הוא משמיע בכוח את דעותיה של היהדות הדתית על ענייני המדינה ובעיותיה, ובצורה מבריקה הוא מציג את עמדותיהם ודרישותיהם.
הוא כותב בידע רב ובהבנה עמוקה; הכרת העבר, המסורת והתרבות של העם והבנת צרכיו וגורלו.
הוא כותב בכבוד, בחום ובמרץ.
"שבתאי דון יחיא" עורך "הצופה", היומון הדתי הגדול בישראל, הוא מבכירי היחצנים בארץ. מאז קום המדינה, אישים מובילים של המפלגות הדתיות בישראל מבקרים תדיר במדינה זו. דון-יחיא לא היה ביניהם. הוא לא יכול היה לעזוב את כיסא העורך למסע ארוך.
סוף סוף, גם הוא הגיע לכאן. הוא הגיע בשבוע שעבר ב-SS שלום. ביקרנו אותו בבית הידידותי של גיסו אמיל וולף במנהטן. העורך בן החמישים וחמש הוא אדם בנוי היטב בגובה בינוני, שיער אפרפר מעטר את מצחו הגבוה ותווי פניו החזקים. הוא קיבל את פנינו בחביבות ובלבבות.
צניעותו של דון-יחיא היא אגדתי בישראל, ונראה שהמגע הראשון שלו עם אוויר מדינת הבליהו לא השפיע עליו. חולצה פתוחה, לב פתוח וזרועות פתוחות- זה האיש שפגשנו.
במהלך השיחה הארוכה שלנו, הטלפון לא הפסיק לצלצל. לדון יחיא יש הרבה חברים ומעריצים והידיעה על הגעתו חישמלה את כולם. הוא נצר למשפחת אבן-יחיא המהוללת מספרד ופורטוגל. לאחר גירוש היהודים מחצי האי האיברי, הפכו בני המשפחה לפעילים בולט בקהילות הספרדיות של ארצות הים התיכון. לפני יותר ממאתיים שנה התיישב סניף של אבן יחיא בקרב אשכנזים ממזרח אירופה. צאצאיו היו לאחר מכן מנהיגים רוחניים של קהילות יהודי רוסיה.
אביו של שבתי דון-יחיא, בן ציון, בעל ליקוטי מגדים, אוסף פוסקים על שולחן ערוך חיים, וכן סבו אליעזר היו רבני לוסין בלטביה. שבתאי עזב את ארץ מולדתו לארץ ישראל בשנת 1932. לתקופה ארוכה הוא למד בישיבה של הרב קוק בירושלים ובאוניברסיטה העברית. הרב קוק היה ההשפעה העליונה בחייו וספריו ואישיותו הנחו אותו לאורך הקריירה שלו כסופר.
"פגשתי הרבה גברים מצטיינים בחיי. חלקם היו גדולים יותר מאחרים אבל כולם השתייכו לאותה קטגוריה, כולם היו 'בני אדם נורמליים'", אמר לנו דון יחיא.
"הרב קוק היה שונה. כאן היה אדם, שלעתים יכול היה להתנתק לחלוטין מסביבתו הארצית ולתקשר עם ספירות גבוהות יותר".
"אם תשאל אותי: מה זה רוח הקודש, לא אוכל לענות לך. אבל בנוכחות הרב קוק ראיתי איך רוח הקודש חייבת להיות. במיוחד באותו רגע שראיתי אותו פוסע בחדרו באקסטזה. , נפשו נסערת וזוהרת. הרב קוק היה איש חזון… הוא היה נביא."
"הוא כתב ספרים רבים, ספרים נהדרים, אבל אלה מעבירים רק מושג קלוש מאוד על אישיותו המתנשאת."
לאחר שעזב את הישיבה עבד דון יחיא כפועל בכפר חסידים. בשנת 1936 מונה למזכ"ל הפועל המזרחי ובתפקיד זה ערך את "נתיבה" אורגן המפלגה.
לקראת סוף 1937 עם הקמת "הצופה", הצטרף לצוותיה. 11 שנים לאחר מכן הפך לעורך היומון. בנוסף למאמרי המערכת, דון-יחיא, המוכר יותר בשם העט שלו שין דניאל, תורם לעיתון שלו מאמרים מבריקים לא פחות במגוון נושאים; ביקורת נוקבת ותצפיות עדינות על החיים בישראל, כמו גם ראיונות וביקורות ספרים.
