הרה"ק רבי חיים מצאנז היה חיגר.
מספרים כי כאשר הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים מלייפניק, בעל "ברוך טעם", שעתיד היה להיות חותנו של רבי חיים, נפגש עמו לראשונה ופילפל עמו בדברי תורה, קרא עליו בהתלהבות: "אמנם יש לו רגל עקומה אבל מוח ישר".
שידכו לו לרבי חיים את בתו של בעל "ברוך טעם", רחל פיגא, אבל הבת סירבה להינשא לחיגר. כאשר גילו זאת לרבי חיים ביקש רשות לשוחח עמה מספר דקות ביחידות. בתום השיחה הקצרה הודיעה הבת בשמחה כי מתרצית היא להינשא לו בלב שלם.
כותב ר' יוסף דוד ויסברג בספרו הגדול "רבנו הקדוש מצאנז בעל דברי חיים" (חלק א, עמ' כט, ירושלים תשל"ו), כי "לא ידוע מה אמר לה רבי חיים באותה שיחה, אך מפי השמועה נמסר כי רבנו אמר לה להסתכל במראה והיא נדהמה לראות שיש לה רגל חיגרת. הסביר לה רבנו: להווי ידוע לך כי למעשה נגזר עליך להיוולד כך, אלא מכיון שאני הנני בן זוגך המיועד לך מן השמים נטלתי את המום על עצמי כדי להסיר אותו ממך. ואם כך הדבר, מה לך לסרב להינשא לי".
ב.
דומה עלי שאפשר ואפשר כי הנמסר על רבי חיים זצ"ל הוא גלגול של סיפור על רבי משה בן-מנחם (מנדלסזון), כיצד הצליח לרכוש את ליבה של פרומט גוגנהיים בת המבורג, אחרי שמיאנה להינשא לו מפני שהיה גיבן.
והרי הסיפור על בן-מנחם בלשונו של א. דרויאנוב ("ספר הבדיחה והחידוד" כרך ג', מס' 2438. וראה עוד שם עמ' תח):
בן-מנחם גיבן היה ולבו נשבה לאהוב את פרומט גוגנהיים, עלמה מבורכת חן ובת סוחר חשוב בהמבורג. ויהי היום ופרומט שאלה אותו: "האמנם אמת הדבר שמלאך מכריז בשמים על זיווגו של אדם?".
החזיר לה בן-מנחם: "אני עד לכך. כשהגיעה שעתי לבוא לעולם, הכריז המלאך גם עלי. אמרתי לו: רוצה אני לראות את בת-זוגי. נענה לי המלאך ואמר: הנה היא לפניך. נסתכלתי בה וראיתי: גיבנת ניצבת עמי. רגע אחד נבהלתי, ומיד אמרתי למלאך: תהיה נפשי כופר נפשה, שאין אשה אלא ליופי, ואני גיבן אהיה תחתיה. ושוב נענה לי המלאך ועשה כרצוני: היא זקופה כתמר ואני נושא עלי מה שנגזר תחילה עליה.
שמעה פרומט, נענתה ואמרה: "כאשר הכריז המלאך כן יקום…".
הצופה
ט"ו טבת תשס"ג