לפניי כרך שירה עברית בשם "גשרים". הוא הודפס בדברצן, הונגריה, בשנת 1942, והיה אחד ממספר הספרים העבריים הקטנים שהופיעו באירופה בשנות השואה. רק כמה עותקים של כרך זה שרדו.
יש שירים אישיים, מחשבות ורגשות אינטימיים, פסוקי חלומות וגעגועים, של אמונה ותפילה…
אנחנו מועדים stumble בכל השבילים,
אבל הדרך אליך ישרה.
אנו חוטאים כל ימינו,
אבל חפש אותך במצוקה.
יש גם שירים לאומיים, המתארים, מתאבלים על הטרגדיה והגורל של עמנו.
יש קצב בחרוזים, הם זורמים בעדינות וברך, שפתו של המשורר עשירה, אבל לא שופעת. הוא משתמש במילותיו במשורה.
לעתים קרובות מספיקות כמה שורות כדי להעלות באוב תמונה, רעיון.
הספר אינו נושא את שם המחבר.
הוא מסתתר מאחורי השם הבדוי: בן שלמה.
שלושים וחמש שנים חלפו מאז הופעת הספר לראשונה. במהלך אותה תקופה המחבר עבר הרבה. הוא שרד את השלטון הנאצי בהונגריה. לאחר מלחמת העולם השנייה, לפני שהגיע לארצות הברית חי כפליט בווינה. במשך כל השנים הללו עסק במגוון פעילויות, אך לא הפסיק לכתוב.
מאז הופיעו שלושה כרכים נוספים משירתו, אך רצונו לאנונימיות נותר ללא שינוי.
שני הספרים האחרונים, שנדפסו בישראל בשנים 1968 ו-1973 בהתאמה, הופיעו בשם העט: צבי יאיר.
עכשיו אני לא רוצה לומר שזהותו האמיתית של צבי יאיר לא ידועה. שמו האמיתי מוכר היטב בחוגי הספרות בישראל.
דב סדן, הסופר העברי הנודע, כתב הקדמה לספרו האחרון של יאיר ושם הוא חושף את שמו האמיתי.
המבקרים ששיבחו את שירתו של יאיר והסופרים העבריים המתכתבים עמו יודעים את שמו. בתי הספר התיכוניים בית יעקב וסמינר המורים בישראל הוציאו אנתולוגיה ספרותית לשימוש במוסדותיהם.
הם כללו מספר שירים של יאיר. גם הם יודעים מי הוא. בדומה לכך, בית רבקה, מדרשת ליובאוויטש לבנות כפר חב"ד הוציאה ספר לימוד עם כמה משיריו של יאיר. מה שרציתי לומר הוא שהחברים והמכרים האישיים הרבים של יאיר כנראה לא מודעים לפעילותו הספרותית.
יאיר שותף בחברת בנייה בברוקלין. הקרובים אליו יודעים שהוא תלמיד חכם גדול ועובד קהילתי חרוץ. הוא נותן שיעורים ומרצה. אבל רק מעטים מחבריו ומכריו יודעים שבזמנו הפנוי הוא כותב בשם צבי יאיר; רק מעטים מהם יודעים שהוא משורר עברי חשוב, אחד
מהקבוצה הקטנה של משוררים עבריים דתיים עכשוויים, אחד המשוררים העבריים הבודדים שחי בארצות הברית. הוא חסיד ליובאוויטש.
"די יידישע היים", העוגב של נשות ליובאוויטש נושא מעת לעת מאמרי יידיש מאת צבי יאיר. רק מעטים מחבריו ליובאוויטש מקשרים אותו למאמרים הללו, ומעטים עוד יודעים שאותו צבי יאיר כותב גם שירה עברית. כי האיש הזה פשוט לא מדבר על השירה שלו.
הוא אוהב אנונימיות. בהתאם לרצונו, גם אנחנו כאן לא נזהה אותו, אלא פשוט נכתוב על צבי יאיר.
