מסופר על אדם עם כף רגל חולה שביקר מספר רופאים כדי להקל על כאביו. ללא הצלחה איתם, החליט לפנות למייסד שושלת בעלז, רבי שלום רוקח (1781-1855), שבנוסף להיותו תלמיד חכם אדיר נודע כמרפא ומחולל נסים. השר שלום, כפי שהיה ידוע גם, לא היה זמין בזמן ביקורו של האיש החולה הזה.
רבניתו, מלכה, התעניינה בבעייתו של האחרון ולאחר מכן נתנה למבקר את העצה הבאה: "הביאו נר לבית הכנסת והדליקו אותו מדי יום". האיש נשמע לעצתה ולאחר זמן קצר כף רגלו החלימה לחלוטין. כששמע על החלמתו המהירה של האיש הזה, השר שלום, התרשם למדי מכוחה המרפא של אשתו ושאל אותה ממי קיבלה עצות חכמים כאלה.
"המלחין של הפסוקים המתוקים בתהילים", הגיבה הרבנית. "כתוב שם,.. נר לרגלי" (תהלים קיא: קא5). סיפור זה, אחד מני רבים על אשתו של מייסד שושלת בעלז, מעיד על גדולתה של הרבנית הזו. מחשבותיה, שקועים לגמרי בכתבי הקודש שלנו, זיהתה מיד מקור תורני המתייחס לאותו איבר שסבל מכאבים. והיא פשוט חזרה על הפסוק שצץ בראשה, שהיה בהשראת אלוקית. כשהחמיאו ואמרו שהיא עשתה נס, היא הפחיתה את כוח הריפוי שלה בהסבר צנוע. "האיש נתן תרומה (נרות) לבית הכנסת והשם גמל לו בכך שלקח את כאבו". לא העצה שלה היא שרפאה אותו, לטענתה, אלא הכשרון של הצדקה שלו.
כל ישותה של הרבנית מלכה רוקח הייתה שקועה במחשבות על ה' ותורתו. היא בילתה יותר מחצי מאה בסיוע לשר שלום בהקמת שושלת בעלז. הוא תמיד נתן לה את מלוא הקרדיט על השיאים האדירים שאליהם הגיע באהבתו להשם ולתורה שלו.
ייחוס מפואר
מלכה נולדה ב1780. היא הייתה בתם של הרב ישכר דב וחנה רחל (לבית טיסמיניצר) רמרז. הרב י.ד. רמרז היה רב מכובד ואב דין בעיר סוקל שבגליציה; מלכה נקראה על שם סבתה מצד אביה, בתו של רבי יהודה לייב ביק. סבה של מלכה מצד אביו היה רבי יהודה זונדל רמרז, צאצא של כוכב מצטיין טור הזהב של ספרד, רבי חיים אבולעפיה מטולידו, שיכול היה להתחקות אחר מוצאו עד דוד המלך.
סבא רבא של מלכה מצד אביה היה רבי משה בן הרב טודרוס, שהיה דיין בברודי וקרא לרבי משה רבי זליגס, על שם חותנו רבי אהרן זליג בר יהודה זונדל סגל מחכמי ברודי. רבי משה זה נודע כצדיק קדוש, דור תשיעי לצאצאיו של רבינו טודרוס הלוי שהיה תלמיד הרמב"ן. ראשי התיבות של שמו, רבי משה רבי זליגס, הם שהרכיבו את השם רמ"רז. אמה של מלכה, חנה רחל, הייתה נכדתו של רבי זכריה מנדל בן אריה לייב מקראקוב, שכתב פירוש, הנקרא באר-הייטב, על חלקי חושן משפט ויורה דעה בשולחן ערוך.
ידוע שלמלכה הייתה לפחות אחות אחת, ברכה, ששמה נשוי היה באב"ד; אח אחד, צבי הרש רמרז; ואח נוסף שהיה לו שם זהה לאביה, כנראה נולד לאחר שאביה נפטר.
