האוניברסיטה העברית בירושלים חוגגת השנה 75 שנה להיווסדה. בהזדמנות זו הציגה ספריית האוניברסיטה היהודית הלאומית והעברית כמה מאוצרותיה המשובחים והמפוארים ביותר.
התערוכה שנקראת "אוצרות נחשפים", נפתחה ב-12 באפריל ותישאר פתוחה עד ה-1 ביוני.
"יבואו אחד וכולם וצפו בכתבי היד העתיקים של התנ"ך, ספרי תורה, שלכל אחד מהם יש סיפור מרגש ומרגש, ספרי תפילה מוארים, פירוש המשנה – בכתב ידו – מאת הרמב"ם, גדולי חכמי ישראל, ויתמלא ליבם בגאווה", כותבת פרופסור שרה יפת, מנהלת ספריית האוניברסיטה הלאומית והעברית, בהקדמה לקטלוג התערוכה.
היא ממשיכה, "תנו להם לבוא ולהסתכל בכתבי יד ומסמכים שהשאירו דורות אחרונים יותר", ומזכירה עוד כמה פריטים מרתקים רבים המוצגים.
קטלוג התערוכה היפה – הכולל תצלומים בצבע וכן תיאורים מפורטים מאוד, בעברית ובאנגלית של כל תערוכה – מכיל גם מאמרי מבוא מאת פרופסור מנחם מגידור, נשיא האוניברסיטה העברית ורפאל וייזר, מנהל החוג באוניברסיטה. כתבי יד וארכיונים. וייזר תכנן את התערוכה והכין את הקטלוג שלה בסיוע אנשי צוות ומנהלים ואנשי צוות של מחלקות אחרות בספרייה, שכל אחד מהם מוזכר בשמו בקטלוג. הוא מציין בהקדמתו כי אולם התצוגה של הספרייה אינו גדול מספיק כדי להכיל את כל מה שבחר לתצוגה. היה עליו להוציא תחומים שלמים כמו ספרות הלכתית, פילוסופיה יהודית, קבלה, ספרות עברית מודרנית ועוד. עם זאת, הוא סבור כי מבחר המוצגים הנוכחי מעביר למבקר מושג על אוצרותיה רחבי ההיקף של הספרייה.
התערוכה מחולקת לשלושה עשר חלקים. השמות המתאימים של חלקם הם "ספרי תורה", "תנ"ך", "תרגומי תנ"ך", "מועדים יהודיים", "הרמב"ם", "ארץ הקודש" ו"מדע".
בחלק של ספרי התורה מוצגים שלושה פריטים מעניינים ביותר. ישנו ספר תורה שנכתב לשימושו הפרטי על ידי פרשן התלמוד הספרדי המפורסם מהמאה ה-14.,רבי נסים בן ראובן גרונדי (הר"ן). מלוח הקדשה מכסף המוצמד לכריכת המגילה אנו למדים שהמגילה הונחה בבית הכנסת "קהילות יעקב" בברצלונה על ידי רבי נסים ביום ה' בסיון תשנ"ו (1336).
לפי הקטלוג, השלט המוצג בקטלוג הוא כנראה עותק מאוחר יותר של המקור.
בצד האחורי של הגיליון הראשון של המגילה כתב ראובן, בנו של רבי נסים, שיר המתאר את רדיפות יהודי ספרד בשנת 1390, כיצד ניצלו הוא ומשפחתו והצלת ספרי התורה, לרבות כך. של אביו.
הפריט השני באותו חלק הוא ספר תורה שנכתב בספרד במאה ה-14-15. הוא הוחזק בבית הכנסת "קהל שלום" בעיר רודוס, אולי הובא לשם על ידי גולי ספרד או צאצאיהם – והוצל מבית הכנסת המחולל במהלך הכיבוש הגרמני של האי במלחמת העולם השנייה. הפעם האחרונה שבה נעשה שימוש במגילה במהלך השירותים בבית הכנסת ברודוס הייתה בשבת אחר הצהריים, 15 ביולי 1944.
מספר ימים לאחר מכן רוכזו יהודי רודוס וגורשו על ידי הגרמנים.
