קוראים רבים מכירים את פרשת דרייפוס הידועה לשמצה, שהתרחשה ב-1894 בצרפת כאשר חייל יהודי, קפטן בצבא הצרפתי, הואשם שווא בבגידה והורשע על ידי בית משפט צבאי אנטישמי צרפתי ונכלא. העוול הזה תוקן רק עשור לאחר מכן. אולם מעטים שמעו על "פרשת דרייפוס" הפורטוגלית, כאשר קצין יהודי בשם ארתור קרלוס דה בארוס באסטו, שהיה גר צדק, הואשם שווא ולאחר מכן הורשע על ידי צבא פורטוגלי אנטישמי בית המשפט בשנת 1937. ממשלת פורטוגל ביטלה את הרשעתו רק בשנת 2012, יותר מ-50 שנה לאחר מותו.
ארתור קרלוס דה בארוס באסטו (1887–1961) נולד באמרנטה, פורטוגל, עיירה על גדות נהר הטמגה ליד העיר הגדולה אופורטו, הידועה גם בשם פורטו. הוריו נפרדו כשהיה צעיר. אז הוא חי במהלך שנת הלימודים באופורטו עם אמו, מריה ארנסטינה דה בסה פורטס, שהייתה נוצרייה אדוקה, ובילה בקיץ עם משפחתו של אביו הנוצרי החדש, פרנסיסקו דה בארוס באסטו, באמרנטה. שם הוא היה בקשר עם נוצרים חדשים רבים אחרים, שהיו מתנהגים בגלוי כמו קתולים אך בטקסים יהודיים שנשמרו באופן פרטי, כגון הדלקת נרות שבת בליל שישי.
בגיל 9 הוא גילה את מוצאו של אנוס כאשר סבו מצד אביו סיפר לו את המידע הזה על ערש דווי. סבו אמר שלמרות שחי כנוצרי, הוא רצה למות כיהודי. לארטור קרלוס נודע שסבא וסבתא יהודים, קרלוס דה בארוס באסטו ואשתו שרה דה קרבליו, נולדו בבורדו, צרפת, והיו צאצאים למשפחות יהודיות שברחו מפורטוגל לאחר הגירוש.
כשהיה בן 23 השתתף בהקמת הרפובליקה הפורטוגלית, והוא הניף את הדגל הרפובליקאי בעיר אופורטו ב-5 באוקטובר 1910, עם הקמת הרפובליקה. בתקופה זו הכיר רב צרפתי אשר נתן לו השראה ללמוד יותר על היהדות. המוטיבציה שלו להפוך למנהיג בהפלת המלוכה, ויחד איתה מוסד הקתוליות כדת המדינה, נבעה בין השאר מהתעניינותו ביהדות. הרפובליקה הבטיחה חופש פולחן לכל הדתות. ארתור קרלוס למד באקדמיה הצבאית הפורטוגלית. כסגן במלחמת העולם הראשונה, הוא פיקד על גדוד של חיל המשלוח הפורטוגלי בפלנדריה, וזכה בעיטורים רבים ובמדליות על גבורה שהוענקו לו הן על ידי בריטניה הגדולה והן מפורטוגל. באותה תקופה הוא הועלה לדרגת קפטן.
גיור ונישואין
לאחר שאמו נפטרה ב-1918, החליט בארוס באסטו ללמוד יהדות, ולימד את עצמו עברית. מיומנותו בשפה זיכתה אותו בהוראת עברית באוניברסיטת אופורטו, שם גם ערך מחקר על ההיסטוריה של יהדות פורטוגל של תקופת ימי הביניים. הוא נדחה על ידי הקהילה היהודית של ליסבון בגלל שלא היה יהודי , ונסע לטנג'יר להתגייר רשמית. אימץ את שמו של אברהם ישראל בן ראש ועבר ברית מילה.
