קלונימוס בן קלונימוס
"אבן בחן"
הוציא לאור על פי כתב יד ודפוסים ראשונים בצרוף הערות ואחרית דבר א. מ. הברמן הוצאת "מחברות לספרות". תל-אביב תשט"ז בסיוע מוסד הרב קוק.
"אבן בחן" לקלונימוס ב"ר קלונימוס מורכב מחלקים שונים. בפרקים הראשונים מבקר המחבר את מומי בני דורו. הוא עושה זאת בעקיפין, על ידי תוכחת עצמו בשל חייו מלאי הוללות ורדיפת תענוגים, המשקפים אורח חיי דורו.
בפרק הבא הוא נושא בהלצה קינה על גורלו שנולד בן ולא בת. רבות חובותיו של גבר בישראל. לא כן מנת חלקה של האשה. את ימיה היא מבלה בפטפוט עם שכנותיה, אפילו בבית תפקידיה, לפי דעת המחבר, הם מעטים מאד.
בהמשך דבריו הוא מתאר את התנהגות בני עמו בימי חג ומועד. לא ימים מקודשים הם ימים אלה לבני דורו אלא ימים מוקדשים לזלילה. לא תפלה והודאה לאלוקים על התשועות שעשה להם הם עיקר הימים הללו למענם אלא ימי משתה ושמחה, שכרות והוללות. הוא מתאר בפרוטרוט כל מיני מטעמים ודברי מאפה שמכינים לכבוד החגים.
מתאור החגים הוא עובר לתאור טפוסים שונים. עוברים לפנינו גנדרנים ובעלי יוהרא ממינים שונים המתפארים כל אחד במה שאין בו. מציגים את עצמם כבעלי יחוס רם, בעלי חכמה ומדע – ובאמת הם שפלים וריקים.
יתר הפרקים כוללים שבח לבורא, וכוח בין האדם לנפשו, והזכרת פורעניות שהשיגו בני דורו. את הספר הוא מסיים בתפלה לאלוקים לרחם על עמו ולהקים מלכותו מחדש. "העיר הקודש וההיכל לפני תבנה בנין עדי עד. ובזרועי אקבץ אבנים – לבצר החומה… בעוד נשמתי בי אראה בירושלים, מלך בתוכה מגזע ישי, כנפי בכנף מעילו נוגעות כנף אל כנף".
מחבר הספר קלונימוס ב"ר קלונימוס חי לפני למעלה משש מאות שנה. הוא גר בצרפת, ספרד ואיטליה. תודות לבקיאותו הגדולה בשפות התקרב לחצרו של רוברט מאנז'ו ובפקודתו של זה תרגם ספרים מערבית ללטינית. פרט לאבן בחן חבר מספר ספרים בעברית, ביניהם גם הפרודיה הידועה "מסכת פורים".
"אבן בחן" כתוב בסגנון מליצי, ורבים מפרקיו מצטיינים בנימתם האירונית ולעג שנון. היה זה ספר נפוץ מאד. הוא יצא במהדורות שונות וגם תורגם לשפות אחרות.
המהדורה החדשה המונחת לפנינו הוכנה על ידי א. מ. הברמן ומבוססת על כתב יד והדפוסים הראשונים. המהדיר צרף לה תולדות המחבר, ביבליוגרפיה מפורטת של כל מהדורות הספר והערות מחכמות ומאלפות רבות.
לשונו של המחבר מבוססת על פסוקים, בטויים ומליצות מן התנ"ך. התלמוד והמדרשים, וספרות ימי הבינים. מגמת הערות המהדיר להעמיד אותנו על מקורם של הבטויים האלה ועל אופן בו משתמש בהם רבי קלונימוס.
בהמשך הדברים נרשה לנו כמה הערות.
