טולידו
בפינת רחוב בעיר העתיקה של טולידו יש מספר שלטים, אחד על יד השני, הפונים לכוונים שונים ומכוונים את התיירים. כולם כתובים ספרדית, מלבד אחד עליו כתובת עברית: "בית כנסת".
שלט זה מראה את הדרך לבית הכנסת "אל טרנזיטו". אחד משני בתי הכנסת העתיקים ששרדו בעיר.
השם "בית הכנסת אל טרנזיטו" יש בו סתירה מיניה וביה. לאחר גירוש היהודים מספרד נהפך בית הכנסת לכנסיה וניתן לה השם הנצרני "אל טרנזיטו", במחצית השניה של המאה הקודמת הכריזו השלטונות על בנין בית הכנסת העתיד כמונומנט לאומי ומאז נקרא "בית הכנסת אל טרנזיטו".
שמו הנכון הוא בית הכנסת של שמואל הלוי כי שמואל הלוי אבולעפיה בנה אותו. שמואל היה יועצו ושר אוצרו של פידרו האכזר, מלך קסטיליה. הוא הקים כמה בתי כנסת במדינתו של מלכו. בית הכנסת בטולידו אשר היה כנראה המפואר ביותר נתחנך בשנת 1357 כאשר שמואל היה ברום גדולתו.
סופרים וחוקרים גמרו את ההלל על יופיו של בית תפילה זה. הם תיארו את קישוטי הקיר הנפלאים, החלונות העשויים כקשת, ומעשה האמנות של תקרת העץ.
פסוקים מספר תהלים מתנוססים על הקירות. בכותל המזרח, לשני צדדי הגומחה בעלת הקשת המשולשת, אשר לפנים נמצא בתוכה ארון הקודש, כתובות עבריות המספרות תהילתו של שמואל הלוי.
שמואל בעל השפעה רבה היה. לא היה רק מנהל ענייני הכספים של מלכו. היתה לו גם יד במדיניות המלכות. רבים היו שונאיו ולבסוף יכלו לו. הסיתו את המלך נגדו. שמואל נאסר והובל מטולידו לסבילה. עונה קשות ומת מן הענויים. המלך החרים את רכושו, אשר לפי המסופר היה רב, רב עד מאד.
אפשר עדיין לראות את ביתו המפואר של שמואל הלוי. הוא נמצא סמוך לבית הכנסת. היום שוכן בו מזיאון בו מראים יצירות של אל-גרקו, הצייר בן המאה ה-16 שתקופה מסויימת היה גר בבית זה.
בשנים האחרונות עשתה הממשלה הספרדית מאמצים רבים כדי לשחזר אתרים ובנינים היסטוריים. שופץ גם בית הכנסת של שמואל הלוי. מוזיאון יהודי קטן נפתח בתוך הבנין, מוצגים בו כלי קודש, ספרים בלדינו וצלומים של אתרים בספרד שיש בהם משום ענין יהודי. יש גם כמה מצבות יהודיות עתיקות מטולידו.
ביקרתי בטולידו כמה פעמים, לבד ועם בני משפחתי. באחרונה הייתי שם לפני כמה חודשים. הייתי מדריך של קבוצה של תיירים יהודיים שאורגנה על ידי נאיל רוטנברג, נשיא חברת הנסיעות "טריפ-מאסטרס".
זכור לי היטב ביקורי הראשון שם לפני כעשרים ושבע שנה.
כאשר ביקרתי בבית הכנסת של שמואל הלוי, נכנסה אחרי קבוצה של תיירים גרמנים. המדריך שליווה אותם הסביר להם בשפה הגרמנית את אמנות ואדריכלות בית הכנסת.
היה זה בשנת 1952. אך שבע שנים אחרי השואה. היה זה באותה השנה בה נתפלג העם היהודי בשאלה אם לקבל שילומים, דמי-דמים מן הרוצחים הגרמנים.