ברגע שהיה מגייר, הוא נתקבל לקהילת ליסבון והתחתן עם בת למשפחה יהודית בולטת בליסבון, לאה ישראל מונטרו אזנקוט, נולד להם בן, נונו קרלוס אזנקוט דה בארוס באסטו, ובת, מרים אדיטה דה בארוס באסטו. בני הזוג התיישבו באופורטו ב-1921. באופורטו היו אז 17 משפחות סוחרים יהודיות אשכנזיות שהיגרו מגרמניה, ליטא, רוסיה ופולין, ללא בית וללא קהילה יהודית מאורגנת. מעט יהודי אופורטו היו נוסעים לליסבון כשרצו להשתתף בשירותי דת.
עד 1923 הקפטן בארוס באסטו יסד את הקהילה היהודית של אופורטו והקים בית כנסת בקומה השנייה של בניין ברחוב אליאס גרסיה בשטח מושכר.
אנוסים בפורטוגל
בעוד קפטן בארוס ביקש להתגייר, מר שמואל שוורץ, מהנדס יהודי שומר מצוות מגליציה, התיישב בליסבון והפך פעיל בקהילה היהודית הגדולה שם. מר שוורץ היה במסע כרייה עוד בשנת 1917 לבלמונטה בצפון פורטוגל, שם פגש סוחר מקומי ש"הזהיר" אותו שלא יקנה אספקה ממתחרה עסק שלו בגלל היותו יהודי.
שוורץ הזדעזע לגלות שבצפון פורטוגל יש יהודים, מאחר שהאמינו שלא היו יהודים במדינה לאחר שגורשו ב-1497. שוורץ החליט לפגוש את המתחרה היהודי של האיש ואולי יוכל להיפגש עם אלו אנוסים. כאשר שמואל שוורץ פנה לבני הזוג האנוס, הם חשדו בו מאוד וסירבו להאמין שהוא יהודי. הם חשבו שהם היהודים היחידים שנותרו בעולם; אולם כאשר שוורץ קרא להם את השמע, הם הבינו שהוא באמת יהודי.
אנשים אלה ששוורץ פגש נחשבו ליהודים קריפטו, ותרבותם תוארה כיהדות קריפטו. למרות שהם למדו בכנסייה והתנהגו כמו קתולים כלפי חוץ, הם טענו זהותם היהודית, אמירת מספר תפילות יהודיות והקפדה על כמה מצוות. הם טענו שהם צאצאים של יהודים שנאלצו להתגייר במאה החמש עשרה שקיימו כמה מצוות בסודיות בתיהם.
במשך כמה מאות שנים אנשים אלה נישאו בינם לבין עצמם, מתוך אמונה בבואו של המשיח שיגאל את עמו באחרית הימים. הם שמרו את השבת וחלק מהימים טובים. הם היו מדליקים נרות ביום שישי בלילה במרתפים או בעליות גג, ומבטיחים שהם יוסתרו מעיני הציבור. היו מקיימים פסח ויום כיפור יום או יומיים לפני או אחרי התאריך העברי כפי שעשו אבותיהם כדי לבלבל את סוכני האינקוויזיציה. הם שמרו על כמה מנהגי אבלות, כמו טהרה, רחיצת נפטר ושבעה, ושמרו על נר במהלך שבעת ימי האבל הראשונים. טקס הנישואים שלהם כלל ההצהרה הבאה בפורטוגזית:
"Em nome de De-s de Abrahão, Isaac e Jacob, eu vos uno. Cumpri vos a Sua benção – בשם אלוקים של אברהם, יצחק ויעקב… אני ממליץ לך על ברכתו."
שמואל שוורץ פרסם את ממצאיו על האנוסים, ןזערר סנסציה גדולה בעולם היהודי. כתוצאה מפרסום מחקריו בעיתונות האנגלו-יהודית, החליטה קבוצה של יהודים ספרדים בריטים לתת חסות לנציגות יהודית לקהילת ליסבון. המטרה המיועדת של המיסיון היהודי היה להיות מעורב בהחזרת האנוסים לזרם המרכזי ביהדות. בשלב זה הכריז קפטן ארתורו קרלוס דה בארוס באסטו על עצמו כיהודי ונבחר לבצע את החזרת החיים הרוחניים של האנוסים בפורטוגל.