זיווג הגון
מלכה הכירה את הזיווג שלה בגיל צעיר. השר שלום היה לא רק בן דודה הראשון, אלא הוריה גידלו אותו בביתם לאחר שאיבד את אביו, הרב אלעזר רוקח, שהיה נפטר בגיל 32. אמו של השר שלום, רבקה חינה (רמרז) רוקח. , שנותרה עם חמישה יתומים והתגוררה בעיר ברודי, שלחה את בנה, שהיה אז כבן 11, אל אחיה, הרב יששכר דב רמרז, כדי לגדל אותו וללמדו תורה. באותה עיר לימד הגאון רבי שלמה לוצקר פלאם, שהיה תלמיד חביב וקרוב משפחתו של הגאון רבי דב בער, המגיד ממזריץ'. רבי שלמה פלאם נודע בשם המגיד מלוצק. הוא פירסם מספר שנים קודם לכן אנתולוגיה של ההנהגות של המגיד ממזריץ', בשם "מגיד דבריו ליעקב".
שר שלום רוקח, היתום הצעיר שחש את החלל העמוק שהותיר פטירת אביו הטבעי, התלהב עד מהרה מחום החסידות והזין את לבו ונפשו בסיפורים נפלאים ובפרנסה רוחנית. הוא הפך להיות מתמיד אדיר, ושדכנים חיפשו אותו כשהגיע הזמן להתחתן אותו. למה הוא, הרב יששכר דב רמרז, לא ייקח את המתמיד המצטיין הזה, שר שלום, כחתן? הרב ישכר דב חשב לעצמו.
הרב ישראל אייכלר, חבר כנסת ומחבר ביוגרפיה של השר שלום בשם "כמלאך הנצב על ראש דרך" , מתאר כיצד ביקש דודו של השר שלום את הסכמתו של החוזה מלובלין. לשידוך. החוזה, כפי שנקרא, נתן את ברכתו; הוא הכיר היטב את שר שלום שכן שימש גם כמנטור של שר שלום. הרב אייכלר דן גם בתגובתה של מלכה כאשר אביה שאל אותה האם היא מעוניינת בשר שלום כשידוך פוטנציאלי. "לעולם לא אמצא מישהו צדיק צנוע, ישר ונהדר כמוהו", טענה. במהלך כל אירוסיהם הוא המשיך ללמוד כמו קודם, וגם לאחר מכן, ראשו היה שקוע לגמרי בעניינים ערכיים. אשתו החדשה בהחלט הייתה ברמה שלו.
הזוג נתמך על ידי אביה של מלכה, והם חיו יחד עם משפחתה.
קושרים ומשתפי פעולה
בשעות היום היה שר שלום מבלה את זמנו בלימוד אצל חותנו, לפעמים עד חצות. חמיו הבהיר לו שהוא לא לגמרי נגד החסידות, הוא רק האמין שראוי יותר שפוסקים ומבוגרים שסיימו את כל הש"ס ילמדו את זה. לדבריו, הוא אינו מסכים עם האמונה שעל בעלים חדשים להשאיר את נשותיהם הצעירות עם ילדים קטנים ותינוקות בבית כדי להיאחז באדמו"רים שלהם.
הרב רמרז לא ידע שכדי לא להרגיז אותו, בתו הייתה עוזרת לבעלה להתגנב מדי לילה מהבית דרך חלון כדי שילמד יחד עם הרב שלמה לוצקר פלאם. השר שלום, לאחר שלמד כמעט כל הלילה, היה מתגנב לאחור זמן קצר לפני השחר כדי לוודא שמחתנו לא יבינו שהוא נעלם. מלכה הייתה מנסה להעיר את בעלה כל בוקר כדי שאביה לא יבין שהוא איננו כמעט כל הלילה. הרב רמרז היה מתעצבן לפעמים, תוהה מדוע נראה חתנו עייף מכדי לקום, לגמרי לא מודע לכך שהוא בקושי ישן.
הסולם שמלכה הורידה את החלון כדי לאפשר לבעלה לברוח ולחזור לחדרם מתואר על ידי יהודי צ'כי, ג'ירי לנגר, שלטענתו "הוצג בתערוכה בבית התפילה בעלז בבעלז, אנדרטה נצחית לזכר היום הזה."
