה עשיר וחכם ממנו, עם כל זאת יש לך לכבדו ולחשוב בלבך שחטאך במזיד והוא בשוגג, וטוב הוא ממך. ובכל דבר שתעשה ובכל מחשבה שתחשוב דע כי אתה לפני המקום כי כבודו מלא כל העולם ושכינתו עליך ותדבר בנחת ותירא ממנו כעבד מפני רבו ותתבייש מכל אדם. ואם יקראך אל תעננו בקול רם כי אם בנחת, כאדם העומד לפני רבו תמיד.
והוי זהיר לעסוק בתורה תמיד כאשר תוכל על מנת לקיימה, וכאשר תקום מן הספר תחפש במה שלמדת אם יש דבר תוכל לקיימו. ופשפש במעשיך תמיד ערב ובקר ובזה יהיו כל ימיך בתשובה.
והסר כל המחשבות וכל דבר אחר מלבך בשעת תפילה והכן לבך לפני המקום וחשוב הדבר בלבבך טרם תוציאנו מפיך וכן תעשה מכל דבר ולא תחטא, ואף באכילה ושתיה. ולא תלך עם הליצנים ובזה יהיו כל מעשיך ישרים ותפלתך זכה ומכוונת לפני המקום שנאמר: תכין לבך תקשיב אזנך…"
דומה שאין מן הצורך להרבות דברים על אודות ההקבלה וההתאמה שבין שני הקטעים האלה.
לעומת זאת אין זהות מוחלטת בין החלק הראשון של אגרת הרמב"ן ובין התחלת דברי ר"מ מאיוורא המובאים ב"כל בו" וב"אורחות חיים". דברי הרמב"ן באים בארוכה, ודברי הר"מ מאיוורא בקצרה. אך המשווה דברי שניהם יווכח כי גם אם אין ביניהם הקבלה מילולית, הקבלה ענינית יש ויש. נראה כאילו דברי הר"מ מאיוורא הובאו ב"כל בו" מקוצרים, ובמקורם היו בודאי זהים או לפחות קרובים לדברי הרמב"ן. כדי להבליט את ההקבלה הענינית נדגיש בדברי הרמב"ן אותם הבטוים והענינים שבדומה להם אנו מוצאים בדברי הר"מ מאיוורא.
דברי הר"מ מאיוורא:
"לעולם יהא אדם זהיר שלא יכעוס שכל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו כאשר אמרו ז"ל. ועל ידי כן תבא למדת הענוה. וצריך להזהר מלהתגאות כי כל המתגאה מורד בהקב"ה כי לו לבדו נאוה הגאוה שנאמר ה' מלך גאות לבש ולא יאות לאחר".
והרי דברי הרמב"ן:
"שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. התנהג תמיד לדבר בנחת כל דבריך לכל אדם בכל עת. ובזה תנצל מן הכעס שהיא המדה הרעה להחטיא את האדם. וכן ארז"ל: כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך ואין רעה אלא גיהנם שנאמר: וגם רשע ליום רעה. וכאשר תנצל מן הכעס תעלה על לבך מדת הענוה הטובה מכל המדות, שנאמר עקב ענוה יראת ה' ובעבור הענוה תעלה על לבך מדת היראה. כי תתן אל לבך תמיד מאין באת ולאן אתה הולך ושאתה רמה ותולעה בחייך ואף כי במותך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך הכבוד שנאמר: הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי לבות בני אדם ונאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאום ה'. וכאשר תחשוב את כל אלה תירא מבוראך, ותשמר מן החטא ובמדות האלה תהיה שמח בחלק המגיעך. וכאשר תתנהג במדת הענוה להתבושש מכל אדם ולהתפחד ממנו ומן החטא אז תשרה עליך רוח השכינה וזיו כבודו וחיית חיי העולם הבא. ועתה בני דע וראה כי המתגאה בלבו על הבריות הוא מורד במלכות שמים כי מתפאר הוא בלבוש המקום שנאמר ה' מלך גאות לבש ולמה יתגאה לב האדם? אם בעושר ה' מוריש ומעשיר, ואם בכבוד הלא לאלוקים הוא, שנאמר והעושר והכבוד מלפניך. ואיך יתפאר בכבוד קונו? ואם מתפאר בחכמה מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח. נמצא הכל שוה לפני המקום. כי באפו משפיל גאים וברצונו מגביה שפלים. לכן השפל עצמך וינשאך המקום".