דמי רתח למראה הגרמנים, מה להם בבית הכנסת? הם רצחו ששה מליונים מאחינו, החריבו בתי כנסת בכל רחבי אירופה, וכעת הם באים להזין את עיניהם ביופיו של בית-אלוקים יהודי?!
ניגשתי לשומר ואמרתי לו: "אני יהודי. בית כנסת זה שלי הוא, רוצה אני שתגרש את הגרמנים מתוכו" דיברתי אליו בספרדית ונענעתי בידי כדי להבהיר לו ביתר שאת את דברי – אך כנראה שהוא לא הבין בשל מה אני רוגז על הגרמנים ומהי בקשתי ממנו.
הוא נתן בי עינים של תימה: "מה? אתה יהודי?"
מעט הוא מספר היהודים בספרד ויש ספרדים רבים שלא ראו יהודי מעולם. אמנם אנשים שהופקדו על השמירה של אתרים היסטוריים יהודיים באים במגע עם תיירים יהודים. אך זה לא היה כך לפני 27 שנה כאשר התיירות לספרד בכלל והתיירות היהודית בפרט לא היו מפותחות ביותר, סביר להניח שאוו שומר לא ראה מעודו יהודי עד שנפגש עמי.
"אינך מאמין שאני יהודי", השבתי לשומר. שלפתי את הדרכון הישראלי מכיסי ותחבתי אותו מתחת לאפו. בידי השניה הצבעתי על שרידי הפסוקים הניכרים עדיין על כותלי בית הכנסת. "רואה אתה את האותיות המרובעות על הדרכון הזה", אמרתי לו, "שא איניך ותראה אותן האותיות עצמן על קירות בית זה".
הוא הביט חליפות בדרכון ועל הקירות, חיוך התחיל להסתמן על פניו. כנראה זז משהו במוחו, הוא חיים חיוך ידידותי, אך זה היה הכל. הגרמנים המשיכו, כמובן, בסיורם בלי הפרעה, מבלי שירגישו כלל שלא רחוק מהם עמד יהודי שדמו סער ורתח.
ב.
במרחק של חמש דקות הליכה מבית הכנסת של שמואל הלוי, בתוך השטח שהיה פעם ה"חודריה" (הרובע היהודי), נמצא "בית הכנסת מריה בלנקה". גם בית כנסת זה נהפך לכנסיה והודבק לו השם של כנסיה זו. אחרי שהבנין חדל מלהיות כנסיה שימש לצרכים שונים. כעת הוא מונומנט לאומי.
בית הכנסת שוכן בגן קטן, הנך עובר את השער ונמצא באולם רחב, בו כמה שורות של קשתות העשויות בצורל פרסת-ברזל המחוברות אחת לשניה ונתמכות על ידי עמודים מתומני-זויות. הקירות מעל הקשתות וראשי העמודים מעוטרים להפליא.
סבורים כי בית כנסת מהודר זה, נבנה בשנת 1200 בערך. הוא נהפך לכנסיה בתחילת המאה החמש-עשרה על ידי ונצנט פאֶרֶר והנוהים אחריו. פאֶרֶר היה נזיר שעבר לארכה ולרחבה של ספרד וקרא לנוצרים לחזור בתשובה. דרשותיו שהיו חדורות שנאת ישראל הסיתו את המון העם ביהודים. הופעתו של פאֶרֶר הפילה אימה על היהודים שהיו מוכרחים להקשיב לדרשותיו. באזורי שונים הונהגו ביזמתו חוקים אנטי-יהודיים, בכמה ערים פרץ לתוך בית הכנסת והפך אותם לכנסיות.
הימים בהם עשה פאֶרֶר בטולידו היו ימי מצוקה ופחד ליהודי העיר. בימי ההיסטוריה הארוכה שלהם ידעו יהודי טולידו תקופות שונות של צרות ורדיפות. הקץ בא לקהילה עם גרושם הכללי של היהודים מספרד בשנת 1492.