הוא נולד בבודפשט במהלך מלחמת העולם הראשונה וגדל בכפר ברותניה התת-קרפטית. הוא למד אצל מורים פרטיים, שרובם הגיעו מגליציה השכנה. מורה אחד, במיוחד, השפיע עליו רבות: ר' יוסל וילנר מנאדבורנה. ר' יוסל היה תלמיד חכם גדול, ידע כמה שפות והיה בקי בספרות המודרנית. צבי למד אצלו שש שנים מגיל שש עד שתים עשרה. כאשר ר' יוסל עזב את הכפר, הילד לא יכול היה להסתגל למורים אחרים ולמד זמן מה בכוחות עצמו. מאוחר יותר למד בישיבות בסלוטווינה, חלמין ושרביט גלנטה, אך מאוחר יותר נסע לפרשבורג לעסוק בלימודי חול.
בהיותו בפרסבורג החל לכתוב בשבועון ביידיש שהופיע במונקאץ'. זו הייתה הופעת הבכורה הספרותית שלו.
לשלושה אנשים הייתה השפעה רבה על נחישותו של יאיר להיות פעיל ספרותי: מורו רבי יוסל וילנר, המנהיג האגודיסטי ד"ר אייזיק ברויאר, ומשוררת וציירת, שאביה ובעלה היו שניהם מנהיגי הקהילות היהודיות האורתודוכסיות בהונגריה. יאיר היה קורא נלהב של ספריו ומאמריו של ד"ר ברויאר. בשנת 1937 פגש את ד"ר ברויאר באופן אישי בכנסיה גדלה השלישית של אגודת ישראל במרינבאד ובין השניים התפתחה ידידות קרובה. במשך כמה שנים אחר כך הם ניהלו התכתבות יציבה. באשר למשוררת והציירת, יאיר פגש אותה לראשונה ב-1940 בבודפשט ובהשפעתה החל לכתוב שירה.
באותה שנה נשא יאיר לאישה את דבורה, בתו של חסיד מצאנז שהתגורר בדברצן והוא התיישב בעיר זו. שם כתב את השירים העבריים שפורסמו ב"גשרים", כרך הפסוק הראשון שלו. הכרך עשה רושם רב, במיוחד השיר "אספת נמירוב".
שיר זה תיאר את גורלם של 100,000 יהודי רותניה התת-קרפטית, אשר ב-1941 גורשו על ידי השלטונות ההונגרים לאוקראינה ונרצחו שם. השיר תורגם להונגרית ונאמר בבתי הכנסת. זה התפשט מעיר לעיר. הוא הושר בימים האפלים של אביב וקיץ 1944 כשרכבות מלאות ביהודים הונגרים התגלגלו לעבר אושוויץ. י
איר עצמו נאלץ לעזוב את דברצן זמן קצר לאחר פרסום ספרו. כמו צעירים יהודים אחרים הוא נקרא לשרת בגדודי עבודת הכפייה ההונגרית שנשלחו לחזית הגרמנית-רוסית באוקראינה. אולם, בניגוד לרבים אחרים, יאיר לא האמין שהגברים נלקחו רק לעבודה. הוא התריע על המשמעות האמיתית של גדודי העבודה על ידי אביו שחי בגבול פולין-הונגריה סייע ליהודי פולין להימלט להונגריה ומהם נודע על גורלם של יהודי אוקראינה ושל הנשלחים. שם. יאיר ברח לבודפשט שם הסתתר. מאוחר יותר הביא את משפחתו לאותה עיר.
(המשך יבוא)
גואיש פרס, 18 בפברואר 1977
בימי השחור של הכיבוש הגרמני של הונגריה חיו צבי יאיר, אשתו ושלוש בנותיהם במסתור בבודפשט ובמקומות נוספים. הם נשארו בהונגריה עד 1948 כשעזבו לאוסטריה. בווינה שימש יאיר כעורך של כתב העת "Die Stimme Israels" היוצא לאור על ידי בנימין שרייבר שהיה נשיא אגודת ישראל ופועל אגודת ישראל באוסטריה.