בניגוד לשאר הרבניות ג'ירי לנגר היה סופר יהודי מתבולל שנולד בפראג. בשנת תרע"ג, בהיותו בן 19, הדהים את הקרובים לו כשהכריז כי החליט להיות דתי ולהצטרף לחסידות בעלז בהנהגתו של האדמו"ר רבי ישכר דב רוקח. ב"תשעה שערים לתעלומות החסידות" שלו, שכתב בצ'כית [הספר תורגם למספר שפות, כולל איטלקית וגרמנית] בשנת 1937, הוא מקדיש פרקים לכל אחד מתשעה אדמו"רים. השער הראשון, או הפרק, עוסק בשר שלום. כך הוא מתאר את אדיקותה של הרבנית מלכה: …. בזמנים ההם כמעט כל הגברים האדוקים לא עשו דבר מלבד להרהר בתלמוד כל היום ולהשאיר את הטיפול במשפחה לנשותיהם הסבלניות. האחרונים ידעו היטב כי יזכו לכך בשפע בעולם הבא, שעל הקרבתם העצמית יתאפשר להם לשבת על שולחנות זהב בגן עדן עם בעליהם, בחברת חכמי ישראל המפורסמים ביותר. , ושגם הם ישמחו באור המפואר של מלכות ה'.
אולם מלכל'ה לא הסתפקהבכך. היא רצתה ששלום שלה ישב על כסא מרגליות ופנינים בין הקדושים ביותר שבקדושים ומלאכי ה', עונד את כתר היהלום של היתרונות הטהורים ביותר, גבוה, גבוה מאוד מעל בעלי כל שכניה – והיא לצדו. קוראים רבים מודעים לסיפור המפורסם כיצד מייסד שושלת בעלז נשאר ער במשך 1,000 לילות; מה שלא ידוע הוא שלפי המסורת, מלכה היתב זה שהחזיקה לו את הנר במהלך אותם לילות ארוכים. בליל האלף, שר שלום היה כל כך מותש, שהוא כמעט היה מוכן להיכנע, אבל מלכה לא נתנה לו לישון. ובאותו לילה הגיע לרמה גבוהה מאוד של רוחניות וזכה לפגוש את אליהו הנביא. ג'ירי לנגר כותב: … הרבי שלום הקדוש מעולם לא שכח מה עשה לו מלכל'ה
כאשר התפרסם בכל העולם בקדושתו ובנסים שעשה, וכאשר מאות ואלפי אנשים אדוקים נסעו מרחוק אל שולחנו בבעלז לקיים בצייתנות כל מילה שלו, הנהון קל ביותר בראשו, הוא היה מכריז "אם לא היה מלכל'ה, (שפירושו מלכה קטנה) שלום לא היה מלך!" רבי מאיר מפרמישלן (השני, שהיה בן זמנו וידידו של השר שלום) היה עושה משחק מילים מתואר המלך בראשית י"ד, יח: "מלכי צדק, מלך שלם, כי מלכי היה צדיק, שלום הוא מלך."
תזונה רוחנית
יצחק בוקסבאום, תלמידו של הזמר והרב החסידי הבולט זצ"ל, שלמה קרליבך, מקדיש פרק בספרו "סיפורי יהודים על נשים קדושות" לרבנית מלכה מבעלז. בהקדמה לספר זה כותב בוקסבאום שכאשר קיבל סמיכה מהרב קרליבך, בירך אותו האחרון שיהיה מגיד, מספר סיפורי קודש יהודים ויקרב אליו יהודים בדרך זו. בוקסבאום תרגם רבות מהסיפורים על מלכה שהופיעו במקור בכרך העברי הראשון של "אדמורי בעלז" מאת ישראל קלפהולץ.
לאחר כל סיפור שהוא מספר, בוקסבאום נותן לקורא את הפרשנות שלו ומעיר על הסיפור. סיפור אחד שהופיע במספר ספרים על הרבנית היה כיצד נזפה ברכות בחסיד שהגישה לו קשה (כוסמת). החסיד (שלכאורה כנראה היה די מורעב) אכל את האוכל בחיפזון, בצורה זוללת. לאחר מכן מעיר בוקסבאום כי דבריה של הרבנית לחסיד מדגימים כיצד היא עצמה בוודאי אכלה, לאט ובכבוד, כדי להעלות את מזונה מבחינה רוחנית. הוא גם מוסיף כי הוא מאמין כאשר הרבנית מלכה בישלה את האוכל, ולאחר מכן חילקה אותו, היא ללא ספק התחננה במקביל וחשבה על העלאת הקשה.