לפי הצעתו של מר מושה סוריאנו, נשיא הקהילה היהודית ברודוס, המגילה הובאה בשנה שעברה לירושלים. הוא הופקד בספריית האוניברסיטה הלאומית והעברית לזכר חללי יהדות רודוס.
הפריט השלישי במדור הוא ספר תורה שנכתב בפולין או באיטליה במאה השש-עשרה או בתחילת המאה השבע-עשרה. צלחת כסף עגולה על אחד המטות נושאת את השם שאול ווהל. על פי ההערכות, המגילה הייתה שייכת לשאול וואהל, בנו של רבי מאיר בן יהודה קצנלנבוגן, רבה של הקהילה היהודית של פדובה, איטליה. הוא היה סוחר עשיר ומנהיג הקהילה היהודית של ברסט ליטובסק.
לפי האגדה, הוא היה ליום אחד מלך פולין. בניו מאיר ואברהם כיהנו כרבני ברסט- ליטובסק ולבוב בהתאמה.
עשרת הפריטים המוצגים בחלק "תנ"ך" כוללים:
כתב יד תורני יפהפה, כמעט שלם, כתוב בכתב מרובע מזרחי גדול ומודגש, בקול מלא fully vocalized ועם הדגשים. מאמינים שהוא נכתב במאה העשירית, לכאורה בארץ ישראל.
כתב יד מעוטר של קטע מהתורה (פרשת שלח לך) עם קול, vocalization הדגשות ומסורה. נכתב בתחילת המאה השתים עשרה, כנראה בפרס, הוא מחולק לארבעה סדרים בהתאם למחזור התלת שנתי הקדום של קריאת התורה.
ספר תהילים עם פירוש רבי דוד קמחי, נדפס בשנת 1477, כנראה בבולוניה, איטליה. זה היה הטקסט המקראי הראשון שהודפס.
מהדורה מיניאטורית של התנ"ך כולו (30 מ"מ על 20 מ"מ) שנדפסה בוורשה בשנת 1896. אחד הספרים העבריים הקטנים ביותר, נשמר בקופסת מתכת זעירה שהכילה גם זכוכית מגדלת.
המשך יבוא
גואיש פרס, יום שישי, 26 במאי 2000
המשך משבוע שעבר
הפריטים המוצגים בחלק של "תרגומי התנ"ך" כוללים כתב יד מהמאה ה-9 על קלף המכיל את הפשיטה (תרגום סורי) של ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, הנביאים הקטנים ואיכה בכתב סורי קלאסי. הוא נכתב כנראה באדסה, שנקראת היום אורפה בדרום מזרח טורקיה, ליד סוריה.
באמצע המאה ה-16 הקימו אברהם אוסקה ויום טוב אטיאס בית דפוס בפררה שבאיטליה. זה היה בית הדפוס הראשון שהדפיס ספרים בספרדית ובפורטוגזית עבור אנוסים שברחו מחצי האי האיברי לאיטליה ולמדינות אחרות. בשנת 1553 פרסם בית הדפוס תרגום ספרדי של התנ"ך כולו. התרגום התבסס על הגרסה הספרדית המסורתית שבה השתמשו יהודי ספרד. התרגום יצא לאור בשתי מהדורות זהות. אחד מהם נועד לנוצרים והוקדש לדוכס מפררה.
המהדורה השנייה – המוצגת בתערוכה – נועדה ליהודים והוקדשה לדונה גרציה מנדס-נשיא, אישיות יהודית ידועה מהמאה ה-16, שבמשך זמן מה הייתה אנוסה. היא הייתה הדודה וחמותה של נשיא, הדוכס מנקסוס היהודי. המהדורה המיועדת ליהודים נושאת את התאריך העברי של הפרסום וכן את השמות העבריים של המדפיסים.
באגף "מועדים יהודיים" מופיע, בין היתר, מחזור וורמס, הכתוב על קלף בקליגרפיה אשכנזית יפה ומוארת ומעוטרת בדיו ובצבע. המחזור, שנועד לחזנים, נכתב במחצית השנייה של המאה ה-13 ובמקורו כלל שני חלקים. החלק השני המקורי אבד והוחלף בחלקו השני של מחזור אחר, בעל תוכן דומה ונכתב בערך באותו זמן אך הכיל שני איורים בלבד.
