ספרים עבריים בספרות הקונגרס האמריקאי
השנה חוגגת המחלקה היהודית של ספרית הקונגרס בושינגטון את ארבעים שנות קיומה. המחלקה נחשבת בין גדולי אוצרות הספרים היהודים כעולם. היא מכילה רבבות ספרים בעברית ואידיש ונוסף לאלו מפוזרים מאות אלפי ספרים על יהודים ונושאים יהודיים הכתובים בשפות אחרות במחלקותיה השונות של הספריה,
המחלקה היהודית נוסדה בקיץ 1913 כאשר הנדבן האמריקאי היהודי יעקב שיף קנה אוסף ספרים פרטי של עשרת אלפים ספרים ומסרם במתנה לספרית הקונגרס שישמש יסוד וראשית למחלקה מיוחדת לספרים עבריים. במשך השנים הוסיף על מתנתו הראשונה אוספים אחרים שקנה מידי אנשים פרטיים ומספר הספרים שנדב לספריה עד יום מותו הוא למעלה מעשרים אלף.
המחלקה מכילה ספרים עבריים יקרי המציאות, דפוסים ראשונ־ם וכתבי יד רבים בכל מקצועות ההלכה וקבלה. רבים הם הרבנים, חוקרים וסופרים המשתמשים באוצר ספרים זה בלמודיהם וחקירותיהם.
יעקב שיף
נאמר כמה דברים על יעקב שיף.
הוא נולד בשנת 1847 בפרנפקורט בגרמניה. משפחתו היא אחת העתיקות והנודעות בישראל. אחד מאבי-אבותיה היה המהר׳׳ם שיף וגם הרב יעקב שיף שבסוף המאה השמונה עשרה היה רב ראשי בלונדון היה אחר מבניה. בהיותו בן שמונה עשרה הגיע יעקב שיף לעולם החדש. הוא לא הכיר שם איש ואיש לא הכירו. אולם עברו רק שנים אחדות והוא עומד בראש אחד הבנקים הגדולים של ארצות הברית ״קוהן, לוב אנד קומפ״ ויש לו יד במפעלים הגדולים של המדינה, בחברות הגדולות של מסילות ברזל, טלפון, טלגרף ועוד. בימי עשרו וגדולתו לא שכח עניי עמו. הוא תמך במוסדות צדקה רבים, בתי ספר, בתי חולים ורבנים, בעצמו שמש חבר בועדי עזרה רבים ולקח חלק פעיל בעבודתם.
ביתו היה בית יהודי נאמן ובכל ליל שבת התאספו כל בני משפחתו בביתו כדי לחוג את היום בצותא.
בשנת 1907 ביקר עם אשתו ביפאן הוא נתקבל בכבוד גדול אצל קיסר המדינה, המיקדו, שהעניק לו את אות הכבוד היפני הגדול ״השמש העולה״. הוא בא לטוקיו כמה ימים לפני חג הפסח וערך את הסדר בעיר זו.
כל ימיו נלחם למען זכויות וכבוד עמו. הוא נלחם נגד ממשלת הצאר שרדפה את היהודים ברוסיה וגם לא נתנה ליהודי ארצות הברית לבקר בארצה. סוף מלחמתו היה כי נשיא ארצות הברית טאפט (אביו של רוברט טאפט, מנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט האמריקאי שנפטר לפני זמן מה) נתק את יחסי ארצות הברית עם רוסיה והחזיר את השגריר האמריקאי לוישינגטון. יעקב שיף מת בשנת 1920.
ספריות יהודיות בידי גויים
מלבד ספרית הקונגרס ישנן עוד הרבה ספריות לא יהודיות בעולם שיש להן מחלקות גדולות של ספרים עבריים. כדאי להזכיר את אוצר הספרים בבריטיש מוזאום, הספריה הלאומית בפריס, ספרית הותיקן, הספריה הצארית בפטרבורג, ספרית בודאלין באוקספורד וספריות בכמה מערי צפון איטליה, לא כולם נוסדו על ירי נדבנים יהודיים או לא-יהוד־ם. רבות הן הספריות שהספרים העבריים באו אליהן בעקבות החרמות, שוד וגזל.