ה' איתי
קפטן הצבא הכריזמטי הזה יצא למסע כדי לשכנע את האנוסים בפורטוגל לחזור בגלוי ליידישקייט. הוא ניסה לעורר אותם להתגייר ולקיים את המצוות. המוטו שלו היה: "ה' איתי; אני לא אפחד."
הוא הסתובב ברחבי המדינה במדים ובמלכות מלאות, עטור את המדליות שלו, לפעמים רכוב על סוס או חמור, או אפילו ברגל, אל האנווסים המבודדים המתגוררים בצפון אזור טראס-אוס-מונטס וביראס בפורטוגל. הוא הצליח להקים בתי כנסת בכמה ערים, ביניהן בראגנצה, קובילחה ופינהל, למרות מחאות הכנסייה הקתולית. בנסיעותיו ליוו אותו שני רופאים שהיו מבצעים ברית מילה. מאמינים שהיו יותר מ-10,000 מראנו בפורטוגל, והוא הצליח להחזיר אלפים מהם ליהדות. תנועת הגאולה הזו נקראה "Obra do Resgate" – עבודת הצלה, והלהיבה קהילות יהודיות בכל רחבי העולם. רבים הציעו תמיכה מוסרית וכלכלית. ועדת מרנוס הפורטוגלית נוצרה על ידי הקהילה הפורטוגזית הספרדית של Bevis Marks, בית הכנסת העתיק ביותר באנגליה. גם יהודים ספרדים באמסטרדם, מנצ'סטר, פילדלפיה, ניו יורק, המבורג ופריז, שאבותיהם נמלטו מציפורני האינקוויזיציה, העניקו לו תמיכה.
הגר"ח צדק מקים ישיבה
סרן בארוס באסטו הצליח להשיג כספים מוועדת אנוסים בלונדון שאיתה פתח ישיבה באופורטו. ראש פינה, כפי שנקראה הישיבה, הייתה הישיבה הראשונה שהוקמה בפורטוגל מזה יותר מ-500 שנה. הוא היה קיים תשע שנים, עד לתחילתה של "פרשת דרייפוס הפורטוגלית", עליה נרחיב להלן.
סרן בארוס באסטו החל לפרסם ולערוך כתב עת בשם הלפיד – הלפיד, בשנת 1927, ובו מאמרים על תורה, קיום מצוות והיסטוריה יהודית. כתב עת זה המשיך להתפרסם עד 1958, שלוש שנים לפני פטירתו. היו לו מנויים בפורטוגל, ספרד, צרפת, אנגליה, הולנד, שוודיה, גרמניה, אוסטריה, איטליה, יוגוסלביה, יוון, ארץ ישראל, ברזיל, קולומביה וארצות הברית! הוא גם חיבר יותר מ-20 ספרים בפורטוגזית על ההלכה וההיסטוריה היהודית; כמה מהם פורסמו על ידי בית ספרו ואחרים על ידי קהילת יהודי אופורטו.
אלה רק כמה:
1. As Noites de Hanukah ou da Festa dos Macabeus Porto, 1943ו, 1943; קריאות לשמונה לילות חנוכה והלכות חנוכה.
2. Birkhath ha-Mazon Graças apos a Refeiçao: Segundo o Rito Portugues, 1940.
3. Don Abraham Zacuto, RabiAstronomo-Historiografo, 1946;המכיל איור של כריסטופר קולומבוס מבקר את אברהם זקוטו.
4. דון יחיא בן יחיא: רבה הראשי של פורטוגל, 1944.
5. Dor e Fé: Oraçoes, Segundo o Rito Portugues, Pelos Doentes, Moribundos e Mortos/Tefillos לחולים, גוססים ומתים לפי הטקס הפורטוגזי, 1928.
6. H'ad Gadiah: Influencias hebraicas no folclore portugues, 1944; תרגום פורטוגזית של חד גדיה עם דוגמאות לשירי עם פורטוגזיים שהושפעו ממנו.
7. הזכרת המתים , Oraçao de Saüdade dos Mortos/תפילה למען המתים, 1945.
