ביום א' פרשת שמות התקיימה בבית המדרש של "אגודת ישראל" בבארא- פארק מסיבת סיום על מסכתות פסחים ושקלים מטעם לומדי הדף היומי.
על אף השלג שירד באותו ערב התאסף צבור גדול מכל חלקי העיר, בתוכם רבנים, ראשי ישיבות, לומדים ועוסקי בצרכי צבור באמונה.
מסיבת הסיום שנערכה על יד שולחנות ערוכים בכל טוב, נפתחה על ידי הרב ר' פנחס לעווינזון, אשר העלה על נס את מסירות הנפש של הלומדים שאחרי יום של עבודה ועסקים באים לבקש את דבר ה'. הוא גם דיבר בשבח מגיד השיעור הרב ר' שמחה עלברג שאינו פוסק מלעודד את הקהל להקדיש עתים לתורה ואשר בהרצאתו המשובחת והמצויינת מושך רבים לשיעורו.
אחריו נאם ר' ישראל ווידיקירר, אשר דיבר בשם המשתתפים בשיעור. ר' ישראל שהוא מהחברים הותיקים של אגודת ישראל וממיסדי אגודת ישראל בארצות הברית, תיאר את ההתלהבות שהקיפה לפני בערך ארבעים שנה את הצעירים החרדים, ובתוכם גם הוא, כאשר ר' מאיר שפירא זצ"ל הנהיג את דף היומי. בדבריו הנרגשים הביע ר' ישראל את אושרו שהוא מלומדי דף היומי והביע את המשאלה שיתרבו שיעורי ולומדי דף היומי ושבכוחם תוחזר עטרת התורה ליושנה.
הרב ר' שמחה עלברג, מגיד הדף היומי, אמר את ההדרן על שתי המסכתות. הוא צירף לו דברי חדוד בהלכה. בין היתר הסביר דעת הרמ"ם כי מצות אכילת לחם הפנים היא רק ביום עריכתו. בהשתמשו בסברת ה"מנחת חינוך" כי באכילת הקרבנות יש שני עגינים: "חובת גברא" – המצוה שעל הבעלים או על הכהן לאכול את הקרבן, ו"חובת חפצא" – שהקרבן יאבל ולא ישאר ממנו כלום, חיווה את הדעה כי מה שהרמב"ם אומר כי מצות אכילת לחם הפנים היא רק ביום עריכתו, ולא בלילה שלאחריו, הכוונה ל"חובת גברא" המוטלת על הכהן, אך הרמב"ם מודה כי גם בלילה שלאחריו יש מצוה לאכול את לחם הפנים מטעם "חובת חפצא". הוא הסביר את ההבדל הנובע מהבחנה זו והראה כי לאור הסברה זו על דברי הרמב"ם מסולקות כמה קושיות שהאחרונים מקשים על שיטתו.
אחרי הפסקה קצרה של שירה, נטל הרב עלברג שוב פעם את רשות הדיבור. הפעם עסק בדברי אגדה, דרוש והתעוררות. הוא אמר אם אמנם מסיבת סיום היא סעודת מצוה הרי בימינו אנו יש למסיבה כזאת משמעות מיוחדת וחשיבות נוספת. הירושלמי אומר במסכת פסחים כי בתי כנסת טעונים בדיקת חמץ מפני שעורכים בהם סעודות ראש חודש. גלה מה נערכו בהם סעודות ראש חודש – כדי לפרסם שהחודש הוא מעובר. בימינו אנו, באשר מצב לימוד התורה היא בשפל המדרגה, חובה כפולה ומכופלת על הלומדים לחוג ברוב פאר את סיומן של מסכתות כדי לפרסם ולהודיע כי יש קבוצות המתכנסות בקביעות לשם לימוד ועל ידי כך לעשות נפשות לתורה.
בהמשך הדברים תיאר התפתחות חברת לומדי דף היומי, שהוא עומד בראשה, והסביר את ההשפעה הגדולה שיש ללימוד התורה של האדם באשר הוא הופך אותו לאיש אחר, לאיש השלם עם אלוקיו ועם אנשי סביבתו. האר"י הקדוש אמר כי מעת חורבן בית המקדש נפגמו כל המצוות, מלבד מצוות לימוד התורה. ויש להסביר דבריו באופן כזה. אחת הסיבות בשלה נחרב הבית היתה שנאת חנם. שנאת חנם היתה יכולה לפגום בכל המצוות אך לא במצות לימוד התורה באשר היא כולה אהבה. "אין אהבה כאהבתה של תורה" – והיא היא שמעלה ומגדלת את האדם ומרבה שלום ואחוה בעולם. הרב עלברג סיים את דבריו בפניה נמרצת לקהל להצטרף ללומדי דף היומי להגדיל תורה ולהאדירה.
לאחר מכן דיבר אורח הנשף הרב ר' דוד ליפשיץ, חבר נשיאות אגודת הרבנים. הוא דיבר שעה ארוכה על חשיבות דף היומי ועל הצורך הגדול ליסד חברות לימוד בדי שבתי הכנסת יהפכו שוב למקומות לא רק של תפילה אלא גם של רינה. בזמן האחרון נעשה הרבה למען חנך את הדור הצעיר בדרכי התורה ונוסדו לשם כך ישיבות קטנות מרובות, אך יש גם לפעול למען המבוגרים, והדף היומי הוא האמצעי החשוב ביותר להרבצת תורה ברבים.
לאחר נאומו של הרב ליפשיץ נקרא מברק מאת הגר"מ פיינשטיין שהיה צריך להיות מן הנואמים הראשיים במסיבה, אך בשל השלג עוכב מלבוא. במברקו שלח ברכתו ללומדים והבטיח השתתפותו בסיום הבא.
הנואם הבא היה הרב ר' יחזקאל רובין- הלברשטם, האדמו"ר מצ'עשינוב. נאומו הקצר על חשיבותה של סעודת מצוה היה מלא ענין. הוא דיבר קצרות אך כל מלה שהוציא מפיו היתה ממש מרגלית.
אחריו דיבר ר' אברהם מוקטובסקי, הסופר הדגול מארץ ישראל. הוא התעכב בארוכה על דברי המוסר שיש ללמוד מדברי הגמרא בריש ובשלהי מסכת פסחים. דבריו שהיו מתובלים בהלכה, באגדה ובדברי התעוררות הלהיבו את השומעים.
בשעה מאוחדת בלילה הלומדים והאורחים הרבים התפזרו איש לביתו מתוך התעלות נפש ובמצב רוח מרומם.
ט. פרשל מתוך הפרדס חוברת ד' שנה ל"ו