"הגדה שלמה" סדר הגדה של פסח, עם חילוקי נוסחאות. הערות וציונים וילקוט פרושים בצרוף מבוא של נוסח ההגדה והשתלשלותו וברור ענינים שונים הנוגעים לליל פסח מאת הרב מנחם כשר בעריכת שמואל אשכנזי, הוצאת המכון "תורה שלמה" ירושלים תשט"ו.
אין לך ספר בישראל שרבו מהדורותיו, הוצאותיו ופרושים עליו כמו ספר ההגדה.
הרבה פנים לפירושים, פרושים הסובבים על ארבעת אופני הפרד"ס – פשט, רמז, דרש, וסוד. תרגומים כמעט בכל לשונות העמים בתוכם ישבו בני עמנו. ישנן מהדורות אמנותיות של ההגדה, ישנות וגם חדשות. באחרונה זכינו להוצאות המלוות הסברים ומחקרים של נוסחאות ההגדה, מקור, יסוד וזמן חבורים של חלקיה השונים.
ההגדה החדשה המונחת לפנינו ראויה לשם שנתן לה מחברה "הגדה שלמה". מכילה פרוש קצר ומדוייק של הטכסט. חלופי גירסאות ונוסחאות, ציונים ומראי מקומות, נוסחאות ההגדה לרבי סעדיה גאון ולרמב"ם. פרוש עתיק בערבית כשלצדו תרגומו לעברית. פרושים לרבי משה דילאון ורבי יוסף גיקטיליה. מדרש הלניסטי לספור יצירת מצרים שהוא בעצם חלק מספר "חכמת שלמה".
אך גולת הכותרת של המהדורה החדשה הוא המבוא המשתרע על מאתים עמודים והדן, בין יתר בעיות ונושאים בקשר להגדה ומנהגי הסדר, בארוכה על השתלשלות נוסח ההגדה הנמצא בימינו. דברי המחבר מיוסדים על חקירה מדוקדקת של כל המקורות החל מן התלמוד ומדרשים עד קבצי הלכה מאוחרים המדברים בסדרי הפסח ועל בדיקת כתבי יד ודפוסים מרובים של ההגדה.
סדר ההגדה מורכב מחלקים רבים. יש בו חלק עתיק מאד מתקופה הבית השני שעקבותיו אנו מוצאים במשנה, המכילתא ובספרי, חלק מאוחר אשר יסודו בתקופה האמוראים, חלק שלישי שהם הפיוטים אחרי אמירת ההלל ומוצאם מתקופת הגאונים. החלק האחרון שבסדר ההגדה שלנו והם השירים "כי לא נאה" "אדיר הוא", "אחד מי יודע" ו"חד גדיא" נתחבר במאה השלוש עשרה והארבע עשרה.
כמו כל תפילות ישראל יש גם להגדה סדר מסויים. פרקיה השונים קשורים זה לזה ובאים בסדר מיוחד לפי כוונה מסויימת. בתלמוד נמסר לנו תכנית ספור יציאת מצרים: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח". פרוש: מתחילים בספר סבלות העם, מתארים הצלתו וישועתו וגומרים במתן שבח והודיה.
חילוקי דעות האמוראים מה הם הפרקים המתאימים בהם יש להתחיל את הספור על סבלות העם. רב אומר: "מתחילה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו" ושמואל אומר "עבדים היינו לפרעה". יתכן שכמו ברבים בחלוקי הדעות שבתלמוד יש גם לאלו יסוד אידיאולוגי. גאולת ישראל במצרים היתה כפולה. יציאה מתוך שעבוד פיסי ויציאה מתוך התבוללות וטמיעה בתרבות נכר. חלוקי הדעת איזה צד של הגאולה יש להבליט יותר בסיפור, מהעבדות לאליליות או מהשעבוד לפרעה. בהגדה שלנו באים שני הפרקים, "עבדים היינו לפרעה" ו"עובדי עבודה זרה היו אבותינו" יחד כשהראשון קודם לשני.
חלוקי דעות אלו מראים שבסוף תקופת התלמוד טרם היה נוסח קבוע לחלק העיקרי של האגדה. זאת אומרת של חלק שהוא תאור יציאת מצרים. מתי נקבע סופית הנוסח שהוא כעת בידינו? המחבר נוטה לדעה שהוא נקבע בימי רבנן סבוראי או בימיהם של הגאונים הראשונים. הנוסח לכל פרטיו שאנו משתמשים בו נמצא כבר אצל רב עמרם גאון שהיה חי לפני למעלה מאלף שנה. נוסח זה לא נתקבל בבת אחת ורק לאט לאט דחה נוסחאות אחרות שאם כי היו טבועות באותו סדר שנתנו להן הגאונים הראשונים היו שונות אחת מן השניה בפרטים רבים בהשפעות מסורות מקומיות.
ההגדה של רבי סעדיה גאון שנשתמרה אצלנו היא קצרה יותר מזו של רב עמרם גאון. ר' סעדיה גאון היה ראש ישיבת סורא בבבל בערך ארבעים שנה אחרי רב עמרם והיות שאין להניח, שהוא קיצר את ההגדה של זה על דעת עצמו, נראה שהוא קיבל את ההגדה של ישיבת פומבדיתא, הישיבה השניה בבבל. נוסח ההגדה של הרמב"ם הוא שילוב מההגדות של רב עמרם ורב סעדיה ואולי מעוד מקור שלישי שאיננו היום בידינו. לפני חמשים שנה נתגלו בגניזה בקהיר דפים בודדים מתוך שבע עשרה הגדות שבהם אנו מוצאים נוסח מקורי מהגדת רבי סעדיה גאון.