8. Judeos & Prosélitos, 1946 יהודים' וגרים.
9. Memorial de Preceitos Israelitas, כרך א': דיון על ציצית, טלית, תפילין, שמע, עמידה, ספר תורה, בית כנסת וכו', 1931.
10. Memorial de Preceitos Israelitas, כרך. ב', 1932: ספר הלכות לגבי שבת.
11. Neilah ou Encerramento de Kipur, 1929: נעילה ליום כיפור לפי מנהג הפורטוגזי.
בניית בית כנסת
בארוס באסטו הוביל קמפיין גיוס כספים מוצלח לבניית בית כנסת, עבורו סיפק הברון דה רוטשילד מפריז כסף לרכישת קרקע. הוא היה ממוקם לאורך רחוב Rua Guerra Junqueiro ונקרא קהילת מקור חיים – מבנה מפואר בן ארבע קומות. עד היום הוא בית הכנסת הגדול ביותר בחצי האי האיברי.
הבנייה במקום החלה בשנת 1929 והעבודה התקדמה באיטיות עד 1933 בתמיכת הוועדה ליהודי פורטוגל ספרד בלונדון. בשנת 1937 הושלם בית הכנסת בתרומה גדולה של משפחת כדורי. כאשר נפטרה לורה כדורי, אשתו של סר אלי כדורי, פילנתרופ יהודי בולט מעיראק, ילדיה רצו להנציח אותה. היא הייתה נצר לאלו שברחו מפורטוגל בגירוש 1497. שם בית הכנסת שונה לבית הכנסת כדורי/מקור חיים. בין האנשים שהשתתפו בחנוכת בית הכנסת היו עורך הדין פול גודמן, נשיא ועדת אנוסים הפורטוגלים; משה אמזלק, נשיא הקהילה הישראלית בליסבון; עיתונאי ומייסד האגודה ההיסטורית היהודית של אנגליה לוסיאן וולף; פרופסור וסופר מקיימברידג' ססיל רוט, והרב ד"ר דיוויד דה סולה פול של בית הכנסת הפורטוגזי הספרדי בניו יורק (שארית ישראל). רבי דה סולה פול היה תומך נלהב של בית הכנסת באופורטו, ואחד מחדריו נקרא על שמו. כיום שוכן בבית הכנסת גם מוזיאון יהודי ובו חלק המוקדש לקפטן בארוס באסטו.
הכנסייה הקתולית הגיבה
הכנסייה הקתולית הגיבה לבניית בית הכנסת המפואר בבניית כנסייה באותו סגנון אדריכלי כמו בית הכנסת, רק גדולה יותר, ממש במעלה הכביש. תלמידי הקולג' הגרמני השכן זרקו אבנים לעבר חלונות בית הכנסת החדש שנבנה. הפגנות ציבוריות נערכו נגד הימצאותם של בתי כנסת במחוזות. אסטדו נובו, או הרפובליקה השנייה, היה המשטר הקורבטיביסטי והסמכותי שהותקן בפורטוגל ב-1933, המכונה דיקטטורת סלזאר. הוא לא העריך את בית הכנסת המפואר ולא היה מרוצה במיוחד מקפטן בארוס באסטו, שהניף את דגל הרפובליקה.
ההורדה של קפטן בארוס באסטו
אויבים רבי עוצמה של הקפטן היהודי ארגנו מסע להשמדתו. ההזדהות הגלויה של האנוסים עם היהדות לא התיישבה עם הממשלה או עם רשויות הכנסייה. למורים ולרופאים שענו לקריאת הקפטן לא היו לפתע תלמידים או חולים. בשנת 1935 תומאז קוריה דה לוז אלמיידה, כומר במנזר אל-פוראדה, היה מסתובב מחוץ לישיבה ועוקב אחר תלמידיו של בארוס באסטו בכל יום כשהם הולכים הביתה. תומאז זכה באמונם של כמה צעירים ובתשאול מניפולטיבי הוא הצליח להמציא תיק נגד הקפטן. הכומר שכנע את המשטרה שבארו באסטו הוא "מנוון" ומתנהג בצורה לא נאותה בעת ביצוע ברית מילה.
