ברצוני להצביע על הקבלה מפליאה בין דברי פרופ' קלוזנר על מרד הבריונים, ובין דברי פויכטונגר בספרו הנודע על יוספוס פלביוס.
רבים הפרקים הנהדרים בספרו הגדול של קלוזנר על ההיסטוריה של הבית השני, אך נפלא ביותר הוא העמוד, בו הוא מסכם את תוצאות המרד הגדול, אשר על אף כשלונו הביא חיים לאומה.
והרי מדבריו:
"אלמלא מרדו היהודים והביאו בזה את גורלם הלאומי לידי הכרעה, אפשר, היו מתנוונים והולכים בארצם, כשומרונים הללו, שאך שריד קטן נשאר מהם, או גרוע מזה… במרידה ובמלחמות המפליאות, שבאו בעקבותיה, גילו היהודים כוחות לאומיים כבירים ועמידה על דעתם הדתית-הלאומית שלא מן המצויות, על ידי כך גדל ערך-עצמם בעיניהם, תקפו וגברו כוחות החיים הלאומיים שבהם, מעינות עוז לאומי נבעו ושפעו מתוכם – וכל אלה נתנו להם חיי עולם אף בחורבן ובגולה".
"כי אכן המרידה אי-אפשר היה לה שלא תבוא, אם עם ישראל רצה עוד לכבד את עצמו ולא להיות עבד, שהכל נוח לו ועם הכל הוא משלים ולכל הוא מרכין ראש – ובלבד שתהא לו "מחיה מעט בעבדות". ובכן לא היתה המרידה היהודית הגדולה רק חורבן והרס בלבד, אלא גם תגבורת של כוחות החיים באומה, והחורבן לאחר מלחמות מזהירות ומפליאות ונשארות בזכרון של הדורות מעין אלו, שנלחמו ה"בריונים" ו"פריצים" ברומי השלטת, לא היה חורבן גמור. לא רק התורה בלבד החייתה אותנו בגלותנו, אף הזכרונות על התגוששות עצומה עם רומי המושלת בכיפה, שנשתמרו בתלמוד ובמדרש, ביוסיפון ובשאר ספורי אגדה שלנו, גרמו לנו אף הם לחיים ארוכים לחיים עד עולם".
והנה הרעיון הזה שהעם חי על אף דכוי התקוממותו בזכות זכרונותיו על המרד נגד משעבדיו – רעיון זה שקלוזנר ביטא אותו בספרו הגדול, שם ליאון פויכטונגר בפי יוחנן מגוש חלב, מנהיג הקנאים.
בכרך השלישי של הטרילוגיה על יוספוס פלביוס, מתאר פויכטונגר פגישה בין יוחנן מגוש חלב, מנהיג הקנאים במרד הגדול, ובין יוספוס פלביוס. שניהם שבו למולדת שנים אחרי החורבן והפגישה מתקיימת במשקו של יוחנן בכפרו בגליל. הרומאים מכבידים עולם על העם ושוב מורגש אי-שקט בארץ. יוספוס שואל את יוחנן אם מתכוננים שוב למרידה, והם מדברים על האפשרות של התקוממות חדשה:
יוחנן מגוש חלב אומר בין היתר: "יתכן מאד שפעולה חדשה מטעם הקנאים ידכא באותה מהירות כפי הקודמת. ברם היא לא תהיה בלי ערך – מרד כזה תהיה מזכרת לא לשכוח את יהודה…
…ויש צורך במזכרת כזו. האדם שוכח כל כך מהר, והיה טוב אם היהודים שלנו יזכרו שוב הדבר שהארץ שלהם היא".
ט. פרשל מתוך חרות י' בחשון תשכ"ב (1961אוקטובר 20).