ה"תחביב" שלו הוא כתיבת ביוגרפיות של רבנים מצטיינים ומנהיגי הציונות הדתית. בין השאר כתב ביוגרפיות של הרב קוק, יעקב משה חרל"פ וסבו אליעזר דון-יחיא.
"סבי, מחבר 'אבן שתיה' היה פוסק גדול. הוא היה ידוע באותה מידה בכוחו הפיזי יוצא הדופן".
"הרב קוק היה תלמיד שלו", המשיך דון יחיא. "בפורים הרב היה מדבר אלינו, תלמידיו, על כוח וגבורה יהודיים. הוא תמיד היה מזכיר את סבא ומעלליו. הרב קוק היה שר ברוסית "על תירא עבדי יעקב" ואז מספר כיצד סבא הגן על קהילתו נגד קוזק."
"Wen di Kosaken zenen gekumen, hot Reb Eliezer Lutshiner genumen zein steken.."
דון יחיאי חיקה את הניגון של הרב קוק.
"לפני מלחמת העולם הראשונה, סבא בילה זמן מה בלונדון. פעם בביקור בגן החיות, התחשק לו להתחיל עם אריה. אלמלא התערבותם של מי שהיו איתו, הוא היה עושה זאת. כשמת ב-1926, כתבו בעיתוני לטביה באריכות על כוחו הפיזי יוצא הדופן".
בשנה האחרונה חיבר דון יחיא מונוגרפיות מהוללות של הרב הראשי עוזיאל, על חיים שמואל לנדאו, האידיאולוג הגדול של הפועל המזרחי ועל הרב-חלוץ ישעיה שפירא. כיום הוא עובד על ביוגרפיה של הגאון רבי משולם רוט זצ"ל.
אף על פי שהוא עורך "הצופה" כבר שש עשרה שנים, דון יחיא לא הרשה לעצמו להגביל את פעילותו לכתיבת מאמרי מערכת ומאמרים אחרים ולפיקוח כללי על העיתון. הוא עדיין משקיע שעות ארוכות של עבודה, סורק בקפידה את כל החומר שנשלח לדפוס.
"בעלי מעולם לא ידע איך להקל על עצמו", אמרה לנו אשתו של העורך, לילי.
למרות שהיא עשויה לקטר לפעמים על שעות העבודה המאוחרות והארוכות שלו, לילי גאה בכך שבתם רות עוקבת אחרי בעלה.
גם רות מעולם לא ידעה איך להקל על עצמה. בתור נערה דתייה היא הייתה יכולה לבקש פטור משירות צבאי, אבל היא בחרה להתגייס. היא עברה הכשרה כקצינה וסיימה את לימודיה בהצטיינות. לרגל סיום לימודיה, המלומד הידוע מניו יורק, ד"ר אייזיק ריבקינד, שלח לרות עץ משפחה מעוצב להפליא של בני יחיא, כדי לשמש תזכורת קבועה לייחוס הגדול שלה.
בעודה בצבא הספיקה להשלים את לימודיה בסמינר למורים. היא ממשיכה את לימודיה בלונדון.
"גם היא כותבת?" שאלנו.
"הו, היא שולחת לנו כתבות יפות מלונדון", ענתה אשת העורך.
"וזו השקפה חסרת פניות", הוסיפה
. לבני הזוג דון יחיא יש גם בן. בן ציון הוא תלמיד תיכון מוכשר וחרוץ, פעיל בבני עקיבא, ואם לצטט את אמו, דומה לאביו במובנים רבים.
בבואו של שבתי דון יחיא פגשה אותו משלחת של המזרחי. הם "תיקנו" את "לוח הזמנים" שלו מראש מבלי שהתייעצו איתו.
"יום שני אתה תדבר כאן. יום שלישי אתה תנשא שם הרצאה. יום רביעי תפנה…".
"איך אצליח לעשות את כל זה", אמר העורך שחשב על מסעו כמסע לימודי ולא כעל סיור הרצאות.
"עכשיו, אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בנידון. זה כבר כתוב בעיתונים", אמרו אנשי "המזרחי".
דון יחיא בעל אופי טוב וצנוע לא יכול היה שלא לקבל בחן זה.