אחרי סיום תאור יציאת מצרים, הסעודה וברכת המזון אומרים "שפוך חמתך" והמנהג לפתוח לפני אמירתה את הדלת. ישנה דעה ש"שפוך חמתך" נתקנה כבר בתקופת התלמוד, תפלה זו מורכבת מארבעה פסוקים. אך יש לציין שבמנהגים שונים תפילה זו היא ארוכה יותר. בנות אחד עשר, שנים עשר פסוקים ויותר. מנהג יהודי אנגליה מלפני הגרוש של שנת 1290 היה לומר "שפוך חמתך" בת שבעה עשר פסוקים. והיא טירדה שלמה של נקמה ופורענות בגויים הצוררים את ישראל.
המחבר מביא את כל הדעות בנוגע למקור המנהג לפתוח את הדלת בשעת אמירת תפילה זו: נציין אחדות מהן. פותחים בדלת להפגין אמונתנו החזקה בביאת המשיח שמחכים ומצפים אנו לבואו בכל רגע. דעה אחרת: פתיחת הדלת הונהגה בימי רדיפות שהיו יוצאים לראות אם אין מוסר עומד ליד הדלת מקשיב לפסוקי הפורענות על הגויים. יש שרואים במנהג זה זכר לפתיחת שערי בית המקדש בחצות ליל פסח. המנהג לפתוח שערי בית המקדש בפסח בחצות הלילה נזכר ב"קדמוניות" ליוסף פלביוס.
אחרי סיום אמירת ההלל, שאמירתו כבר נזכרת במשנה, אומרים פיוטים שונים מהם מיסודם של הפייטנים הארץ ישראליים ואליעזר קליר שהיו חיים בתקופת הגאונים. החלק האחרון של ההגדה, השירים "כי לא נאה" "אדיר הוא", "אחד מי יודא" ו"חד גדיא", הוא, כאמור, גם החלק האחרון מבחינת זמן סדורות. תרגום אשכנזי של השיר "אדיר הוא" נמצא בהגדת פראג משנת רפ"ז. נראה שהנוסח האשכנזי הוא עיקר והעברי תרגום.
על שני השירים "אחד מי יודע" ו"חד גדיא" נאמר בסדור כתב יד משנת 1406 שהם נמצאו כתובים על קלף אחד בבית מדרשו של רבי אליעזר רוקח בוורמישה. חוקרים רבים כבר עמדו על העובדה כי לשיר "חד גדיא" יש מקבילים בספרות עמי אירופה, ביחוד בגרמניה, בימי הבינים. אולם יש להעיר שהמוטיב שלו כבר נמצא בספרותנו הקדומה.
מוצאים אנו דוגמתו במדרש (בראשית רבה, סוף פרשת נח):
אמר נמרוד לאברהם: נשתחוה לאש. אמר לו אברהם: נשתחוה למים שהם מכבים את האש. אמר לו נמרוד: נשתחוה למים. אמר לו אברהם: אם כן נשתחוה לעננים שהם נושאי המים. וכן הלאה.
וכן מוצאים אנו דוגמתו בתלמוד (בבא בתרא):
עשרה דברים קשים נבראו בעולם: הר קשה – ברזל מחתכו, ברזל קזה – אור מפעפעו, אור קשה – מים מכבין אתו. מים קשים – עבים סובלים אותן, עבים קשים – רוח מפזרתן וכן הלאה[1].
הזכרנו פה רק הקוים העיקריים של השתלשלות סדר ההגדה, מפאת חוסר מקום לא יכולנו לרדת כאן לפרטי שנויי הנוסחאות שבפרקים עצמם של חלקי ההגדה השונים ולא דנו בתוספות שנמצא בהגדות מתקופות שונות, מהן שמוצאן מימי הגאונים, כמו כן לא נגענו כאן בפרקי המבוא והנספחים של "ההגדה השלמה" הדנים בבעיות הלכתיות ומנהגים הקשורים לליל הפסח, מהם שנשתכחו במשך הדורות, והמחבר, הרב מנחם מ. כשר שהוא מבעלי ההלכה הגדולים של דורינו, מראה ומסביר את מקורם וסיבת חלופיהם ושנוייהם.
"ההגדה השלמה" תתקבל בברכה ותודה על ידי כל החוגים שחקר יסוד ונוסחאות תפילת ישראל ומקורות והתפתחות דיניו ומנהגיו יקר להם.
[1] ברצוני פה להעיר על הערותיו של פרופסור אברהם ברלינר לסידור ("כתבים נבחרים" פרק ראשון, עמודים 117-122 מוסד הרב קוק תש"ה) הדן במקבילים לשירים "אחד מי יודע" ו"חד גדיא" בספרות העמים ומונה כל המאמרים שנכתבו בענין זה. א. ברלינר סבור שהעמים קבלו שירים אלו ממנו, ולא שאנחנו קבלנו אותם מהם.
מתוך "חרות" ח' ניסן תשט"ו