עוד לפני מאתים שנה יצאה לספריה המלכותית בפריס שם גדול בעולם היהודי בשל כתבי יד הרבים הנמצאים שם.
הרב חיים יוסף דוד אזולאי בעל״שם הגדולים״ וספרים אחרים שיצא בשנת תקי״ג (1753) מירושלים לארצות הגולה לקבץ תרומות למען חכמי ישיבת חברון חפש בכל מקום בואו אחרי ספרים עבריים ובהיותו בפריס בקר בספריה המלכותית.
כדאי להביא כמה מדבריו על ספריה זו וספריה העברים מספר המסעות שלו ״מעגל טוב״.
״יום הששי הלכנו עם הגוי פ׳ לביבליותקא של כתיבת יד ואף שלא היה יום נועד לכך הוא חשוב. הוא לקח רשות ופתחו לנו ויש בה כמה אלפים כתבי יד מכל חכמה, וראיתי מקרא על קלף שנכתב בשנת אלף ס״א לחשבונם שנמצא,יש היום שבע מאות וטו״ב שנים שנכתב והוא נראה כחדש וכמה מאות ספרים שלנו כ"י.
ועוד:
״וביום הלכתי לביבליותקא של כתיבת יד והעתקתי קצת מנמוקי ר׳ ישעי׳ על החומש וסובבתי כולה ויש כמה חדרים מלאים כתבי יד מכל הלשונות ומכל החכמות והדתות …ואמרו שזו הביבליותקא של פאריס היא המיוחדת והגדולה שבעולם״.
כאשר החיד״א בא אחר כך לטורינו בצפון איטליה וראה את הספריה המלכותית של אותה העיר כתב שהיא בהשוואה עם זו של פאריס ״כקוף בפני אדם״.
בספריה המלכותית הצרפתית השתמש גם הרב רפאל נתן נטע רבינוביץ בעל ״דקדוקי סופרים״ על ה-ש״ס.
בהקדמתו לספרו למסכת ברכות הוא מספר כי מתחילה השתמש בכת״י של הש״ס שמצא בעקד הספרים של מלך בוריה במינכן וגם בדק הגירסאות במהדורות השונות של הש״ס אולם אחר כך:
״שכבר היה נדפס מספרי ארבעה בויגען הראשונים בא אלי מס׳ ברכות כ״י מאוצר ספרי קיסר צרפת יר״ה ע״י ההשתדלות של המיניסטריון לעניני חוץ מפה״.
בספריו על מסכתות אחרות השתמש בכתבי יד וספרים הנמצאים בספרית הבריטיש מוזאום, ספרית בודלאן באוקספורד וספרית הוטיקן.
מענינים דבריו על עבודתו בווטיקן, בהקדמתו למסכת בבא בתרא הוא כותב:
״בהקדמת ספרי למסכת ע״ז התפללתי אל ד׳ כי יעזרני לבוא לרומא לעבוד בעקד הספרים של הואטיקן ולהעתיק שנויי הניסחאות מתלתא בבי הנמצאים שמה בכתב יד והנה שמע ד' את תפלתי ובטובו הגדול גם אשר לא שאלתי ממנו נתן לי בבואי לותיקן הורשה לי לעבוד שם כל היום מבוקר עד ערב ובכל הימים אף בזמן שדלתות העקד סגורות לפני כל ואף בימי החגים הקטנים. הנחה שלא נעשתה מעולם לשום אדם אף כי ליהודי״.
תקצר היריעה אם היינו באים לרשום פה כל הספרים של גאונים של הדורות הקודמים שהוצאו לאור במאת השנים האחרונות והיו עד אז גנוזים בספריות ואוצרות ספרים הנמצאים בידי הגויים.
עם הספר
ישראל זכה לתואר ״עם הספר״ לא רק בגלל ״ספר הספרים״ שנתן לעולם כי אם מפאת אהבת הספר שהיתה מציינת אותו בכל דוד ודור. נגידי ישראל היו מחזיקים סופרים בבתיהם שיעתיקו בעדם ספרי הקדמונים ואחר כך העמידום לרשותם של חכמים ומורים שישתמשו בהם בלמודיהם.