בדיוק כמו גן עדן
בדרך כלל, כשמבקרים אדמו"ר, לא היו מוצאים אותו בחברת אשתו. אבל סיפור ידוע שהסתובב במשך דורות על הזוג הקדוש המפורסם הזה מספר שכאשר ביקרו דברי חיים מצאנז ובנו הצעיר, רבי ברוך הלברשטאם, אצל שר שלום והרבנית שלו מלכה, הם מצאו את הזוג יושב בשולחן אוכל יחד בחדר פשוט מאוד, לא מעוטר. הם היו בהלם. הם ציפו שיגידו להם להמתין במסדרון עד שיתקבלו לראות את הרבי לבדו. כשראתה את מבטיהם המשתאות, הזמינה אותם הרבנית מלכה בשלווה להצטרף אליה ולבעלה לשולחן בו המשיכה לדבר איתם. לאחר שעזבו את ביתו של שר שלום, שאל דברי חיים את בנו מה התרשמותו מהרבי והרבנית. ר' ברוך ענה כי הוא מרגיש שזה עתה יצא מגן עדן. החדר הפשוט הדיף ריח כל כך אוורירי עד שהיה כאילו ישב עם אדם וחוה כשהם טהורים מאוד, לפני שאכלו מהפרי האסור.
"כך בדיוק הרגשתי", ענה דברי חיים.
ממלכת הרבנית תרצה פירסטון, מחברת "קבלה: החזרת חכמת הנשים היהודיות", כותבת: המטבח היווה את התפאורה של האקסטזה הרוחנית האישית ושירות הקודש של מלכה, והיא בילתה שם את רוב יומה, עד פרקי ידיה בבצק לבן בשרני בתוך שוקת הלישה, קיצצה נמרצות דגים ובצל ליד קרש החיתוך שלה, או עמדה מעל פני האדמה. תנור עצים טועם מרק לילד חולה או חסיד.
מהמטבח של מלכה יצא מדי יום אוכל לשבעת ילדיה, עשרות תלמידים, מבקרים ושנוררים, קבצנים חסרי נפש ואנשים קדושים שהגיעו לבעלז כדי ללמוד מבעלה, הרבי הגדול. המטבח והאולם הסמוך היו נחלתה האישית, המרכז הארצי של חצר בלזר. ספסלי האולם הגדול התמלאו עד אפס מקום מדי ערב בתלמידים מכל הגילאים, ותפקידו של מלכה היה למלא את גופם בחום והזנה שייצרו לא פחות משמחה.
מלכה ידע היטב שהמשימה האנושית הגבוהה והקדושה ביותר היא לא להשאיר את העולם הארצי מאחור אלא לחבר את הארץ והשמים על ידי הפיכת חייו לצינור שדרכו יכול נהר הרוח לזרום, כלפי מטה וגם כלפי מעלה. מנקודת מבט לא היררכית כמו זו של מלכה, שום יצור, שום נסיבות ושום היבט של החיים אינם רלוונטיים או פשוט ניתנים לביטול. כל התופעות בזמן ובמרחב הן היבטים של יצירות ה' ושעריו המובילים לקדושה פוטנציאלית.
ננסה כולנו לחקות את אהבתה של הרבנית לתורה ולהשם ולנסות לתפוס את העולם דרך עיניה של מלכה. תנו למעשינו לשמש עלייה לנשמה שלה.
נפטרה בשמיני אלול תרי"ב (23 באוגוסט 1852)
פרל (פרשל) הרצוג, היא בתה של חנה רחל (פלאם) פרשל, הנקראת על שם סבתה רבא, חנה רחל (רוקח) פלאם. חנה רחל רוקח הייתה נכדתם של שר שלום ומלכה רוקח, ונשואה לנכדו של רבי שלמה לוצקר פלאם, אדמו"ר הaר שלום.