עדת טולידו היתה אחת העתיקות בספרד. לפי מסורת אחת, המוזכרת על ידי רבי יצחק אברבנאל בסוף פירושו לספר מלכים ובפירושו לנביא עובדיה, התישבו היהודים בטולידו אחרי חורבן הבית הראשון. אם אמת במסורת זו אם לא – דבר אחד ברור. קהילת טולידו היתה מן הקדומות ביותר בחצי האי האיברי.
בטולידו פעלו גדולי תורה, משוררים עברים וחוקרים יהודים, אשר רק אחדים מהם אפשר להזכיר כאן.
אברהם אבן דאוד מחבר הכרוניקה "ספר הקבלה" והחיבור הפילוסופי "אמונה רמה", שנכתב במקורו בערבית, היה יליד קורדובה, אך הוא חי שנים רבות בטולידו ושם מת מות קדושים.
עד לפני זמן לא כל כך רב, היו סבורים כי המשורר והפילוסוף ר' יהודה הלוי וידידו המשורר, המדקדק ומפרש המקרא ר' אברהם אבן עזרא, נולדו שניהם בטולידו. באחרונה הובעה הדעה כי הם נולדו בתודילה, אך עם זה נכון הדבר, כי בעל "הכוזרי" היה גר זמן מסויים בטולידו.
טולידו היתה עירו של רבי מאיר הלוי אבולעפיה, מגדולי התורה בספרד, בנעוריו היה ממתנגדי הרמב"ם, הוא חיבר פירושים לתלמוד, מהם שנשתמרו ונדפסו (יד רמ"ה על מסכתות בבא בתרא וסנהדרין) וכתב ספר על המסורה, גם משורר היה.
רבינו יונה גירונדי, מחברם של ספרי מוסר ידועים, הרביץ תורה בגירונדה ובברצלונה, בסוף ימיו ביקש לעלות לארץ ישראל, בדרכו עבר את טולידו, אנשי העיר ביקשו אותו להשאר אצלם לזמן-מה הוא נעתר להם ונפטר באותה עיר.
בראשית המאה הארבע עשרה היגר רבינו אשר בן יחיאל (רא"ש) מגרמניה לספרד. אחרי שרבו, רבי מאיר מרוטנבורג נאסר על ידי הקיסר, היה הוא לראש יהודי אשכנז, הפחד מפני השלטונות הניעו לעזוב את ארץ מולדתו. זמן קצר אחרי בואו לספרד, נתמנה לרבה של עדת טולידו. באיזו לשון דיבר הרב האשכנזי עם אחיו הספרדים טרם שלמד לדבר בשפת המדינה? ודאי שדיבר עמהם בעברית! הרא"ש שימש את עדתו למעלה מעשרים שנה וגדולה היתה השפעתו לא רק בטולידו אלא גם ביתר קהילות ספרד.
אחרי מותו ירש את מקומו כרב וראש ישיבה בעיר – בנו רבי יהודה, בן אחר שאף הוא גר בטולידו היה רבי יעקב בעל "הטורים".
אישים אחרים שישבו באותה תקופה בטולידו היו התוכן יצחק ישראלי, בעל "יסוד עולם". ומפרש המקרא ר' יוסף נחמיאס. שניהם היו תלמידי הרא"ש. מנחם בן אהרן אבן זרח, מחבר "צידה לדרך" היה תלמידו של יהודה בן הרא"ש, הוא נפטר בטולידו, את מצבתו אפשר לראות במוזיאון היהודי הקטן אשר בבנין בית הכנסת של שמואל הלוי.
הרב יצחק אבוהב "הגאון האחרון של קסטליה" היה ראש ישיבת טולידו. מאוחר יותר הורה בגואדלאחרה! כאשר גורשו היהודים מספרד עבר לפורטוגל שם מת כעבור זמן קצר.
מאת: טוביה פרשל
מתוך "ישראל שלנו" כ"ב אלול תשל"ט