בחלק הראשון הוסיף הסופר, ביהודית-גרמנית, ברכה בחרוז לכל מי שיישא את המחזור, שהיה כבד למדי מבית בעליו לבית הכנסת: "יאיר לו יום טוב. מי ישא את המחזור הזה לבית הכנסת".
הקטלוג מציין שזהו הטקסט היהודי-גרמני העתיק ביותר הידוע לנו. המחזור היה בשימוש בקהילת וורמס עד חורבן בית הכנסת בליל הבדולח, בנובמבר 1938. ארכיון העיר הציל אותו , שהסתיר אותו בקתדרלה. באותו חלק מוצגות שתי אינקונבולות: האחת היא הגדה של פסח שנדפסה בשנת 1482 בוואדי אל היג'רה בספרד. הוא מודפס באותיות ריבועיות ספרדיות ואינו מושמע. הגדה זו נחשבת להגדה הראשונה שהודפסה אי פעם.
השני הוא מחזור רומא, ספר תפילות חג על פי הטקס הרומי, שהודפס על קלף בשנת 1486 בקסלמג'ורה, איטליה על ידי משפחת סונצ'ינו. בין יתר הפריטים במדור ישנה מגילת אסתר עם איורים צבעוניים, שנכתבה ומוארת על ידי משה בן אברהם פסקארול בפררה ב-1616.
בחלק המוקדש לרמב"ם שני פריטים: פירוש הרמב"ם בערבית על סדר נשים של המשנה בכתב ידו וכתב יד של כל משנת התורה של הרמב"ם, שנכתב בספרד בין השנים 1300-1350.
בספריית האוניברסיטה הלאומית והעברית מצויה פירוש הרמב"ם על המשנה (בידו) על סדר מועד ועל סדר נשים. שני כתבי היד הללו מכילים שינויים ותיקונים בכתב יד של הרמב"ם וכן רישומים בכתב יד של בנו אברהם ושל נינו דוד.
עד המאה ה-15 כל פירוש המשנה היה ברשותם של צאצאי הרמב"ם. בספריית בודליאן באוקספורד יש פירושו של הרמב"ם בכתב ידו על סדרי זרעים, נזיקין וקודשים. הפירוש על סדר הטהרה אבד. כתב היד של משנה תורה המוצג כולל קריאות נכונות רבות (שהושחתו במהדורות מאוחרות יותר). 40 הדפים הראשונים של כתב היד מעוטרים להפליא בזהב ובצבעים אחרים. לפי מרדכי נרקיס, רוב האיורים נוספו מאוחר יותר בפרוגיה שבאיטליה בסביבות שנת 1400.
(מסקנה בשבוע הבא)
גואיש פרס, יום שישי, 2 ביוני 2000
סיכום
התואר ראשון לציון, אותו העניקו רבני ארץ הקודש הספרדים למנהיגי הרבנים הספרדים, הוא בן כמה מאות שנים. עם זאת, רק בסביבות אמצע המאה ה-19 הכירו השלטונות העות'מאניים בסמכותו של הראשון לציון כמנהיג הרוחני של יהדות ארץ ישראל בכך שקראו לו חכם באשי (הרב הראשי) לירושלים. עד אז הם ראו בחכם באשי מקונסטנטינופול כמנהיג הרוחני של כל הקהילות היהודיות של האימפריה העות'מאנית.
החכם באשי הראשון של ירושלים היה הראשון לציון, רבי חיים אברהם גגין. הוא נולד בקונסטנטינופול ב-1787 ומת בירושלים ב-1848. ב-1841 מונה לחכם באשי מירושלים על ידי הסולטן עבד אל מג'יד בן מחמוד האן. את הפירמה, שכלל את מינויו ופירוט זכויותיו ואחריותיו מול השלטונות התורכיים, קיבל על ידי שליח מיוחד שנשאר בירושלים כדי לוודא שהחכם באשי יזכה ליחס בכל הכבוד הראוי לו.