"העיתון שלנו היה האיבר היהודי הדתי היחיד בשפה הגרמנית באירופה ונקרא רבות בחוגים יהודיים דתיים", אמר לי יאיר. "התורמים כללו את ד"ר סלומון ארמן ז"ל. פרסמנו בצורה סדרתית את "Weltwende" ספר מאת ד"ר אייזק ברויאר ז"ל. כתב היד נשלח אלינו מישראל על ידי ד"ר מרדכי ברויאר, בנו של ד"ר אייזק ברויאר.
" בווינה הוציא יאיר גם את "נתיב", כרך שירה עברית. לזכרם של חללי השואה מוקדש חלק מהספר, שכותרתו "מול תהום:" , ובו שירים, שנכתבו בשנים 1941-1944, המקוננים על הטרגדיה של אומתנו. בתחילת 1952 הגיעו יאיר ומשפחתו לארצות הברית. הוא נכנס לתחום החינוכי בו פעל כעשר שנים. הוא היה מנהל בית ספר ליובאוויטש ולימד בבתי ספר ובישיבות שונים.
הוא בא מבית חסידי, חסידי השושלות החסידיות של ז'ידיצ'וב-דולינה. כאן בארה"ב הוא נתקל לראשונה בחסידות חב"ד ונשבה בה.
"לפני כניסתי לתפקידי בבית הספר לבנות ליובאוויטש היה לי קהל עם הרבי מלובביץ", סיפר לי יאיר.
"דיברנו על בעיות חינוך והתרשמתי עמוקות מגישתו ומהשקפותיו של הרבי. מאוחר יותר השתתפתי בהתוועדות.
"עד אז הייתי רגיל לשמוע את האדמו"רים 'אומרים' תורה במשך רבע או חצי שעה – אבל כאן הרבי החזיק מעמד שעות: לומדות, חקירה וחסידות. שתיתי בשקיקה את דבריו. הוא פתח נופים חדשים נתן לי כיוון חדש למחשבותיי, הייתי מוקסם.
"אני מעריץ גדול של הרבי". יאיר ששקע במחשבות חב"ד, המשיך.
"שלוש בנותיי נשואות לבני חבד. אחת הוא שליח חשוב ודינמי של הרבי באיטליה. אחר הוא מנהל ישיבה במדינת מיין. הנכדים שלי גדלים כחסידות ליובאוויטש". יאיר היה מסויג reticent לגבי פעילותו הספרותית, אך הוא חש כי אסור לו להסתיר אותם מהרבי.
"אמרתי לרבי שאני כותב שירה והוא ביקש שאראה לו כמה מהשירים", סיפר יאיר.
"לרבי יש הבנה רבה בספרות והוא עודד אותי במפעלי הספרותי". שיריו של יאיר הופיעו במגוון פרסומים, ביניהם "הדואר", השבועון העברי בניו יורק, היומונים הדתיים "הצופה" ושערים". קשת", כתב עת ספרותי תל אביבי ו"מבוע" בהוצאת סופרים דתיים. בירושלים. בשנת 1968 פרסם יאיר את "על החוף", כרך שירים על מגוון אותם. זה אוסף מרשים. אמונתו וענווה של המשורר זורחות מבעד לתימין המתנגן, המלאות מחשבה ומטאפורה. בספר זה אנו רואים לראשונה את יאיר חבדניק. לאישיותו של הרבי מוקדשים מספר שירים.
חמש שנים לאחר מכן הוציאו הוצאות עקד של תל אביב את 300 העמודים של יאיר "ראש צורים". הספר התקבל יפה.
ישורון קשת, סופר ומסאי essayist עברי ידוע, הקדיש מאמר שלם ב"הארץ" לניתוח שירתו של יאיר. מחברים וקוראים ובהם אברהם קריב ז"ל, משורר עברי מצטיין, כתבו ליאיר והביעו את תודתם והערכתם.
[אפיון תמציתי ומדויק של שירתו של יאיר ניתן על ידי חברי הטוב, פרופסור יעקב קבאקוף, החוקר הנודע בתולדות הספרות העברית באמריקה. יורשה לי לסיים מאמר זה בדבריו של קבאקוף:]
גואיש פרס, יום שישי, 25 בפברואר 1977
People also ask