רבות הזהירו חכמי כל הדורות את בני עמם לקנות ספרים ולהשאילם לכל דורש. נגיד ששמר אוצר ספרים בביתו רק להתפאר בו ולא נתן לאחרים להנות ממנו שמש מטרה להתולי משוררי הדור.
אזהרות אלו משנה חשיבות היה להן בימים שלפני המצאת הדפוס כאשר כתבי יד יקרי המציאות היו, והיו רבנים גדולים שחסרות היו להן מסכתות שלמות וגם בישיבות היו לפעמים לומדים במשמרות כי לא היו להם ספרים לכל התלמידים. לכן רבו האזהרות על השאלת ספרים מימי רב האי גאון עד הדורות האחרונים.
נסתפק בציון אחדות מהן.
מובא בספר החסידים לר׳ יהודה החסיד מרגנסבורג:
״אדם שהולך במדינות ויש לו כסף לקנות סחורה ומצא ספרים שאין כיוצא בהם בעירו כגון פירושים ותוספות או במקומו יקרים קלפים וסופרים ואין ספק בספרים כנגד הלומדים או אין לתינוקות חומשים, מצוה לקנות ספרים ולמוכרם ואם יש להם ספרים כדי צורכם אל יעשה סחורה בספרים" (סימן תרס"ד).
ועוד:
"אחד היו לו ספרים והיה משאילן שילמדו בהן והיה מצוה לבניו: הזהרו כשיהיה לכם קטטה עם בני אדם שלא תמנעו להשאיל הספרים לאותם שמתקוטטים עמכם ואם אתם חוששים שהם לא יחזירו לכם הספרים או שמא יעלילו, תקחו מהם משכון ותשאילום למי שלומדים לשמה, ותשאילום לעניים קודם לעשירים" (סי' תרע"ו).
"יעקב שיש לו בנים, אחד אינו משאיל ספריו לטובים ואחד משאיל ברצון לטובים מוטב שיתן יעקב (בירושה) למשאיל ויהיה לנפשו של יעקב טוב" (סי' תרע"ה).
ועוד:
"ואם ראית ספרים נשרפים, דע לך כי בעבירה הם שלו או בעבירה באו לידי אבותיו או שאינו משאילם לחפצים ללמוד בהם או מתחילה נכתבו שלא לשמה" (סי' תרע"ז).
הצוואה של יהודה אבן תבון
יהודה אבן תבון המתרגם הנודע שתרגם את ה"כוזרי" לרבי יהודה הלוי את "חובת הלבבות" לרבנו בחיי ואחרים לעברים מזהיר את בנו בצוואתו:
"ואל תמנע מלהשאיל ספרים למי שאין בידו יכולת לקנות ספר ובלבד שהוא מובטח שיחזירם לך".
מענינים מאד דברים אחדים בצוואתו. ר' יהודה אבן תבון היה אוסף ספרים הרבה והוא קוה שבנו ישתמש בהם אולם לדאבונו נוכח שאין לבנו חפץ בהם.
הוא כותב:
"כבדתיך בהרבות לך ספרים ולא הצרכתיך לשאול ספר מאוד, כאשר אתה רואה רוב התלמידים ישוטטו לבקש ספר ולא ימצאו, ואתה שבח לא-ל משאיל ואינך שואל וברוב הספרים יש לך שניים ושלישים …ואתה בני הכזבת את תוחלתי ואת תקותי ולא חפצת להשתמש בבינתך והתעלמת מכל ספריך, אפילו לא היית רוצה לראות מהם ומה שמותם. כי אם היית רואה אותם ביד אחרים לא היית מכירם ואם היית צריך לאחד מהם לא היית יודע אם ישנו אתך אם אין, עד שהיית שואל אותי ובן משלי אמר (חברו ר' שמואל הנגיד) "אשר יגע וקנה לו ספרים, ולבו מאשר בם ריק וריקם, כפסח אשר חקק עלי קיר דמות רגל, ובא לקום ולא קם"
המודיע כא חשון תשי"ד
ט. בן משה