התובע העירוני של אופורטו הגיש מיד אישום פלילי נגד בארוס באסטו. התיק של האחרון הועבר אז לידי הצבא, שהנהיג בית משפט צבאי משלו. התיק נמשך מ-1935 עד 1937 אך בסופו של דבר הודח מחוסר ראיות חותכות. ובכל זאת הנזק נעשה. ב-12 ביוני 1937 הגיעה מועצת המשמעת העליונה של צבא פורטוגל למסקנה שלבארוס באסטו אין את "היכולת המוסרית" לשרת בשורותיה. המועצה הצבאית האשימה את בארוס באסטו ב"ביצוע פעולת ברית מילה של מספר תלמידים על פי מצוות הדת הישראלית בה הוא מודה…".
אף על פי שבארו באסטו נוקה מאשמה על ידי הרשויות האזרחיות והצבאיות בהתייחס להאשמות המופרכות, השרים הפשיסטים של סלזאר גינו אותו על כך שביצע לכאורה ברית מילה והוציאו ממנו את הוועדה הצבאית שלו, ואסרו עליו ללבוש את מדיו. זה הוביל להתמוטטות תנועת הרנסנס שבארוס באסטו התחיל. אותם אנשים שבהם הוא דגל התנערו ממנו. עד אמצע שנות ה-30, הורים הוציאו את ילדיהם מישיבת ראש פינה, וברוס באסטו הפך לפרסונה נון גרטה בקרב המסורים שלו פעם חסידי האנוסים.
גם הקהילה היהודית המבוססת התרחקה ממנו כעת.
מחלץ בתקופת השואה
למרות כל בעיותיו, בארוס באסטו היה פעיל בתקופת השואה ועזר למאות יהודים להימלט מהמלחמה, ואיפשר להם להתחיל חיים חדשים באופורטו. הוא הקים סניף מקומי של ועדת ההפצה המשותפת Joint Distribution Committee בפורטו לתמיכה הומניטרית של אלפי פליטים יהודים. הקהילה היהודית של אופורטו חתמה לאחרונה פרוטוקול עם המוזיאון להנצחת השואה של ארצות הברית במטרה לספק לו אלפי מסמכים ותיעוד של פליטים בודדים להם עזר.
בשנת 1961 נפטר קפטן בארוס באסטו, אדם שבור. דרגתו נשללה ממנו והושפלו בפומבי בגלל שהיה יהודי. היסטוריונים כמו ססיל רות' השוו אותו לאלפרד דרייפוס. בעקבות המהפכה השלווה של פורטוגל ב-1974, שהפילה את הדיקטטורה הארוכה ביותר באירופה, ביקשה משפחתו של באסטו לטהר את שמו. זה לקח כמעט ארבעה עשורים לעשות זאת.
הוכרזה חפות
לבסוף, מספר חודשים לאחר שהוגשה עתירה לפרלמנט הפורטוגלי ב-31 באוקטובר 2011, על ידי נכדתו, איזבל פריירה לופס, קפטן בארוס באסטו נוקה מכל ההאשמות. ב-29 בפברואר 2012, האסיפה הלאומית של פורטוגל הצביעה פה אחד על המלצת קרלוס אברו אמורים ופרננדו נגראו, חברי הוועדה לזכויות האזרח של האספה הלאומית. הם מצאו שההאשמות של 1937 (ואושרו ב-1975) נגד הקפטן היו חסרות בסיס ומניעות אנטישמיות. הקפטן הוחזר לאחר מותו לצבא ביולי 2012.
היום, אם אתם מבקרים באופורטו, פורטוגל, ורואים שם את בית הכנסת המפואר כדורי, חשבו על הגר צדק המצטיין הזה שהקים את הקהילה היהודית בעיר ודאג לבניית בית הכנסת שלה. זכור את האומץ שלו לאמץ את שורשיו היהודיים ולהתגייר למרות הסכנה, ואת מאמציו להחזיר אנוסים רבים לקיום מצווה.
מאת פרל הרצוג 10 אב 5777 Hamodia, Inyan Magazine באוגוסט 2 2017