החכם באשי לבש שמלה מיוחדת והיה מלווה בפומבי על ידי משמר כבוד שנשא מטה עם ראש שנהב. המטה והגלימה נשלחו על ידי הסולטאן לירושלים יחד עם השליח. משרד הסולטן שממנה את הרב חיים אברהם גאגין לתפקיד חכם באשי מוצג באגף התערוכה שנקרא "ראשון לציון". זהו מסמך מפואר שנכתב לסירוגין בזהב, אדום ושחור, כשהחתימות כולן בזהב.
חפצים נוספים באותו חלק כוללים עותק של חוקי חיים, שו"ת המודפס של הרב גאגין, והמטה עם ראש השנהב (שרביט החכם באשי). בחלק "ארץ הקודש" ישנה מפה בצבע המציגה את ארץ הקודש ואת חלקי השבטים הבודדים. המפה צוירה במזרח אירופה בתחילת המאה ה-19, על בסיס מפה שיצר הגאון מווילנה.
במדור "מסירות נשים" מופיע סידור תפילה בכתב יד, שתי יצירות הוראת דת ותחינה (תפילה פרטית), כולם לנשים, וכן שני כתובות מוארים להפליא בצבע. ספר התפילה העוקב אחר הטקס האיטלקי הועתק על ידי ר' אברהם בן מרדכי פאריסול במנטובה, איטליה בשנת 1480. הסידור הכתוב להפליא מכיל איורים ורישומים רבים של אמן לא ידוע. אברהם פאריסול לא היה רק סופר אלא גם סופרauthor. כתביו כוללים יצירה גיאוגרפית קוסמולוגית, איגרת אורחות עולם. הוא העתיק את הסידור לגברת עשירה.
מעניין את השינוי שלו בנוסח אחת מברכות הבוקר: ברוך …. שעשה אותי אישה ולא גבר". "אזהרת נשים" היהודית-גרמנית מאת ר' דוד כהן, שנדפסה בקרקוב ב-1535 וסדר הנשים בלדינו, שנדפס כנראה בסלוניקי בסביבות 1550, הם מדריכים למצוות הנוגעות לנשים. (ספר הלדינו כולל גם תפילות לכל יום, שבת, חגים וימי צום.) הספרים המוצגים הם העותקים היחידים שקיימים. התחינה היהודית-גרמנית (Ein Gor Sheine Tehina) נדפסה כנראה בפראג בסביבות שנת 1600. לא ידוע עותק אחר של חוברת זו.
שני הכתובות היפות יוצרו באנקונה, איטליה ובהרט, אפגניסטן, בהתאמה. האיטלקי נכתב ב-1771 והשני ב-1812.
אני רוצה לסיים סקירה זו בתיאור של שני פריטים המוצגים בסעיף "מדע".
1) דיפלומה בלטינית מאוניברסיטת פדובה, איטליה, המעניקה את הדוקטורט בפילוסופיה ורפואה ליהודי קופילוס פיקטור (יעקב בן יוסף מאהלר) מבינגן, גרמניה, בשנת 1695. התעודות מורכבות מארבעה עליות קלף מאוירות ומוארות שעוצבו לתוך חוברת כרוכה בעור איטלקי משובח. דיוקנו של מקבל התעודה מופיע בחוברת. הרופא יעקב בן יוסף מאהלר (נפטר בשנת 1720) היה זקן הקהילה היהודית בבינגן. בנו ר' גומפכט מאהלר כיהן כרב שם.
2) כתב היד של "Die Grundlage der allgemeinen Relativitatstheorie" של אלברט איינשטיין (היסוד של תורת היחסות הכללית). לפי הצעתו של פיזיקאי הולנדי, איינשטיין כתב חשיפה של עקרונות תורת היחסות בצורה פשוטה ככל האפשר כדי שכל פיזיקאי יוכל להכיר את עצמו. אלברט איינשטיין תרם את כתב היד שמקורו של המאמר לאוניברסיטה העברית לרגל פתיחתו ב-1925.
