לפני שלושה חודשים נפטר ד"ר סוסמן מונטנר בגיל שבעים וחמש. הוא היה בדרך לכותל המערבי כשהתמוטט ליד שער יפו של העיר העתיקה.
מונטנר הקדיש את חייו כדי להדגים לעולם את התרומות הגדולות של יהודים לאורך הדורות, להתקדמות הרפואה.
הוא נולד בקולומאה שבגליציה המזרחית, למד רפואה בברלין ועסק בעיר זו עד שנת 1933, אז התיישב בירושלים.
הוא עקב אחר הישגיהם של יהודים בתחומי הרפואה המודרנית השונים, ונתן הרבה מזמנו לחשיפת חיבורים רפואיים מעטים ידועים שנכתבו על ידי יהודים בימי הביניים.
הוא ניצל את תקופות החופשה הקצרות שלו לנסיעות כדי להשתתף בכנסים מלומדים ולחפש כתבי יד, וביקר בין היתר במנזרים ישנים בצפון אפריקה.
איננו יכולים למנות כאן את כל כתבי רפואה יהודים מימי הביניים אשר פרסם מונטנר, לעתים קרובות על חשבונו, תוך התעכבות בחלקם על התנהגותו האתית ותחושת החובה הגבוהה של הרופא היהודי, אך נסתפק בתיאור קצר של מאמציו הגדולים של מונטנר לפרסם את הכתבים הרפואיים של הרמב"ם.
הרמב"ם היה לא רק פילוסוף גדול ופרשן ומחוקק דתי, אלא גם רופא בולט. כתביו הרפואיים, שנכתבו במקור בערבית, נחקרו רבות וצוטטו רבות בימי הביניים.
מונטנר הציב לעצמו את המשימה לגלות מחדש עבור העם היהודי והעולם את גדולתו של הרמב"ם כרופא. כתב רבות על הרמב"ם. הוא גם פרסם כמה מחיבוריו הרפואיים. עם זאת הייתה שאיפתו ארוכת השנים לפרסם מהדורה ביקורתית עברית של כל כתבי הרפואה הזמינים של הרמב"ם, לרבות אלה שמעולם לא פורסמו קודם לכן, עם פירושים והפניות לספרות רפואית בת זמננו.
ד"ר סוסמן מונטנר השקיע שנים רבות בהכנת מהדורה כזו. הוא חיפש בארצות רבות כתבי יד שתורגמו מהערבית, בדק והביא ביאור תרגומים מימי הביניים, אסף התייחסויות לרמב"ם בספרות הרפואית של ימי הביניים וכתב מבואות ופירושים ליצירות הבודדות. למרות שהוא היה מוכן לדפוס, מונטנר לא הצליח לגייס את הכספים הדרושים להוצאתו לאור.
בשלב מסוים הוא פנה לעזרה לאיינשטיין, אותו פגש במגוון הזדמנויות. איינשטיין השיב לו שאם הוא היה "חס וחלילה מלך אמריקה", הוא היה מקצה סכום לפרסום כתבי הרפואה של הרמב"ם, והיה מקצץ בתקציב הביטחון בהתאם". איינשטיין כתב עוד כי הוא בטוח שניתן למצוא קרן שתספק את הכספים הדרושים למימוש הפרויקט של מונטנר, אך הוא לא יכול לשמש "מורה נבוכים" בעניין זה. באמצע שנות-50, לרגל שבעה מאות חמישים שנה לפטירתו של הרמב"ם, לקח מוסד הרב קוק, בשיתוף ההסתדרות הרפואית בישראל, את היוזמה להוציא לאור את המהדורה של מונטנר.
בהמשך תרמו מוסדות נוספים וכן אנשים פרטיים למימוש הפרויקט. בשנת 1957 הופיע הכרך הראשון של המהדורה החדשה. היה בו הרמב"ם "הנהגת הבריות" (מדריך לבריאות טובה). הרמב"ם כתב זאת כמענה לבקשתו של אחד מבניו של סולטן צלאח א-דין שביקש ממנו ייעוץ רפואי. זה מעניין ביותר ואחד מחיבורי הרפואה של הרמב"ם שגם אדם פשוט, שאין לו ידע רפואי מיוחד, יכול ליהנות ממנו.
במסכת זו מלמד הרמב"ם את האדם לא רק להימנע ממזון ומפעולות העלולות להזיק לגוף אלא גם מדאגות ומייסורים רוחניים אחרים שעלולים אף הם להשפיע לרעה על בריאותו. הוא מדגיש את התלות ההדדית של הנפש והגוף ומעודד היגיינה נפשית וגופנית.
הוא מורה לאדם לא רק לשמור על בריאותו הפיזית אלא גם כיצד לשמור על שלוות הנפש שלו ולא ללכת לאיבוד בייאוש וצער בעתות לחץ וצורך. בעקבות מסכת זו יצאה בשנת תשי"ט לאור מהדורת "פירק משה" מאת מונטנר, אחד מספרי הלימוד הרפואיים הגדולים של הרמב"ם.
הפרק העשרים וחמישה של ספר זה מוקדש לביקורת על כמה דעותיו של גאלן, הסמכות הרפואית הגדולה, הרמב"ם מזהיר את החוקרים שלא לעקוב באופן עיוור אחר דעותיהם של קודמיהם, גם אם הם הגיוניים המפורסמים ביותר, אלא להכפיף את רעיונותיהם ל ביקורת ומחקר עצמאי.
במהלך שתים עשרה השנים האחרונות הופיעו שלושה כרכים נוספים של מהדורת מונטנר, כולל חיבורו של הרמב"ם על אסתמה.
הכרתי היטב את מונטנר. זכיתי לסייע לו בהכנות האחרונות להדפסת הכרך הראשון של כתבי הרפואה של הרמב"ם. הייתי איתו כשביקר בניו יורק בקשר לפרסום כתבי הרמב"ם הרפואיים באנגלית. הוא היה אדם צנוע וחסר אנוכיות. למרות שהיה שקוע בעבודתו כרופא ובמחקרו האקדמי, הוא מצא זמן להיות פעיל בעניינים קהילתיים. הוא היה מייסד תנועת מכבי העולמית ובמשך שנים רבות שימש כמנהלה.
הוא היה מנהיג האקדמיה לרפואה בירושלים, לימד היסטוריה של הרפואה באוניברסיטה העברית והיה עורך כתב העת "קורות" המוקדש לתולדות המדע. הוא עבד לבד ובאמצעים קטנים בתחום שבחר בספרות הרפואה היהודית של ימי הביניים אך הישגיו גדולים.
הוא כתב חיבורים משובחים בנושא, פרסם ספרי רפואה יהודיים מעניינים וחשובים מימי הביניים וראה אור חמישה כרכים, מתוך עשרה מוקרן, של מהדורת כתבי הרמב"ם הרפואיים שלו. הוא גם חי לראות את הפרסום עם שיתוף הפעולה שלו של כמה מחיבוריו הרפואיים של הרמב"ם בתרגום לאנגלית וגרמנית.