הננו רואים שאותם הענינים עצמם, ולפעמים גם אותם הביטויים, המצויים בדברי הרמב"ן, מצויים גם בדברי הר"מ מאיוורא. אלא, שבדברי הרמב"ן הם באים בארוכה, מוסברים ומבוארים, ובדברי הר"מ מאיוורא הם מובאים בקיצור ומקוטעים. ונזכיר עוד דברי ה"כל בו": "ואכתוב בקוצר דברים המביאים את האדם לידי יראת חטא אשר כתב הר"מ מאיוורא ז"ל", והרי הענין כבר בגדר ודאי שמחבר ה"כל בו" קיצר דברי הר"מ מאיוורא, שבמקורם היו בודאי זהים או לפחות קרובים לדברי הרמב"ן.
וכעת נשווה את דברי הסיום שבאגרת הרמב"ן ובדברי הר"מ מאיוורא. הסיום באגרת הרמב"ן:
"תקרא האגרת הזאת פעם אחת בשבוע, לא תפחות לקיימה ללכת בה תמיד אחרי השם יתברך למען תצליח בכל דרכיך ותזכה לכל הטוב הצפון לצדיקים (בספר "צרי היגון" יש הוספה זו: ) וביום שתקראנה יענוך מן השמים כאשר יעלה על לבך לשאול עד עולם".
והסיום בדברי ר"מ מאיוורא:
"שלוש תפילות נשמעות, תפלה בדמעות בכל יום ביחיד, תפלת צבור בכל יום, תפלת יחיד בין ר"ה ליום הכפורים. כל הבוכה בלילה בתפלתו כוכבים ומזלות בוכים עמו ותפלתו נשמעת".
אמנם אין שום הקבלה מילולית או ענינית בין שני הסיומים האלה, אך דבר אחד משותף להם: נזכרו בהם תנאים בהם נשמעת תפילתו של אדם. ואולי יש גם בפרט קטן זה משום ידים מוכיחות שמקור אחד לשני פרקי-המוסר האלה2 .
אחרי שהראינו על ההקבלות בין דברי הרמב"ן ודברי הר"מ מאיוורא, נשאר לנו לברר מי הוא שכתב הדברים בראשונה ולמי יוחסו בטעות. הדעת היתה נוטה ליחס הדברים לרמב"ן. הלך הרוח המשתקף מהם והסגנון העדין והאבהי בהם הם מלובשים מוכרים לנו מחיבוריו של הרמב"ן. היינו גם יכולים להניח בנקל כי ב"כל בו" וב"אורחות חיים" (שאחד מהם שאב מן השני) נתחלף רבינו משה בן נחמן ברבינו משה מאיוורא. ברם דבר זה אינו ניתן להאמר. עוד זמן רב לפני ה"כל בו" וה"אורחות חיים" מובאים בשם רבינו משה מאיוורא כמה מן הדברים שצטטנו למעלה.
רבינו פרץ בן אליהו בן דורו של הרמב"ן כותב בהגהותיו ל"ספר מצוות קצר" (סימן יא) :
"ואמר הר"מ מאיוורא שיש לו לאדם להסיר כל מחשבות לבו וכל דבר אחר מלבו בשעת תפלה ויכוין לבו אל המקום ויחשוב הדבר בלבו טרם יוציאהו מפיו וכן יעשה מכל דבר ולא יחטא ותפלתו זכה ומקובלת לפני המקום שנאמר: תכין לבם תקשיב אזנך. וג' תפלות נשמעות: תפילת יחיד בדמעות בכל יום. תפילת צבור בכל יום. יחיד בין ר"ה ליום הכפורים. וכל הבוכה בלילה בתפילה כוכבים ומזלות בוכים עמו ותפלתו נשמעת".
דברים אלה בשם הר"מ מאיוורא, הזהים עם אלה שב"כל בו" וב"אורחות חיים", והמובאים על ידי בן דורו של הרמב"ן, הם המכריחים אותנו להחלטה כי אמנם מאת הר"מ מאיוורא יצאו, וכי ה"אגרת" יוחסה בטעות לרמב"ן.
תלפיות
כרך ח' חוב' א'-ב'
ניסן תשכ"א
1וב"ארוחות חיים" חלק א, ע' בסוף הפרק "ענינים אחרים מתשובה".
2ברם לפי מסקנתנו לקמן שה"אגרת" יוחסה בטעות לרמב"ן, יש לראות בסיום האגרת שלא נמצא בדברי ר"מ מאיוורא, הוספה של המעתיקים. הסיום בדברי הר"מ מאיוורא אשר ב"כל בו", מובא בשמו, כפי שנראה להלן, גם בהגהות הסמ"ק.