בשנה שעברה, לרגל חג השבועות, כתבתי על יציב פיתגם, הנאמר ביום השני של החג לאחר קריאת הפסוק הראשון של ההפטרה. תוך כדי דיון בתרגום הפיוט לאנגלית, ציינתי שיציב פיתגם היה רשות – בקשת רשות – של הקורא לקרוא ברבים את התרגום הארמי של ההפטרה.
הדגשתי כי חוקרים קיבלו אישור לדעתם על פיוט זה על ידי פרסום המחזור ויטרי. נוסח יציב פיתגם, המופיע בעבודה זו (עמ' 162), כולל כמה מילים המתייחסות במפורש לקריאות פומביות של תרגום יהונתן בן עוזיאל. מילים אלו אינן נמצאות בגרסה שלנו לפיוט. הם נמחקו לאחר שהופסקה הקריאה הפומבית של תרגום ההפטרה.
כשכתבתי את זה לא ידעתי על תרגום נוסף לאנגלית של יציב פיתגם שיצא לאור בשנים האחרונות. מחבר התרגום הזה זיהה שיציב פיתגם הוא רשות אך לא הבין שזה קשור לתרגום ההפטרה. כתוצאה מכך, כמו אחרים לפניו שהיו באותו מצב, הוא טעה בהתייחסות ליונתן וביצע בצורה שגויה incorrectly rendered את השורות האחרונות של הפיוט.
***
ונתן (בן עוזיאל) מתואר אצל יציב פיתגם כאדם צנוע. איפה בתלמוד או במדרש זה מצוין? בעל הפיוט חשב כנראה על דברי התלמוד הבבלי (מגילה ג ע"א): "את תרגום הנביאים חיבר יונתן בן עוזיאל… וארץ ישראל טלטלה על שטח של ארבע מאות פרסות ע"י ארבע מאות פרסות.
יצא קול מהשמים הכריז: מי העז לגלות את סודותי לאדם? קם יונתן בן עוזיאל ואמר: גיליתי את סודותיך. ידוע לך שלא עשיתי זאת לכבודי ולא לכבוד בית אבי אלא לכבודך, כדי למנוע מחלוקות להתפשט בישראל".
מי היה המחבר של יציב פיתגם? הפיוט יוחס לרבנו תם, גדול התוספות. האותיות הראשוניות של הפסוקים יוצרות את השם: יעקב ברבי מאיר לוי. יעקב ברבי מאיר היה אמנם שמו של רבנו תם אבל הוא לא היה לוי. מסיבות אלו פקפקו כמה חוקרים במחברו של רבנו תם את הפיוט הזה.
לפני שנים רבות הפיג הרב שאול חנא קוק זצ"ל את הספקות בנוגע למחברו של רבנו תם. משוררי ימי הביניים ציינו את שמותיהם באקרוסטיקה שנוצרה על ידי האותיות הראשוניות של פסוקי שיריהם. אם לשיר היו יותר שורות מאשר אותיות בשמו של המשורר, האותיות הנותרות לא היו חייבות ליצור מילה. הנוסח המקורי של יציב פיתגם – כאמור לעיל – כלל מילים נוספות: כתוצאה מכך, האותיות הראשוניות של השורות האחרונות במקור ובנוסח הנוכחי אינן זהות.
"האותיות הראשוניות של השורות האחרונות של הנוסח המקורי אינן יוצרות את המילה לוי" – כותב הרב שאול חנא קוק. אין באקרוסטיכון של הנוסח המקורי כל אינדיקציה שרבי יעקב בן רבי מאיר היה לוי. בעל הפיוט היה רבנו תם! (המילה לוי באקרוסטיכון של הגרסה הנוכחית היא תוצאה אגבית של מחיקת מספר מילים).
הרב ש. ח. קוק היה אחיו הצעיר של הרב הראשי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. למדן גדול וגם איש עסקים, הקדיש את כל זמנו הפנוי ללימוד ולמחקר ותרם מחקרים והערות חשובות על ספרות התלמוד והרבנית, מנהגים ופיוטים, היסטוריה יהודית ושאר תחומי הידע היהודי, למגוון רחב של כתבי עת. . הוא התגורר בתל אביב, שם נפטר בשנת 1955 בגיל שבעים ושמונה. שני כרכים ממחקריו המקובצים יצאו לאור בהוצאת המוסד הרב קוק.