הערות המהדיר אינן שלמות. ישנם בטויים ומליצות רבים בספר שמקורם בדברי חז"ל והמהדיר לא העיר עליהם. נצטט רק אחדים. ע' 17: אוי לי אמי כי ילדתני בן זכר, הפסדתי הפסד מרובה – השווה כתובות קח. ב. בשביל שאני זכר הפסדתי. ע' 18 מוזרות בלבנה, מספרות זו עם זו – השווה גיטין פט, א, משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. ע' 19 מפרט חובות האשה: דם ואש וחלת לחם – השווה משנה שבת לא, ב. ע' 29 ובחול המועד הזריז בהם והעבד יתעסק במלאכת האבד, מלאכה נמבזה ובזויה – והוא חדוד לשון על פי מועד קטן יב, ב, כי בחול המועד מותרת המלאכה בדבר האבוד. המחבר משתמש כאן במלה אבד במובן אחר מאשר בתלמוד. בעוד ששם המובן הוא, כי בחול המועד מותר לעסוק בדבר שמתקלקל אם אין מטפלים בו; כוונתו כאן לומר שבני דורו עוסקים במועד במלאכות בזויות, "המאבדות" את המתעסק בהן. ע' 34 דלא להתענאה בהון – תענית י"ז, ב. ע' 43 בשיחות שדים ושיחת דקלים – סוכה כ"ח, ב. ע' 45 יאמרו ארבע עשרה שנה נטמן בבית עבר הגלעדי – בראשית רבה ס"ח. יעקב… ארבע עשרה שנה נטמן בבית עבר. ע' 50 ראשו של זה בצד זנבו של זה – השוה נדרים נ"א, א, ראשו של זה בצד עיקרו של זה. ע' 51 מהם שעשה צורת לבנה וצורת דרקון – השוה משנה עבודה זרה מ"ב, ב. ע' 51 בת קמה באמה, בן מנבל אב – סוטה מ"ט, ב. ע' 57 איננו נוחים זה לזה בהלכה – תענית ח. ב. ע' 59 נכרו מבין ריסי עיניו – השוה קידושין ל"א, א. ע' 60 תחזור נבואה לאכנסיא שלה – השוה בבא מציעא פ"ה, א, תורה מחזרת על אכסניא שלה. ע' 75 הבאים אחרי ירבו (נוסחא אחרת: ירעו) כבר – השוה מגילה כ"ח, א, הבאים אחריך בהמה ירעו. ע' 115 ידע לאשתעויי לישנא בישא כהמן – השוה מגילה י"ג, ב, ליכא דידע לישנא בישא כהמן.
וכעת כמה הערות על מקומות כן העיר המהדיר.
בע' 39 מוסר קלונימוס דברי המתיהר בחכמתו: "לשאוב מים איני צריך להתבונן מבור שמימיו עמוקים וצונן, ואעלי דבר נקל והבל, לספק משיחה במשיחה וחבל בחבל". המהדיר מעיר על הבטוי לספק חבל בחבל" שבדומה לו נמצא בירושלמי שבת, ה. ב. "מספק חבל על חבל". דומה שהיה לו להעיר שכל התמונה הנזכרת למעלה נמצאת במדרש. ראה בראשית רבה צ"ג: מים עמוקים, עצב בלב איש (משלי כ'). לבאר עמוקה מלאה צונן והיו מימיה צוננים ויפין ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה, בא אחד וקשר חבל בחבל, ונימה בנימה, משיחה במשיחה ודלה הימנה ושתה".
בעמ' 109 כותב קלונימוס כי הנפש והגוף לא יוכלו לפטור את עצמם ביום הדין בטענה כי הם לא חטאו. לא תעמוד לגוף הטענה כי הנפש חטאה, ולא תעמוד לנפש הטענה כי הגוף חטא – אלוקים מרכיב אותם יחד ודן אותם. ביחד חטאו ביחד הם נדונים. ההתנצלות לא תועיל להם בדומה "להתנצלות החגר והסומא שומרי הפרדס אשר למלך וכהתנצלות הסוס והמצרי בצאת ישראל ממצרים". המהדיר מעיר לנכון שדברי קלונימוס על התנצלות החגר והסומא מתיחסים למשל הידוע המובא במסכת סנהדרין, בקשר להתנצלות "הסוס והמצרי" הוא מעיר: ע"פ שמות רבה כ"ג: סוס ורוכבו רמה בים… והיה המצרי אומר לסוסו, אתמול הייתי מוליכך להשקותך מים ולא היית בא אחרי, עכשו אתה בא לשקעני בים? והיה הסוס אומר לי, רמה בים, ראה מה בים, רומו של עולם אני רואה בים!? דומה שלא למדרש הזה מתכוון קלונימוס, כי המשל אינו דומה לנמשל, אלא קלונימוס מתכוון למובא במכילתא דרבי ישמעאל על אותו פסוק: "הקב"ה מביא סוס ורוכבו ומעמידן בדין, אומר לסוס למה רצת אחרי בני והוא אומר מצרי הריצני בעל כרחי, שנאמר, וירדפו מצרים וגו'… ואומר למצרי למה רצת אחרי בני והוא אומר הסוס הריצני בעל כרחי שנאמר כי בא סוס וגו'… מה עושה הקב"ה מרכיב את האדם על הסוס ודן אותם כאחד שנאמר סוס ורוכבו רמה בים". בהמשך הדברים מובא שם המשל של החגר והסומה כמו במסכת סנהדרין.
מאת: ט. פרשל מתוך "חרות" כ"ב סיון תשט"ו